תזמורת המהפכה ופרויקט המוזיקה הערבי עברי
הקונצרט של תזמורת המהפכה בשיתוף בית הגפן חיפה עם ארבעה זמרים וזמרות לוקחים את השפות עברית וערבית למשחק המסת גבולות, מנהל הבלוג יובל אראל ומבקר הבית אדר אבישר חוו אמש את המופע בהיכל האמנויות בהרצליה וחזרו עם רשמים ותובנות.
תזמורת המהפכה וארבעה סולנים, יהודים וערבים, גברים ונשים, מטפלים בשירי אהבה משתי השפות השמיות ערבית ועברית בהיפוך מהמקור, הפעם גם מנהל הבלוג וגם מבקר הבית צפו בקונצרט שהתקיים אמש בהיכל אמנויות הבמה בהרצליה, כל אחד מהם חזר עם הרשמים שלו, יובל עם החוויה ואדר עם הניתוח המוזיקלי. שבו רגע על הכסא ותקראו.
יובל אראל – המסת גבולות, עברית, ערבית, אדבר איתך
האם זו העת? ואולי לא? אכן שאלות שניתן לחפור סביבן רבות, אנחנו מצויים בעיצומה של מערכה צבאית בין שני לאומים השוכנים כאן במזרח התיכון, מצב לא קל, קשה מאוד אפילו, כל הצללים האפלים מתעוררים ומאפילים על כל פיסת צבע ושלווה.
אולם אור אחד בוהק מאיר את הדרך, זהו הפרויקט המוזיקלי של תזמורת המהפכה בניצוחם של רועי אופנהיים וזוהר שרון יחד עם בית הגפן – מרכז תרבות ערבי-יהודי חיפה. מדובר בפרויקט מוזיקלי תזמורתי המחבר שתי שפות – עברית וערבית מתוך אסופת שירי אהבה בשתי השפות הללו כאשר המבצעים, אף הם בני שני העמים, מבצעים את השירים בהיפוך שפות, כשהמקור הוא בשפה העברית הוא מתורגם לערבית ולהיפך. על כל זאת מתווסף עיבוד ותזמור המעשיר את הביצוע החדש ומציב אותו במקום הראוי לו. הפרויקט נולד בבית הגפן החוגג בימים אלו שישים שנות פעילות תרבותית המגשרת בין שני העמים.
אל הפרויקט המוזיקלי הזה שבסופו הוא בעצם המסת גבולות במשמעות הישירה, הצטרפו ארבעה זמרים וזמרות, שניים מכל עם. מהעם היהודי קיבלנו את הזמרת דקלה שפרצה אל התודעה הכללית דווקא בזכות הערביות שהיא שיבצה בשירתה (אהבה מוזיקה) בתחילת הדרך ובחיבתה לביצועם של שירים בשפה הערבית במהלך הופעותיה, גם הזמר והיוצר רביד כחלני, סולנה של להקת ימן בלוז הניזונה ממקורות של תימן מחד והטוארג מאידך, חבר בהרכב הווקאליסטים התימני "קולות תימן" ואף פעיל בהרכב הג'אז "בלק ברוזס", נבחר ליטול חלק בפרויקט. מולם ניצבים שני זמרים "נציגי" העולם הערבי, זמרת הסופרן נור דארוויש מהאופרה הישראלית והזמר אכרם עודה.
אז מה היה לנו אמש?
הגענו למופע האחרון בסבב הנוכחי של חודש אפריל, בהיכל אמנויות הבמה – בית חיל האוויר בהרצליה, משכן מרתק בפני עצמו, למרות היותו בעל מאפיינים פריפריאלים הוא מהווה נקודת תרבות חשובה עם תערוכות פסלים וציורים רבים המפוזרים בחלל הכניסה הנרחב שלו.
