לפני 20 שנה, כשפלד היה בן 16, הוא התחיל להבריז מבית ספר בשביל לחפש במות עם מיקרופונים שיתנו לו לעשות ראפ. לא עבר הרבה זמן עד שהוא מצא אותן. תחילה כחלק מההרכב פי.אר טרופרז, אחר כך כחצי מהצמד פלד ואורטגה, ובהמשך בהרכבים נוספים ובקריירת סולו רוויית באנגרים ושיתופי פעולה מפוצצים. דרכם, הוא בנה ועיצב דמות ראפר שנונה, מרימה ומשכנעת. ב-"טאטע ווי מייד איט", שיר הנושא של אלבומו החדש, חוזר פלד אל הימים שבהם התחילה הקריירה המוזיקלית שלו. כשבאמתחתו הופעות במנורה ולהיטים ברדיו, מגיע פלד אל בית הספר ממנו הבריז במנחמיה לסיבוב ניצחון. הוא סוגר חשבון עם המורות שלא ספרו אותו, פותח את חוברת הסופרגול שכמעט והצליח למלא במדבקות ופותח גם פצעים כואבים יותר מהעבר. עכשיו, באלבומו החמישי, נדמה שפלד מוכן לעשות את מה שנמנע ממנו עד כה ברוב הקריירה – להיות גם אישי, רציני ואפילו קצת מלנכולי. זו לא משימה פשוטה. בטח לא עבור מי שביסס את מעמדו בסצנת ההיפ-הופ הישראלי בתור זה שמאמץ את פוזת הראפר האמריקאי הבליין שיש לו מלא כסף, מלא וויד ומלא נעליים. אבל באלבומו החדש, פלד מצליח להוסיף שכבה נוספת, פנים נוספות, לדמות הזו. הוא לא נוטש אותה. הקססות, הסניקרס והפאן עדיין נוכחים באלבום החדש שלו ובכמויות שיספקו כל מעריץ, אך נדמה שהפעם, כפי שאפשר לשמוע בשיר הנושא, מצטרף אליהן גם טון ישיר וחשוף יותר. טאטע, הוא עשה את זה. שוב.
פלד בחגיגות שנה לאלבום המצליח – TATE WE MADE IT. את האלבום החדש נחגוג בסטייל במופע עם שירים חדשים וגם כל הלהיטים שכבר תפסו מקום של כבוד בהופעה! מכינים לכם ערב עם ביטים נוטפי שומן, דיסטורשן חריף, ראפ חם והרבה בלאגן!
צהריי שישי בנמל תל אביב והאנגר 11 משופע בצעירים שמתעטפים בחולצות החדשות שנמכרות כאן בעמדת המרצ'נדייז בלעדית לארוע. זמן בהחלט טוב ללגום משקה צונן ולהתמקם ברחבה הענקית. ממתינים יחד איתי כ3000 איש ליריית הפתיחה ואיזה קהל סופר איכותי, מגניב ביותר ואוהד.
פלד פותח עם "מגדלים" מהאלבום טאטה : "למה מי אני בסך הכל בנאדם לא רציתי את כל התשומת לב מדברים עליי רע וזה כואב לפעמים מרגיש בודד כמו זאב, מתי תבין אני בסך הכל בנאדם" , "טופאק": "עזוב אותי מטראנסים שים לי טופאק /אפפעם לא נמאס לי שים לי טופאק". פירוטכניקה ועשן, הרמת דגלים שחורים המעטרים את האות P הן רק חלק מהוייב היחודי כאן בהאנגר. הצעירים/ות, בעיקר נוער מין צבא נאמן השולט בתכנים ומדקלם בגאון מילה במילה. ממשיכים בחגיגות לאלבום עם "קבריולט": "במכולת לא משלמים בריספקט אז אני בא לאסוף את הצ׳ק בקבריולט", "סתובבי איתי" ו"פילה פי כפרה": "לך תשאל את כולם בשכונה, מי אף פעם לא שובר מילה 24/7 כל השנה, אני תמיד סוגר את הפינה". "פלורנטין" עליו אמר לירון עמרם שמתארח באלבום: "בעיניי,השיר הזה מדבר על החיבור העמוק של האדם עם המקום שבו הוא חי, והלוואי והשיר והמילים שלו יצליחו ולו במעט לחבר אותנו אחד לשני ול״שכונה״ המדהימה והמשוגעת שבה אנו חיים". "הכל עליי" וכולי בבלבלה. בלבלה.. והנה עולה בהפתעה גמורה, ג'ימבו ג'יי ומצטרף ל "בא בבום" ויחדיו מבצעים את "עשיתי" הלהיט שלו.
