כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

מחזות זמר בתאטרון
כולל וידאו

שוסטרמן, קומדיה בשישה שחקנים

אפילו קריית מוצקין יכולה להפוך לטבורו של עולם, לשעה ורבע, "שוסטרמן" קומדיה בלשית פרועה בתיאטרון הלאומי הבימה, יש גם זווית מוזיקלית...

את "שוסטרמן" סוג של קומדיה בלשית, כתב המחזאי והתסריטאי נעם גיל זוכה פרס קיפוד הזהב למחזות. גיל היטיב להטמיע במחזה הקומי הנוכחי מארג של סיפורים הרוקמים יחסים בין אישיים, טרגדיות וסיטואציות קומיות שיחדיו הופכים את "שוסטרמן" לגלולת הומור מבריקה, השראה ניכרת מסיפורי בלשים דוגמת הקלאסיקות הבריטיות של אגאתה כריסטי, ניגודים בין הדמויות השונות כל כך אחת מהשניה והשלישית והלאה. את עבודת הבימוי של המחזה מסרו בתיאטרון הלאומי הבימה לידיה של תמר קינן, שחקנית ובמאית מוכרת בעולמות הבמה, המסך ואפילו הפרסום. לצידה של תמר נוטלת חלק בעבודת הרקמה של המחזה אחותה דפנה קינן עליה הוטלה משימת יצירת פס הקול המוזיקלי להצגה, לא חוכמה, דפנה היא אותה דפנה מהרכב האינדי שפרח לפני עשרים שנה – "דפנה והעוגיות" והיא אותה דפנה האחראית על פס הקול בהצגה החדשה בתיאטרון השכן – "נעמי ונורמה" בקאמרי, אולם לא פס הקול שיצרה דפנה והוא למעשה מעברוני סאונד קצבייים ולעתים יוצרי דרמה הוא המוטיב המוזיקלי האמיתי שבמחזה ועל כך עוד מעט…

לצד שלושת היוצרים הללו מצויים בתהליכי הפקת המחזה גם מעצב התפאורה המינימליסטית אדם קלר, מעצב התאורה המצויינת מתן פרמינגר ומעצבת התלבושות הצבעוניות יעל סקידלסקי, דמות נוספת שיש לה יד ורגל ביצירת המחזה על הבמה היא טל קונן שבאחריותה עיצוב התנועה על הבמה, במיוחד כאשר הצופים באולם על שם ברטונוב בתיאטרון הלאומי הבימה ישובים מסביב לבמה בשלושה יציעים והם זכאים לתצוגה שלא תשאיר אותם צופי צד באף רגע…

הקומדיה עלתה לראשונה בתחילת השנה הנוכחית, ממש בעיצומה של המערכה הצבאית והיא בעצם סוג של אסקפיזם תרבותי והומוריסטי לימים של דיכאון ומפח נפש כללי בארץ הזו…

בצהרי יום שישי התקיימה הצגת הפרמיירה של המחזה.

שוסטרמן, קומדיה. צילום: רדי רובינשטיין
שוסטרמן, קומדיה. צילום: רדי רובינשטיין

במה עסקינן?

סיפור המחזה פותח בבני הזוג פרוספר נהג המונית החובב לפתור תשבצי סודוקו וזוגתו חני סוג של אמנית הנוהגת לצייר את בעלה ולתלות את התמונות על קירות דירת השיכון שלהם בקרית מוצקין, סוג של פריפריה ישראלית מצוייה, הניגוד בין השניים ניכר כבר בפתיחה כאשר הם מתווכחים על יציאה מהבית למופע כן או לא. אל תוך הויכוח המשמים הזה פורצת לפתע דמות נוספת, צעירה בשם נעמי המתחזה לביתו של מכר שלהם וזוכה בלינת לילה בדירתם, העלילה מתחילה להסתבך כאשר בבוקר מגלים בניה זוג כי נעמי נעלמה ויחד עמה סכומי כסף שהוסלקו ב"ציורציצי" וכן תכשיטיה של חני, בעוד הקהל מנסה לעכל את התפנית כבר נכנסות דמויות חדשות למחזה, הפרופסור אבישי קינן שאף הוא נפל קורבן לנעמי כשהלין אותה בביתו והיא , על פי החשד, גנבה ממנו עותק יקר ערך של הספר "האודיסאה" מאת הומרוס בתרגומו של ש. טשרניחובסקי , החתיך הטיפש אלירן העובד בחומוסיה מקומית ונעמי מאוהבת בו, השכנה הקשישה אך המנוסה עדינה שמוכיחה כי סקס הוא מרכז החיים.

שוסטרמן, קומדיה. צילום: רדי רובינשטיין
שוסטרמן, קומדיה. צילום: רדי רובינשטיין
שוסטרמן, קומדיה. צילום: רדי רובינשטיין
שוסטרמן, קומדיה. צילום: רדי רובינשטיין
שוסטרמן, קומדיה. צילום: רדי רובינשטיין
שוסטרמן, קומדיה. צילום: רדי רובינשטיין

הסיפור מתחיל לקבל תאוצה עם שלל סיטואציות המעלות פרצי צחוק מצד הקהל ככל שהדמויות מקבלות יותר ויותר נפח, או אז מתגלה כי הזווית המוזיקלית האמיתי שבמחזה היא שליטתו המוגזמת של אלירן הטמבל במילות שיריו של שלמה ארצי, טקסטים אלמותיים ודי בנאליים המוכרים לכל מקבלים משמעויות מטומטמות להחריד ולהצחיק עד כאב בטן במהלך העלילה, אלירן הוא טמבל אמיתי, אולם טיפשותו התמימה היא הבסיס לחוכמת חיים פשוטה ובסיסית.

שוסטרמן, קומדיה. צילום: רדי רובינשטיין
שוסטרמן, קומדיה. צילום: רדי רובינשטיין
שוסטרמן, קומדיה. צילום: רדי רובינשטיין
שוסטרמן, קומדיה. צילום: רדי רובינשטיין
שוסטרמן, קומדיה. צילום: רדי רובינשטיין
שוסטרמן, קומדיה. צילום: רדי רובינשטיין

העלילה המסתבכת הולכת ומתקדמת לקראת הקליימקס הבלשי שלה אולם זה לא ממש מגיע באשר כל הקטע בקומדיה הזו היא הדרך לשם או כפי שאלירן מכנה אותה – "אודסה" בשיבוש מטופש של המונח "האודיסאה" כפרפרזה על הספר שנגנב והמסע לפתרון התעלומות או בעצם להתנגחויות בין הדמויות ולא השיא עצמו. ושוסטרמן? הוא בכלל מת… את הפתרון הסופי של הקומדיה חותם המחזאי נעם גיל בתובנה שכל שאנחנו זקוקים לו הוא אהבה, וחבל שאת פס קול הסיום לא חתמו עם השיר של הביטלס All You Need Is Love…

על הבמה אנחנו מוצאים את עמי סמולרצ'יק בדמותו של פרוספר, יעל לבנטל בדמותה של חני זוגתו, בן יוסיפוביץ בדמות פרופסור אבישי קינן (שאת שלושתם פגשתי יחדיו על הבמה במחזה מאת חנוך לוין – "הרטיטי את ליבי"), נעמי הררי בדמותה של נעמי, שפי מרציאנו בדמותו של אלירן וליאת גורן בדמותה של השכנה הקשישה עדנה.

מה דעתי?

75 דקות שכדאי לכם.ן לחוות, אומרים שהצחוק טוב לבריאות, הנה כאן כל המידע, תאריכים הצגות ורכישת כרטיסים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא