כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות
כולל וידאו

תזמורת הג'אז הישראלית עושה קסמים

המופע של תזמורת הג'אז הישראלית עם הזמרים איתי פרל וענת מושקובסקי בליל שישי, מועדון גריי תל אביב עם שירים עבריים, היינו שם

אזהרת טריגר – יש כאן בערך 16 טון של מליצה. ידע עם ישראל כי זכה בכך שתזמורת הג'אז הישראלית (לשעבר התזמורת של אבי ליבוביץ') בניהולם המוזיקלי של יאיר סלוצקי ורון אלמוג קיימת וחייה בינינו, אין מדובר בדבר של מה בכך, תריסר המוזיקאים, הנגנים המוכשרים שממלאים את שורותיה מזה שנים כל כך רבות הם הם כהני בית המקדש של מוזיקת תזמורות הג'אז הגדולות של מדינת ועם ישראל.

לתזמורת הג'אז הישראלית יש מדף הכולל שני אלבומים ייחודיים בשיתופי פעולה מקומיים כמו האלבום "בחברה טובה" עם שם טוב לוי, ואלבום "חיבורים" עם אלון אולארצ'יק, חווה אלברשטיין, יוני רכטר, שלמה גרוניך, אלי מגן, איתי פרל, מאיה בלזיצמן ומתן אפרת. ולצידם שלושה אלבומים אינסטרומנטליים.

מה שהרכב הגדול והעשיר הזה הביא אמש, ליל שישי, לפתחו של מועדון גריי בסניפו התל אביבי הוא ציונות לשמה ללא כחל וסרק, במשך קרוב לשעתיים !!! עמלו נגני התזמורת ללוות במנגינות ועיבודים מוזיקלים משובחים את שני הווקליסטים, אמנים מוזיקלים כיוצרים ומבצעים בפני עצמם שלקחו את הערב להתכנסות פנימה של עמישראל עמוק אל תוך הקאנון המוזיקלי הפזמונאי שלנו עם שלל להיטי זהב ופלטינה שנוצרו בידי טובי ומשובחי היוצרים, המשוררים והמלחינים שבינינו, עמישראל. הייתי מוסיף גם את המלל העוד יותר בומבסטי "לתפארת מדינת ישראל" אולם אנו מצויים בימים מאוד קשים ולא כדי לצאת בהצהרות שכאלו.

אז מה היה לנו אמש?

תזמורת הג'אז הישראלית המבוססת על כלי הנשיפה עם הנגנים יאיר סלוצקי וירון אוזנה בטרומבונים, ארתור קרסנובייב ויובל פלג בחצוצרות, אלון פרבר, טל ורון, דין צור ויובל טבצ'ניק בסקסופונים, איתמר גרוס בקלידים, גיא כיירא בגיטרה, מיקי ורשאי בגיטרת בס וקונטרבס ורון אלמוג על התופים, היוו אמש את הרכב הליווי של הזמרים איתי פרל שמאחוריו כבר מספר אלבומים מעולמות הבלוז והישראליות וענת מושקובסקי (כבר אמרתי שמדובר ביוצרים בזכות עצמם) שדווקא להיטה האחרון הוא תרגום לצרפתית לשירו של יוני רכטר  "הילדה הכי יפה בגן" שהפך למגה להיט בצרפת, אשר בצעו באופן מושלם ובאינטרפרטציות המגיחות מעולם הביג באנד של הג'אז כמה וכמה קלאסיקות מהפזמונאות הישראלית, שירים שניתן בביטחון מלא להגדירם כארץ ישראל היפה והטובה או אבני דרך וצאן ברזל בשדות הזמר הישראלי.

חטיבת הנשיפה, תזמורת הג'אז הישראלית. צילום יובל אראל
חטיבת הנשיפה, תזמורת הג'אז הישראלית. צילום יובל אראל

תודה עמוקה אני נותן ללוגסי אשר עמד מאחורי הקלעים, או יותר נכון מאחורי הקהל הרב שמילא את חלל מועדון גריי שרק נפתח בחזרה בעיצומה של המערכה הצבאית לפני יומיים ועשה קסמים וכישופים בקונסולת הסאונד כשהוא מושך מותח ומאוורר את הקולות היוצאים מגרונותיהם של צמד הזמרים והופך את הערב הזה לחוויה שמימית במיוחדות ודקויות ווקליות שרק שיבחו את החומר ביד היוצר שהוגש לקהל.

איתי פרל. צילום יובל אראל
איתי פרל. צילום יובל אראל
ענת מושקובסקי. צילום יובל אראל
ענת מושקובסקי. צילום יובל אראל

אני חושב שבנקודה זו השתפכתי מספיק ואנסה לסכם באופן רציני ושקול יותר את דברי – אמש בצעו נגני תזמורת הג'אז הישראלית בניהולם המוזיקלי והאמנותי של רן ורד ויאיר סלוצקי ובהשתתפותם של הווקליסטים האורחים איתי וענת שורה מכובדת של שירים שנכתבו בידי משוררים יוצרים ישראלים שכבר הפכו לפנינים בפזמונאות הישראלית בביצועים משובחים ביותר. תרומה חזקה מאוד למורל הישראלי בימים טרופים אלו. תודה רבה.