בהתאם למצב הנוכחי במדינה נואם פלד: "כל דבר שאנחנו עוברים, כל דבר שקורה לנו, כאילו פשוט הכוכבית הזאת שמרחפת מעל הראש שלנו ואנחנו לא יכולים לחגוג ולהיות שמחים עד הסוף עד שלא יחזירו את כל החטופים. ובאמת קטונתי להתעסק בנושאים האלה אבל אני חושב שאנחנו כאן וננצח ונשיג כל מטרה שאנחנו רוצים בחיים האלה כי באמת הרצונות שלנו הן בסך הכל לחיות וכבוד ואהבה, מה ביקשנו מה ושבאמת נחזור לחלום חלומות ולא לשרוד". עולים שלב והקהל מתפוצץ עם "סבבה 5". קופצים, משתוללים, אולטראס הדוק שהולך איתו לאורך כל הדרך בנאמנות מוחלטת.
פלד עוצר לרגע להציג את הנגנים האיכותיים כאן על הבמה: בס – עדי בנצור, די ג'יי – אור הקטן, חשמלית – הדר "גאגי" לוי, אחשלי נאצ'ה – קולות וחיזוקים, תופים – דודו ואזנה. עולה על הבמה נציג ההפקה ומפתיע את פלד עם תקליט זהב לטאטע וי מייד איט. "זה אתם ורק אתם. בחיים לא היה לי דבר כזה. אני מרגיש כמו עילי בוטנר. וויי איזה יפה". וכמה שמגיע לו על אלבום מופת שכזה. וכמה מתבקש עכשיו: "חלמנו לטפס מהתחתית אל הצמרת ,החיים זה וואחד סרט היה יכול להיגמר אחרת..טאטה ווי מייד איט". היידה היידה היידה הם אומרים לי היידה ובפזמון מצטרף טונה ויחד מרעידים את ההאנגר. מבצעים יחד את השיר המשותף שלהם "אורות גבוהים" ומתקבל כאן ביצוע פסיכי וקצבי אש ל"סהרה" של טונה. פלד דורש מטונה להישאר עוד ויחד עם היוצרת עדי אולמנסקי מבצעים את "רוצחימלידה" (השיר שלה וטונה שיצא לפני שנה). עדי נשארת לפרק טוטאלית עם פלד והחברים ו"עזבת ת'בית" שגם הוא חוגג שנה וכמה שהוא אהוב. זה שכבר הגיע למעל 4 מיליוני צפיות ביוטיוב. "עזבת ת׳בית טרקת ת׳דלת יצאת לדרך ולא אמרת ביי את בסוף תמיד חוזרת אליי, תגידי לי עד מתי". קפיצות באוויר ודי שיא ההופעה כעת. וכמה שכיף כאן ובהחלט רגע לנצור בהנאה. "האנגר – חירות זה דבר מאוד מאוד חשוב לכן אנחנו מעריכים מאוד את החג הזה ושוב נאחל שבאמת ישתחררו כל החטופים, שצה"ל ינצח, שלא נפסיק לחלום אף פעם אף פעם.. אומרים "לחיים", החיים ממשיכים אבל לא שוכחים גם את אלה שמתו ואנו אוהבים אותם. לא נשכח אותם לעולם. אי אפשר למחוק את זה. נרים רגע צ'ייסר בואו נדליק קצת אור". פנסי הסלולריים ואיזה רגע אינטימי והשיר הבא, אחד השירים האהובים על עמית גבאי ז"ל (עמית, בן 17 במותו, נרצח בחדרו בקיבוץ רעים ביום שבת הארור ב7.10) ומבוצע "אלפים".
הדובדבן שבקצפת עם "אני מקום ראשון / אתה מקום שני /חלונות פתוחים / אני צריך אוויר /אם תגיד לי להנמיך אני מגביר/יש לי באסים בבאגז'". באסים בבאגז'. ושיא השיאים עם כל החברים שעלו לבמה ויחדיו בהחלט מפרקים את ההאנכר בסיום עם "על העננים": "תמיד אומר מה אני חושב, תמיד הולך רק עם הלב, עושה רק מה אני אוהב. לא מתעייף אני מתעלף, בלילות מרחף כמו עטלף את הזמן שורף כמו חבית נפט".
פלד, ממובילי סצנת ההיפ הופ בעשור האחרון, חמוש ב”פלואו” חמור מאוד, אנרגיות עד הקצה והמון אהבה וכבוד להיפ הופ הקלאסי עליו גדל, מביא לכם את אלבומו TATE WE MADE IT,שחוגג שנה וכבר מסתמן כאחד האלבומים שעוד ייזכרו וידברו עליו בשנים הבאות. היו אלה שעתיים של ראפ/ היפ הופ ישראלי וסאונד דוקר של ביטים. ריספקט פלד.
טעימות מתוך המופע, סטוריז של יניב לוי