למרות ההשתהות הישראלית האופיינית בכניסת הקהל לאולם המופע החל בדיוק על השעון כפי שנקבע. חברי תזמורת המהפכה תפסו את מקומותיהם והמופע שכלל 21 שירים יצא לדרך. מדובר כאמור בשירים בשפה העברית ובשפה הערבית כשהם מבוצעים במהופך לשפת המקור ובכך הייחוד שבביצוע אשר קיבל את התזמור הנכון לכל אחד ואחד מהביצועים, אמנם השירים שמקורם בשפה הערבית עשויים לרוב בתזמור ערבי קלאסי וכמעט ולא הייתה התערבות בעיבוד העכשווי, זה הגיע לידי ביטוי בשירים אשר שפת המקור שלהם היא עברית ובוצעו בערבית ובהם מן הסתם ניתן היה להבחין מיד בעיבוד התזמורתי העשיר שסחף אותם אל עבר עולם התזמורות הערבי שהתיישב באופן מדוייק על הלחן המקורי ו"עירב" מלשון גיור לערבית אותם. סוג של הוכחה שהכל בעצם היפוכי שפות שהן כל כך דומות, מילים אחיות המוצאות את עצמם מכאן ומשם בעולם של הגזע השמי.
ראוי לציין את שני הזמרים בני העם הערבי אותם ראיתי לראשונה במופע הזה והם התגלו כמבצעים מצויינים בעלי מנעד קולי נרחב ועומק ווקאלי חזק ומהדהד. גם עניין הפרפורמנס של כל אחד מהם הוביל נוכחות מעל הבמה וסחף את הקהל שהיה מהזן של אלו שלא ממש רצו אמש לחגיגות המימונה אם אתם מבינים.ות את כוונתי הנסתרת אך החמיא לזמרים על הבמה במחיאות כפיים. גם שילובי זוגות נראו ונשמעו על הבמה, דיקלה ואכרם, דיקלה ונור, נור ורביד, רביד ואכרם, שילובים מרתקים בהם כל אחד מהזמרים מושך לכיוונו ולגרסתו לשיר בשפה הנגדית.
בין השירים הישראליים שנבחרו מצאתי כמה פנינים מיוחדות כגון "ניצחת אתי הכל" של עמיר בניון, "הכניסיני תחת כנפך" של ח.נ. ביאליק המוכר בביצועם של אריק ומיקי במקור, "צל עץ תמר" שנכנס לרפרטואר הימתיכוני המקומי בעקבות ביצועו של זוהר ארגוב, "ברית עולם" של אהוד מנור ומתי כספי, ארבעת אלו קיבלו את החיבור לשפה הערבית באופן מצוין, יתכן מכיוון שהם קאנונים בתרבות הפזמון הארצישראלית ומבחינתי היוו אבני מבחן לפרויקט.
את אות הסיום הגישו ארבעת הזמרים עם שלל נגני התזמורת בביצוע משולב ערבית ועברית לשיר "לשיר איתך" שכתב אהוד מנור ואילו בועז שרעבי הלחין והוא מוכר במיוחד בדואט האלמותי שלו יחד עם שושנה דמארי המנוחה, הייתה זו בעצם ההוכחה הסופית כי הכל עניין של מילים ומנגינות.
וכעת לדברי מבקר הבית אדר אבישר
יש ערבים, כאלה, במיוחד מאז ה -7 באוקטובר, שממש לא בא לך לצאת מהבית. ערבים שבהם דובר צה"ל "התיר לפרסום", שעוד משפחה של חטוף מתארת את הסבל האדיר שהיא עוברת ושהמצב, בכל השטחים האפשריים של חיינו נראה על פי תהום.
והנה, עולה לבמה מוסיקאית ענק כנור דרוויש, ילידת איכסל, זמרת אופרה בהשכלתה והכשרתה, מהרגע שהיא משמיעה מגרונה את הצליל הראשון – כל העולם נראה פתאום אחרת. היכולות המוסיקליות הפנומנלית שלה, המנעד הכמעט בלתי אפשרי (שמזכיר ענקיות כמונסראט קבלייה, קירי טה קאנאווה או אפילו שרה ברייטמן) והשליטה המוחלטת שלה בז'אנרים מגוונים – מרבעי הטונים המאפיינים את השירה הערבית, לסולמות הפנטטוניים של הג'אז והבלוז וכמובן השירה האופראית הופכים את הגברת דרוויש לאחת מהאומניות הגדולות שנראו כאן בארץ.
וכמובן היו מוזיקאי תזמורת המהפכה, שהולכים ומתגבשים עם השנים לגוף מוסיקלי אחיד, מרתק וקוהרנטי – דווקא שניצב בפניהם אתגר לא פשוט – להתמודד עם מקצבים, סולמות, רבעי טונים ונגינה שאיש מבין הנגנים לא בדיוק התחנך עליו בבית או באקדמיה (תנחלסון, חלאבין,הגר מעוז ורחל אילת, נכון שאני צודק ?)
מאחר שהפעם נשבעתי שלא אכנס, ולו במילה לצדדים הפילוסופיים של הערב המיוחד הזה, "אדבר איתך" ואתרכז אך ורק בביקורת המוסיקלית אני מבקש לשבח את ידידי ד"ר רועי אופנהיים וזהר שרון, שני המנהלים האומנותיים של "תזמורת המהפכה" (להלן "המהפכה") על התעוזה של יציאה מאזור הנוחות המוסיקלית וצלילה עמוקה למים הבלתי בטוחים של פיוז'ן מזרח מערב, על כל המשתמע מכך מבחינה מוסיקלית וטקסטואלית. כולל "טיפול" אמיץ בנכסי צאן ברזל, (הנכסי צאן ברזל בה" הידיעה) כ"הכניסני תחת כנפך", "ברית עולם", או "לשיר איתך".
יחד עם זאת, ויסלחו לי ידידי אופנהיים את שרון, לטעמי, הם לא הלכו עם המיזם המוזיקלי המדהים הזה "עד הסוף". ורוב העיבודים המצוינים שנעשו על ידי גאונים כגיא מינטוס, אמיר לקנר, תומר ענת ואחרים לקו "ביתר מערביות", חסרים את הפן הערבי האותנטי. (כאשר לשיא הגיעו הדברים בשיר "לא רוצה אהבה" שזכה לעיבוד ביג בנד בנוסח במות ברודווי).
אתני, חופש
באופן אישי לא הרגשתי כמעט בכלל את סקציית הנגנים על הכלים האתניים, יניב טייכמן (עוד) אריאל קאסיס (קאנון) ולילי-אן בצלאל (המצוינת) על חליל נאי, שצורפו לנגני המהפכה.
18 תיבות ריקות שבהן בצלאל יכלה ללהטט בסולו חליל חופשי (מבלי להיות צמודה לסולו כתוב) או סולו עוד חופשי היו יכולים להביא את הערב ואת השירים לנקודה גבוהה יותר.
וכאמור, הפקדת העיבודים בידי מעבדים "מערביים" ברובם, להוציא את ניזאר אלכאטר ואת חי מאירזדה הפכו את הקו המוסיקלי ל"ערבי לייט" (משהו שהזכיר לי יותר את העיבודים של פסטיבל הזמר המזרחי בשנות ה 70 וזאת מינוס נגני רשות השידור של זוזו מוסה).
זהר, הצעת ייעול לקראת המופע הבא? תשאירו תיבות ריקות לסולואים של הסקציה ה"ערבית" הנפלאה הזו וקצת יותר מקום לנגני כלי ההקשה והדרבוקות.
ג'ון לורד זצ"ל, מייסד להקת סגול כהה (ג'נטלמן בריטי), הרשה לעצמו לעשות את זה ביצירתו סראבאנד – פשוט נתן לכלי ההקשה האתניים ל"התפרע" במקומות מוגדרים.
עם זאת, שלא ישתמע שנגני התזמורת היו פחות מנפלאים (באופן אישי החצוצרן הקבוע, איתמר בן יקיר היה חסר לי, וגם לו הייתי נותן כמה סולואים ייחודיים בסגנון החצוצרן הצרפתי איברהים מאעלוף).
החלילנית רחל אילת, כרגיל רגשה בנגינת סולו מדויק, אלון עזיזי תמיד מחזיק את כולם ביחד עם המתופף גיורי פוליטי, עם הבאס המאסיבי והווירטואוזי ושלישיית הצ'לנים, בן שיבולת, רומי קופלמן ויעל שיזף הן מהטובות של ה"מהפכה" מאז היווסדה. (אהבתי גם מאוד את הסולו הקצרצר של הכנרת הוותיקה, עדי חלאבין).
גדולים מהמופע
אם דיברנו בהרחבה על יכולותיה הפנומנליים של נוּר דרוויש, (הביצוע שלה בערבית לשירו של ביאליק "הכניסי תחת כנפך". היה לא פחות מאלוהי ומושלם וטוב יעשו קברניטי "המהפכה" אם יחשבו על ערב שלם עם דרוויש, שבעיני מקבלת מקום בראש רשימת הזמרות החיות, לפחות כרגע, בארץ)
הרי שהפתעת הערב היה ללא ספק הזמר החיפאי, אכרם עודה (שבחיי היום יום משמש כאח בבית חולים). אכרם הוא כוכב על! אין סגנון שירה שהבחור הצעיר לא שולט בו! הוא זמר במלוא מובן המילה השולט הן ברזי השירה הערבית, הן ברזי השירה "הים תיכונית" והן בשירת רוק עברית.
עם כל הצניעות האופיינית שלו, אכרם עודה, הוא פרפורמר ענק, ש"שם בכיס הקטן" הרבה מאד מכוכבי הזמר "הים תיכוני". הביצוע שלו לשירו האלמותי של עמיר בניון, "ניצחת איתי הכל" בשפה הערבית, היה מהמשובחים ששמעתי עד היום.
דומה שכל מה שעודה נוגע בו הופך לזהב טהור מבחינה מוסיקלית, הוא משוחרר לחלוטין מהמניירות והפומפוזיות שמאפיינות חלק גדול מהזמרים "הים תיכוניים", אולי בגלל העובדה שהכל בא לו מאוד טבעי ! הוא לא מגזים בסלסולים, לא מנסה להוכיח עד כמה הוא שולט בסולמות המזרחיים וכשצריך עודה יודע להיות זמר רוק, על כל מה שמשתמע מכך – נקי, אנרגטי ומדויק, כפי שזה בא לידי ביטוי בשיר "באה מאהבה" של יהודית רביץ.
ואם מדברים על "באה מאהבה", אי אפשר שלא להזכיר את הפרטנר עודה והצלע הרביעית ברשימת הזמרים של הערב – זמר "הנשמה" רביד כחלני (סולן ימן בלוז) שהכניס המון המון צבע ואקסטרווגנטיות למופע.
כחלני הוא אומן על בכל הקשור לעיבוד רצנטי של מוסיקה אתנית תימנית והוא הביא אתו לבמה את כל הידע, המוניטין והניסיון שצבר בקריירה האמנותית שלו.
יתירה מזו – כשכחלני שר את התפקיד המיתולוגי של בועז שרעבי ב"בלשיר איתך", הביצוע לעיתים התעלה על המקור ולבטח לא נשמע כגרסת "כיסוי".
חבל רק שלעיתים היה ניכר שהכוכב הענק הזה הגיע למופע לא בשיא הריכוז (יתכן בגלל אופן המוחצנות והמנייריזם), ושכח יותר מדי פעמים להיכנס לשיר במקומות המיועדים, למרות סימוני המנצח אופנהיים והניסיונות של שאר הפרטנרים בדואטים, ובשיר המשותף לחפות על הבלבול ב"כניסות" של כחלני.
אפשר להתפלפל שעות בפילוסופיות על הדו-קיום היהודי הערבי, על "קירוב תרבויות" בעידן של אחרי ה- 7 באוקטובר, על הביוגרפיה של נור דארוויש ודרכה מסטודנטית למוסיקה בכפר איכסל שליד נצרת, (שם השכנים לא הבינו מה פשר הקולות הבוקעים מבית משפחת דרוויש) לקדמת הבמה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, על הביוגרפיה של אכראם המתפרנס כאח בבית חולים.
אפשר להתפלפל על מלאכת התרגום, על כך שמוסיקה מסייעת לקרב לבבות… אבל לבסוף, מבחן התוצאה היא המוסיקה, השואו, היא המופע.
אהבתי מאד את העובדה שהפעם, בניגוד לנוהג הקבוע של "המהפכה", הדגש היה נטו על המוסיקה, על הנגנים והשירה ולא על "הוידאו ארט" והפירוטכניקה.
פתאום אפשר לשים לב לנגינת הנבל השמיימית של עדה רגימוב שהשתלבה ככפפה עם נגינת הפסנתר של שרון (שסוף סוף בא לידי ביטוי בסאונד הכללי).
ומילה על סאונד – אי אפשר להשוות את האקוסטיקה וההגברה הטבעית שיש להיכל האופרה בתל אביב עם המשכן לאומניות הבמה של הרצליה. בתל אביב, התזמורת כמעט לא נזקקת להגברה וגם כשזו מבוצעת היא נעשית במערכת כמעט היקפית שרצה מהתקרה ועד לרצפת הבמה עם חלוקה נכונה של תדרים המורצים באמצעות רמקולים קשתיים. בהרצליה בדברים הרבה יותר פשוטים ורבים מהתדרים הנמוכים והמיד-ריינג פשוט נבלעו, וחבל. (אין לי טענה לאנשי הסאונד – פשוט ישנם תנאים אובייקטיביים שאי אפשר להתגבר עליהם באמצעות EQ ).
ומילה לסיום – אם אתה באמת כוכב, אתה לא נזקק להתנהגויות של כוכב על מנת להוכיח את "הוד כוכבותך". דווקא בערב שהוא כולו תזמורת ומאמץ מוסיקלי משותף, צריך לדעת לזוז מעט הצידה ולתת פוקוס על פרטנרים או מוסיקאים שנמצאים איתך על הבמה ! במקרה שלנו, לשמחתי, האומנות והכישרון, הם אלה שניצחו !
שירי המופע
زيديني عشقاً – מלאיני אושר | ما حدا بعبي مطرحك بقلبي – את היחידה בי | اهواك – אותך (אחשוק בך) | انا لحبيبي وحبيبي الي – אני לדודי ודודי לי | يا نسيم الريح – הו משב הרוח | فاكهة الحب – פרי אהבה | اعتزلت الغرام – לא רוצה אהבה | يا قصص – אגדות | يا زهرة في خيالي – בדמיוני יש לי ורד | حبيبي يا نور العين – חביבי מאור עיניי | شايف البحر כמה רחב הוא הים | שיר של יום חולין – أغنية من أيام الأسبوع | הכניסיני תחת כנפך – خُديني تحت جْناحِكْ | ממעמקים – من الأعماق | ניצחת איתי הכל – معي على كل شيء تنتصرين | ערב כחול עמוק – مساء أزرق غامق | באה מאהבה – طعم الحب لصيق بها | צל עץ תמר – ظِلِّ النَّخيلْ | ברית עולם – عهد أبدي | אדבר איתך – أتحدث إليك | לשיר איתך – لَأَغَنّي مَعِكْ
טעימות מהביצועים בקונצרט