איתי פרל וענת מושקובסקי. צילום יובל אראל
איתי פרל וענת מושקובסקי. צילום יובל אראל

הנה כמה משמות השירים שבוצעו אמש בנוסף לפתיחה המוזיקלית Undercurrent שהיא יצירת מקור של הסקסופוניסט טל ורון מהתזמורת, "שיר בין ערביים" שנכתב בידי יהונתן גפן בהלחנתו של שלמה יידוב, "נערה במשקפיים" שאף את מילותיו כתב גפן ואילו אלון אולארצ'יק הלחין, "לא ידעתי שתלכי ממני" שכתב אהוד מנור ומתי כספי הלחין, שלושת שירים אלו בוצעו בפי איתי פרל כאשר מיד לאחר מכן עלתה ענת לבמה וביצעה את "בלדה לאישה" שמילותיו נכתבו בידי תרצה אתר ואילו משה וילנסקי הלחין, "ימי ראשית הקיץ" שכתב יענקלה רוטבליט ואילו שמוליק קראוס הלחין, "אהבה יומיומית" אף את מילותיו כתבה תרצה ואילו יודית רביץ הלחינה, כעת אחרי ששני הזמרים הציגו את "מרכולתם הווקליסטית" פתחה ענת עם השיר "שוב"  שאת מילותיו כתבה דפנה עבר הדני ושמוליק קראוס הלחין, שיר שהפך לקאנון אמיתי בביצועם המיתולוגי של חוה אלברשטיין ואריק סיני אשר מבצעו בכל הופעה שלו, כמובן שאיתי הצטרף לשירה בתזמון הנכון ובכך הגישו שניהם דואט מרגש במיוחד. בסיומו של השיר ירדה ענת מהבמה ואיתי נותר כדי לבצע עם התזמורת עוד שלושה שירים – "הנה באתי הביתה" שהוא כתב והלחין במשותף עם דנה ברגר, "שובי לביתך" מאת המשוררת דליה רביקוביץ והמלחין שם טוב לוי, "שיר אהבה סטנדרטי" מאת אריק איינשטיין והמלחין יוני רכטר, אחרי שלושת השירים הללו נטמע איתי מאחורי הקלעים וענת חזרה כדי לשיר אף היא  שלושה שירים נוספים – "אדבר איתך" מאת המשוררת רחל שפירא והמלחינה אלונה טוראל, "זמר שלושת התשובות" שכתב המשורר נתן אלתרמן ואריה לבנון הלחין,  "שבתות וחגים" שנכתב בידי יענקלה רוטבליט בהלחנתה של יודית רביץ, ענת יורדת מהבמה ואיתי חוזר לביצוע  שלושה שירי סולו אחרונים – "ברכה אקולוגית" שנכתב והולחן על ידו ושוחרר לפני שנתיים יחד עם התזמורת, במסגרתו הפעיל איתי את הקהל בשירת הדהוד  להברה האחרונה בכל משפט, "שלוש ארבע לעבודה" מאת אריק איינשטיין ושם טוב לוי ו"ערב של יום בהיר" שהלחין אפרים שמיר למילותיו של יהונתן גפן. בשלב זה הסתיימו מופעי הסולו של הווקליסטים וענת מצטרפת לאיתי כדי לבצע את השיר האחרון להערב – "מה עושות האיילות" של לאה גולדברג והמלחין אריה לבנון, דואט מצויין שהוביל להדרן הבאמת אחרון להערב, אף הוא כדואט – "מילה טובה" מאת הפזמונאי יעקב גלעד בהלחנתה של יודית רביץ, אכן סיומת אופטימית לערב שכל כולו אנחנו.

תוך כדי המופע נזכרתי במופע דומה שהתקיים בתקופה הזו בעיצומה של המערכה הצבאית, מופע שהביא התכנסות ארץ ישראלית בעולם המוזיקה כאשר ממש לפני חודש התקיים לא רחוק, מעבר לקיר אפילו, בבית ציוני אמריקה מופע "ג'אז עוטף ישראל" בהנחייתו של השדרן גדי ליבנה ובהשתתפות מספר הרכבים – תשיעיית הג'אז של עמיקם קימלמן, גיא מינטוס ואשתו הזמרת נעמה נחום, הטריו הנשי "דה דו וואפ גירלז" אשר לקחו את הקהל למסע ארצישראלי . כי ככה זה בזמנים קשים אנחנו מתכנסים בתוך תוכינו ונזכרים למה ועל מה אנחנו כאן.

לחצו לצפייה בגלריית התמונות מהמופע

כמה רגעים של מוזיקה

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא