פסטיבל סנטרל פארק השלישי – ויער כי טוב
בשנתו השלישית מציב פסטיבל סנטרל פארק סטנדרטים חדשים לחגיגה בטבע, היינו שם
"מצפון תבוא עלינו הברכה". אם הצפון נחשב בעיקר מוקד עליה לטיולים, בעונות הקיץ האחרונות, מאז שיצאנו מהקורונה, הצפון הפך למוקד עליה לחובבי המוזיקה הישראלית. בשנת 2021, פסטיבלים כמו "ג'נסיס" ו"סנטרל פארק", היו אבן דרך משמעותית בעולם התרבות, כשהחיו מחדש את ההופעות החיות והיו בין הראשונים בעולם לפתוח את עולם הלייב אל הקהל הרחב.
ההצלחה המסחררת הולידה מסורת שנתית, בה ערימה של חבר'ה מכל קצוות הארץ, באים לשבת על המחצלות בדשא של יערות מנשה ולהינות מהמיטב של המוזיקה הישראלית. ובקיץ חם כזה, פעם שלישית…גלידה!
כמיטב המסורת של פסטיבל "סנטרל פארק" מדובר פה ברבעו"ש שלם של הופעות חיות. הפעם הראשונה שלי ב"סנטרל פארק" היה בשנת 2021, אותו סיקרתי ביחד עם שותפי האגדי תומר שיינפלד ז"ל, שכלל את האיחוד המרגש של פורטיסחרוף לרגל חגיגות היציאה מהקורונה.
בסופ"ש האחרון, עבדכם הנאמן הגיע ליערות מנשה לסקר בפעם נוספת את הפסטיבל, שהפעם הליינאפ היה שונה במקצת ממה שהכרתי, אבל הפייסטה שהלכה עם הג'מעה, השאירה טעם של עוד.
יום 1 – טעם אתני פיקנטי
היום כולו הוקדש למוזיקה היהודית-אתנית ומי שנתן את הסיפתח, היה מי שהביא מחדש את הבשורה של המזרחית השורשית אל המיינסטרים…זמר הנשמה הענק, שי צברי. צברי ראה בזאת שליחות גדולה להביא את המזרחית בטעם של פעם אל החיך של הקהל הישראלי, אותה הביאו לראשונה זמרים האגדיים כמו דקלון, זוהר ארגוב וכמובן אהובה עוזרי ז"ל (שהייתה מנטורית גדולה עבורו) ומהרגע שעלה לבמה, העם דרש קצב מזרחי.
מהאלבום הדנדש שלו "בוא הביתה", שי צברי מבצע ביחד עם חברי להקתו את הבלדה "כוכבים בשמיים", כשצברי מצוייד בגיטרה אקוסטית ומכניס אותנו במלודיה נעימה אל תוך הפסטיבל לפני שהוא מתחיל בחגיגות.
"ערב טוב לכם, בואו נתחיל להרים, מה אתם אומרים?" ובמקצב התופים והעוד החשמלי, החברים נותנים את הגרוב האוריינטלי עם "רק הלילה!" וכמו בביצת הפתעה יש כאן 3 אלמנטים: גם נעים לאוזן, גם מרקיד ברגליים וגם ניחוח תימני.
ובהקשר לכך, בצעד וחצי תימני קופצים אל "המלך" מאלבום הבכורה "שחרית", שמדביק בקצב את הקהל ומזכירים ימי שישי של פעם, כשהיו משמיעים שירים כאלו כשיורדים לקניות אחרונות בשוק לקראת שבת מלכה, או עוברים ליד דוכן הקסטות בו משמיעים את הלהיטים הכי חמים.
ובוייב הזה, כשאני חושב מה לכתוב על "המלך", מגיע "אבוא בגבורות אדיר", פיוט הסליחות של הרב סעדיה גאון, בו שי צברי הלחין באופן גאוני מלודיה שזרקה אותי אחורה לימי השישי כשהייתי ילד. ונכון שיש עוד טיפה זמן עד לשבת המלכה, אבל בכל יום אפשר להלל ולשבח כהן גדול כמו ליאונרד כהן זצ"ל.
צברי שגדל עליו, ביצע מחווה לאחד הלהיטים הגדולים שלו "Lover Lover Lover", עם "אנא אנא אנא" בתרגומו של שלומי שבן ובעיבוד מוזיקה צפון-אפריקאית עם אלקטרונית. הבא בתור היה "בוא הביתה", שיר הנושא של האלבום החדש שיצא לפני 3 חודשים, אותו הלחין צברי עם תמיר מוסקט מ"בלקן ביט בוקס" בו משולבים המקצב התימני והפופ-רוק הישראלי.
האנשים בקהל לא נשארו אדישים ורקדו בקצב המחולות והצלילים ביערות מנשה, במיוחד כשבזמן השקיעה הם מנגנים את "שמש". מה שהוסיף גם לוייב הפסטורלי של המקום היה איש על רחפן אווירי שעשה סיבובים באוויר וגנב לרגע את ההצגה, בזמן שצברי והחברים מבצעים את הלהיט "מכור לאהבה" מהאלבום החדש "בוא הביתה" ואת "הניחי לי" מ"שחרית".
שי צברי לא נפרד מהקהל, לפני שביצע ביחד עם חבריו את "שלום לך דודי" וברגע הזה הדבר היחיד שהפריד בינו לבין הקהל היה המחסום עליו עלה, להרגיש את החיבור לקהל רגע לפני ההבא בתור בסדר המופעים.
הקסם של שי צברי שהוא מצליח לשלב בין המזרחית של פעם, לפופ-רוק הישראלי ולפתוח את הז'אנר לא רק עבור אלו שגדלו על תקופת הקסטות, אלא גם לדור הצעיר ואפילו גם לאלו שסלדו ממזרחית רוב ימי חייהם. לא סתם הוא הפך לקונצנזוס ולאחד המוזיקאים האהובים במוזיקה הישראלית.
וממביא הבשורה לנביא הגדול של המוזיקה היהודית האתנית, הלוא הוא אברהם טל, שעולה לבמה ומתניע את האנרגיות מחדש עם "אין אני", אחד הלהיטים הגדולים המזוהים איתו מתקופת משוטי הנבואה.
בפרק הזמן הקצוב לו, אברהם טל מרים את הקהל ומפציץ אחד אחרי השני עם המיטב שלו מכל התקופות ובעיבודים שמזכירים את המופע בקיסריה שסיקרנו כאן לפני 4 שנים כמו "אני לא מבין איך היום עולה עליי" ו"אם את הולכת", כשהגיטריסט יוני אמבר, גונב את ההצגה עם סולו גיטרה לפנתיאון.
"הזמן עושה את שלו" ב-15 שנים האחרונות, בו טל הפך כאן לאחד המוזיקאים המובילים ומבצע את להיט הבכורה שלו פוסט שוטי הנבואה, כשהפוקוס הוא על הזמרת נעמה לוי־אופק שביצעה אלתורים ביכולת ווקלית מושלמת.
"סנטרל פארק, כיף לראות אתכם. עצם זה שבאתם לפה זה אומר שכולכם רוצים לחיות חיים שפויים. נכון? אמן! תודה לאל שיש את המוזיקה שמאחדת בין כולנו לרגעים כאלה" ובתזמון מתבקש ילדה קטנה מהשורות הראשונות צעקה "אברהם!", ואברהם ששם לב, מתמוגג מרגע של נחת.
רצף הלהיטים ממשיך, כשחוזרים לתקופת ה"אורות" עם שיר הנושא מאותו אלבום ומתוכו גם עם "מחוזקים לעולם". נוסעים בזמן בקצב הרגאיי לשנת 2008 בו אברהם טל מקפיץ עם "אדם צובר זכרונות", הקאבר האדיר במסגרת "עבודה עברית 2 – מחווה ל60 שנות יצירה" לשיר שכתבה יונה וולך וביצעה במקור הזמרת האגדית, דורית ראובני.
עוד זיכרון שעושה לנו את השבוע כל פעם מחדש, הוא הלהיט "שבוע טוב" מתחילת תקופת הקורונה, שבאחת התקופות השחורות ביותר, השיר הזה (שכתב ביחד עם אבי אוחיון ובניה ברבי) תמיד עושה טוב על הנשמה, בדיוק כמו "קול גלגל" שביצע אח"כ.
מהבלדה השקטה, הוא מפציץ באנרגיות עם "שושנה" וכמובן "הילדים קופצים" מתקופת הנבואה שבו גם כל המבוגרים קופצים רוקדים ומסיים בקול גדול עם הלהיט שנכנס לספרי ההיסטוריה של מוזיקה הישראלית מלפני שנתיים "מי לא יבוא". ובפרק זמן של כמעט 50 דקות, כל הווייב הזה הוא קצה המזלג, מההופעות המלאות של אברהם טל, שסוקרו כאן בבלוג.
ומפרץ של אנרגיות כאלו, עוברים לחאפלה שתקפיץ את הכי יעבשים שיש, ולמשימה הזו, גוייסה למי שהייתה חלק מהמהפיכה של המוזיקה המזרחית והביאה אותה ישירות למיינסטרים, הלוא היא שרית חדד.
קודם, היא פותחת ביחד עם קאדר הנגנים שלה, עם הבלדת המרגשת "אהבה כמו שלנו" ואח"כ מפציצה את הקהל עם נוסטלגיית להיטים עם כמו "קרוסלה", "קצת משוגעת" ועם כבר על נוסטלגיה מדברים, אז בקצב מזרח-תיכוני אסלי של פעם עוברים ל-"חיכיתי לו", "Do You Love Me", ו-"הקשיבו חבריי".
חדד לא נחה לרגע והמשיכה להפציץ במחרוזת של להיטים אחד אחרי השני עם "ישמח חתני", "ככה בלי שלום", "כמו סינדרלה", "הכל סגור", "בוא", "יאללה לך הביתה מוטי", "חגיגה", "מרוץ החיים", "תלך כפרה עליי" ועם כל האנרגיה החמה שהיה ביערות מנשה, היא מסיימת עם "החום של תל-אביב" ובזמן קצוב היא הצליחה לדחוס ים של להיטים שהיו מספיקים למופע וחצי ברגוע…קל!.
ולפעמים החגיגה נגמרת אך אל תדאגו, יש עוד 3 ימים שהיא נשארת ואת הפינאלה של היום ה-1, מסיים המוזיקאי שפרט את מיתרי הלב של הישראלים בשנים האחרונות והוא כמובן בניה ברבי. לגבי מיתרי הלב, בניה פותח את הסט שלו עם "גומות" כמו במופע אנלפלאגד אינטימי.
בניה ברבי והג'מעאה, נותנים את האותות לחגיגה ים תיכונית עם "עכשיו הלב פתוח", מוסיפים קצת רגאיי עם "אל תשאלי" ומקפיצים עם מקצב אפריקאי ב"קחי את הפחדים". ברבי עוצר לרגע את רצף הלהיטים שלו, ומבקש שתהיה תאורה על הקהל שיוכל לראות אותם, ולהגיד תודה על התמיכה והאנרגיה המדהימה שיש כאן. במומנט הזה הוא מבצע את הבלדות "ממה את מפחדת", "תפסת לי מקום", "במקום הכי רחוק".
ומשם עם פרץ של שמחה, בניה ברבי והג'מעאה, מבצעים את "מי לא יבוא" (בו שיתף פעולה עם אברהם טל), ביחד עם חאפלה של מוזיקה ערבית לשירת "הלילה (שמחה גדולה הלילה)" ו"יא ג'מעאה" ולקינוח עם הדובדבן עם הקצפת בהחלט שומרים לסוף עם "קרן שמש" ולצלילי היוקלילי והגיטרות כולם אבל כ ו ל ם, הצטרפו ללהיט הענק שהפך לקלאסיקה מודרנית במוזיקה הישראלית וסיים למעשה את היום החגיגי הראשון בפסטיבל סנטרל פארק.
יום 2 – טעם פרש-גרוב
היום השני היה החלק היותר גרובי של הפסטיבל ובסיפתח היה תורו של האמן הרב-גוני, קותימן כשביחד עם להקתו, הם ריתקו את הקהל עם מוזיקה פסיכדילית אלקטרונית אך עם המון קצב שהיוותה אטרקציה והרמת אנרגיות לקראת ההמשך.
הבאה בתור לכבוש את סנטרל פארק, היא המולטי-טאלנטית במ' הידיעה, מרינה מקסימיליאן, שכל שיר שלה הוא כמו ממתק מלא הפתעות. המשפט הידוע "החיים הם כמו קופסת שוקולד. אתה לא יודע אף פעם מה תקבל", אפשר בקלות להתאים אותו למוזיקה שלה. אני זוכר איך ב"כוכב נולד", היא הדהימה את כולם עם נגינה וירטואוזית על הפסנתר, ווקליות מדהימה שהיא משחקת בקלות בין הגבוהים לנמוכים ובחזרה וכובשת את הבמה עם כריזמה גדולה כשהיא משלבת בהצלחה את המוזיקה שלה עם עולם התיאטרון.
ואם בזה עסקינן, המוזיקה שלה זה כמו מיקס סמוד'י שלהכל! פופ, רוק, אלקטרוני, קלאסי, כל הג'אז הזה ויו ניימ איט כשכל שיר שלה, נשמע כמו סיפור אישי בו היא שמה את הרגש על השולחן, כמו ב"בוער בי השינוי" ו"מרוב השיעמום" בו במיוחד התחברתי לפזמון:
"אם אין מקום לטעויות
גם אין מקום להצלחה
עושה היום פחות שטויות
לומדת לבקש סליחה"
לראות את מרינה מופיעה בלייב זה פשוט חוויה. היא רוקדת, קופצת, עוברת משקט לגבוהים ביותר, שרה יודל באלתורים בין הגבוהים לנמוכים תוך כדי השירים, עוברת למצב אקוסטי…זה פשוט One Woman Show!
וכל מילה זה נראה כאילו זה נכתב על החיים של כולם באופן אישי. כמו בשיר "רגעים" שבו היא מתארת את החוויה שלה בהורות:
"וראיתי בדמיון חלומות גדולים
רושמת לפרטי פרטים
את העתיד שלי
בניתי בדמיון ארמונות גבוהים
אין זמן לאכזבות גדולות
חוגגת ניצחונות קטנים
יש רגעים שבשבילם שווה לחיות
יש מתנות שמקבלים רק מטעויות
אני גאה במי שגדלתי להיות".
אח"כ מרינה משתפת אותנו בתובנה על זוגיות: "עכשיו 'תני לו לראות' שיר שמדבר על 2 מהרגעים הקסומים שיש בבית שזוכים לאהבה טובה:
- הרגע לפני שינה, הכרבול החם המבורך הזה.
- אחד מהשיאים של קשר בריא לדעתי, זה היכולת לריב וזה ריב טוב. ולהנות מזה שאת מטריפה את הגבר שלך או את האישה שלך כמו שרק את יודעת"
ואכן מרינה ידעה להטריף את הסנטרל פארק עם השיר הזה, כמו גם עם להיט הענק שלה "Tango".
כפי ששמתם לב, השירים של מרינה, הם סיפורים קצרים מהחוויות האישיות, וכמו הרגעים היותר נעימים, היא כתבה שירים עמוקים ונוגעים ללב ברגעים היותר קשים, כמו "הלב שלי בבית" כשכתבה במבצע "שומר החומות" כשעפו טילים מעל המרכז ובמיוחד "חזקים ביחד". ברגע הזה היא הלכה אל הפסנתר ותוך כדי שהיא מנגנת היא מספרת "זה מה שעבר לי בראש, עם כל מה שהמדינה שלנו האהובה עוברת בימים אלה" וכל תו וכל מילה מעבירות צמרמורת ודמעות ביחד, כשרואים ברקע את מילות השיר הכתובות בכתב יד:
"הגענו ממקום אחר
יש למה להשוות
זרים נותנים לך תלב
בלי תמורה בלי מתנות
אני לא מוותרת על הבית שלי
לא עוברת לברלין
אנחנו נינצל רק אם נשאר חזקים ביחד
נחזיק חזק
לא משנה באיזו יד
ולא ניתן לאף אחד
להפריד אותנו".
בסוף השיר, מרינה עוד דואגת להמשיך להעביר מסר של פיוס: "שנדע להתאסף סביב מה שמחבר בינינו ועושה לנו טוב, נכון? יש פה מכל טוב הארץ, אני אוהבת אתכם בכל דעה שאתם, בכל זווית שאתם. בני אדם, קיבלנו מתנה, זה פרק קצרצ'יק על החיים, בואו נהנה מהם ולא נריב כל הזמן." ואלוהים יודע כמה שהיא צ ו ד ק ת.
כדי לעשות טוב על הלב, מרינה העלתה לבמה את ההרכב הגאוני "לא כוחות" שעושים מוזיקה הכי פרועה וגאונית שיכולה להיות, בו זמנית ובה' הידיעה. אז תמיר מוסקט נותן את הביט, תום מאירה ארמוני על האלקטרוני וגלעד כהנא מבצע עם מרינה את "להתבונן בך" בדואט תיאטרלי וזה לוקח צעד אחד קדימה עם "אני לא מאושר" שהופך להצגה מוזיקלית על משבר בזוגיות.
ועם כבר זוגיות, אז לפינאלה מרינה ולא כוחות מבצעים את השיר המשותף שלהם "נדל"ן" שמשלב בצורה גאונית עברית ורוסית, ונותן זווית סאטירית על זוגות בישראל שמנסים להתקיים ביום יום.
אחרי כל הרפרטואר הזה, האנרגיות של מרינה רק עולות, עד כדי כך שהיא "עולה על שולחנות" ומקפיצה את הבריות. דבר אחד בטוח, המופע של מרינה מקסימיליאן זה וואחד חוויה ונשאר טעם של עוד.
ואחרי כל השואו הזה עוברים למי שהצליחה לחרוך את המצעדים ולכבוש את הקהל הצעיר והיא יסמין מועלם, שבשנים האחרונות, פרצה בבום היסטרי והפגיזה בלהיטים אחד אחרי השני וכך זה היה גם בסנטרל פארק, כשהיא מביאה פופ המשלב אלקטרוני ו-R&B, שהפך כיום לז'אנר הכי חם במוזיקה העולמית וברוך השם, כשרונות אצלנו לא חסר.
עם קאדר של נגנים ורקדנים מאחוריה, יסמין מועלם התחילה את רצף הלהיטים שלה עם שיר הנושא מתוך האלבום החדש "אין עולם", שכלל גם את "לבד במדבר" ו-"יותר מהר", אבל כשהגיעה ללהיט הגדול שלה "ככה עדיף לי" מאלבום הבכורה "אריה", הקהל פשוט עף למעלה, כולם ביחד ולבד כל אחד עם השיט שלו. אחרי זה היה סקופ מעניין הקשור למקום בו היה הפסטיבל, כששיתפה את הקהל שסבא-רבא שלה היה ראש המועצה של מגידו ולא סתם נהנתה לחזור למגידו והתרגשה מכמות האהדה של המעריצים במקום.
בנוסף ליכולת הווקלית המרשימה, הסוואג והגרוב הטבעיים של יסמין מועלם, נותנים את הווייב שהיא נולדה לבמה ועוברת בן רגע לקצב רגוע יותר עם "מחילה", "יחפים" ו"סהרה" של טונה עם הגיטרה האישית שלה, בו היא השתתפה לדואט בהופעה הגדולה שלו בלייב פארק בשנה שעברה.
לסיום היא חזרה להבעיר את הבמה עם "להציל אותי", "נהדר", "מסיבה", חוזרת למוד שקט עם "כמה מתוק" ומעבירה מסר אופטימי עם "יהיה טוב", ולפינאלה עוברת שוב לגרוב עם "צונאמי" ו"בלנסיאגה לבן" מתוך האלבום החדש. בפרק זמן קצוב עם כזו כמות של להיטים שרק הולכים ומתווספים, לא יקח יותר מדי עד שיסמין מועלם תהפוך להיות אורחת קבע בקיסריה.
ועכשיו גבירותיי ורבותיי, אנא שבו במקומותיכם, כי זה לא סתם קונצרט, אלא שואו שלם. שלומי שבן, עולה מחוייט רק כדי לשים את הלב שלו על השולחן עם "אל תתעלמי" ולספר את הסיפור של השיר הזה עד טיפת הזיעה האחרונה, וכמו השיר שבא אחריו, הוא יודע להופיע ב"מאני טיים".
לשבן יש גם הרכב-על של מוזיקאים. למשל מי שפתחה את הדרך הארוכה ל"כנען" עם שירה רוחנית-אתנית, הייתה התגלית החדשה של המוזיקה הישראלית, מעיין ליניק, בתה של הזמרת והמוזיקאית האגדית אתי אנקרי, אך ליניק הטביעה חותם אישי כשלקחה את המוזיקה מהבית ועשתה בלנד ייחודי משלה, כשהיא משלבת את השירה האתנית עם מוזיקה רוחנית ופופ עכשווי.
עם השירה שלה בוא שלומי משלים אותה על כל תו, כמה שזה רך, ככה זה עוצמתי. מי שבנוסף קיבל את הספוט-לייט בשיר, היה גם המוזיקאי אייל טאפש, שיצר לעצמו קהל מעריצים בזכות המוזיקה בה הוא משלב היפ-הופ עם רוק ומטאל.
ממשיכים במסע המוזיקלי עם "מותק את אצלי בראש" אותו הקדיש שלומי לכל בן או בת זוג שאתם מתגעגעים אליהם ועובר לאקט מחאתי עם "ראש ממשלה לא בוחרים". (בשיר "תמונה משפחתית עם ראש הממשלה"), כשהוא יורד מהבמה אל הקהל ואל מישהו מהשורה הראשונה הוא מספר לו את המילים, שראש ממשלה לא בוחרים.
אצל שלומי שבן, כל שיר הוא מחזה וכל שורה היא הצגה. אתם יכולים להסכים איתו, אתם יכולים לחלוק עליו, אבל מלבד היותו מלהטט על הבמה ועל כל תו בפסנתר ברמה וירטואוזית השמורה לגדולים ביותר, הוא גם איש שאוהב ללהטט עם השפה העברית, ויכולת הגשת השירים שלו היא בין המרשימות ביותר שראיתי במוזיקה הישראלית.
בכל מילה והגיה, הוא ייתן לך את התחושה שהוא מסתכל לך בלבן של העיניים, נכנס לנשמה שלך, וינסה דרך השירים שלו להעביר מסר עם חומר למחשבה לבאות. אם כבר ללהטט במילים, זה מה שעשה עם השיר "Lover Lover Lover" של הצדיק הגדול, ליאונרד כהן.
הזכרתי את זה מקודם אצל שי צברי, כי מי שכתב את התרגום לעברית ל"אנא אנא אנא" היה לא אחר מאשר שלומי שבן, שפירגן על צברי על היותו זמר דגול, ויכל להיות בראש שקט על כך שאנשים מהקהל התאמנו כבר על הפזמון מהיום ה-1 של סנטרל פארק וביצע בצורה סוחפת את השיר ביחד עם האורקסטרה המופלאה שלו.
בווייב של נוסטלגיה, שלומי שבן חוזר אל הלהיטים הראשונים שלו, שהביאו לו את הפריצה הגדולה, כמו "כולם אומרים" ואח"כ עם "אל תדברי על אריק", בו הוא נתן לטאפש לגנוב את ההצגה, כשהאחרון ביצע את השיר כולו בערבית והפך את השיר לגמרי לשלו כשהוא צורח על הבמה את הפזמון עם כל הנשמה ונותן ברוק עם החשמלית שלו.
שבן מסיים את כל הג'אז הזה עם "תרגיל בהתעוררות", בו הוא שר, מדבר, קופץ על הבמה, מלהטט על הפסנתר ובעיקר עם הקהל. וכמו בכל מחזה קלאסי, שלומי קד קידה, הקהל מחא כפיים ועוברים למופע הבא.
והמופע הבא היה בעצם החלק האישי שלי שחיכיתי לו הרבה זמן, כי ברי תמיד משמח לבב אנוש והוא רק משתבח עם השנים וכל מופע זו חוויה שונה ותיכף תראו למה. הקלידן גידי רז, נותן את הביט באלקטרוני ומלך הרוק הישראלי עולה על הבמה ויורד אל העם בברכת "ערב טוב ג'מעאה!" ואחרי אינטרו של 2 דקות, ברי מתחיל לתת ברוק עם "עיר של קיץ", כשבפזמון "לשתות מהיין" הקהל מקפץ ורוקד כשאף פעם לא נמאס ללגום.
ממשיכים בקצב הביט האלקטרוני אל "ככה זה (לאהוב אותך)" והסנטרל פארק עף בפזמון "תסתכל לה בעיניים, תישך את השפתיים" ומשם בקצב אוריינטלי אל "לב שלם", כשהגיטרה מנסרת את הלילה והרוק משתלב עם המזרחית הקלאסית בטעם של פעם.
וטעם של פעם, זה כמו עוגה של "יומולדת" עליו ברי לא מדלג באף מסיבה ובתופים, באלקטרוני ובמחולות, רוקדים לצלילי "נגיעות" מאותו אלבום אגדי מלפני 25 שנים.
ברי שיתף שאומרים שבפסטיבל הזה ביערות מנשה יש את האנרגיות ואת הקהל הכי טוב להופעות ולכבוד זה הם הכינו לנו הפתעה ועוד וואחד הפתעה! סמי בירנבך, איתו ברי שיתף פעולה בלהקת "מינימל קומפקט", עלה לבמה ושניהם הזכירו את הימים הגדולים של האייטיז עם "Statik Dancing" ו-"Next One Is Real".
ובגלי הנוסטלגיה עפים באוויר ומרחפים אל החלל עם "חלליות", "כמה יוסי", רוקדים בקצב המזרח עם "שלום לך דודי" ומסיימים בערב המופלא הזה עם "בצהרי היום", כשלפזמון כל הסנטרל פארק קופץ כאילו זה היה מדובר במופע מטאל. ברי כמו ברי, רק משתבח עם השנים.
ואחרונים אחרונים חביבים הם גם אחת ההפתעות של כל היום הזה ואלו ההרכב האינדי "Red Axes" שמשלב מוזיקת רוק פסיכדילי עם אלקטרוני וחבריו דורי סדובניק וניב ארזי, כבשו את בימות הפסטיבלים הגדולים ברחבי העולם. אחרי שהרקידו את הפארק, הם הזמינו את אסף אמדורסקי לבצע איתם ביחד את הלהיט המשותף "יונה לבנה" ואח"כ את הלהיט הכי מזוהה עם אמדורסקי, "אהבה חדשה", בעיבוד אינדסטריאל-אלקטרוני שרק הם יכולים לעשות. עוד קצת מוזיקה אלקטרונית, סטופ כיבוי אישור וסיימנו את היום ה-2 לפסטיבל.
וביום ה-3 או יותר נכון ביום השישי
סברי מרנן ויכולו על שמי סנטרל פארק המופעים של אפרת גוש, ג׳ימבו ג׳יי, טדי נגוסה, יוני בלוך, נגה ארז, שייגעצ ולעונג שבת הבלטן ביט בוקס.
יום 4 – צעירים זה שמחה
והיום האחרון של הפסטיבל, הוקדש כולו לקהל הצעיר יותר, בו הייתה להם הזדמנות לראות ברצף את כוכבי הפופ האהובים עליהם, שהפכו למובילים במוזיקה הישראלית וחלק מהם, ממש לא מזמן.
הראשונה שנתנה את יריית הפתיחה היא כוכבת ההיפ הופ הישראלי, עדן דרסו וביחד עם DJ Mesh הם עשו הרבה רעש בסנטרל פארק והפציצו עם "יהיה מה שיהיה", נתנו ב-"גונג", והקפיצו עם "תמיד". מלבד ראפ והיפ הופ, עדן דרסו היא זמרת סול נהדרת ואת זה היה אפשר להרגיש כשביצעה את "הכל חוץ מהלב" מתוך האלבום "המשולש הקדוש", שיצא בשנה שעברה.
אחד המסרים החזקים מהאלבום הזה הוא שכדי לשרוד את החיים שלנו, צריך שקצת לא יהיה אכפת לנו ומעבירה את המסר כשהיא מקפיצה את הנוכחים עם השיר "מינימום אכפתיות". היא ממשיכה לתת בביט ישר לפרצוף עם "בפנים", "כל סוף יום", "אמן" וכמובן הלהיט הגדול שלה "אלפים" בו עשתה שת"פ במקור עם אגדת הראפ, פלד ועם כל זה, וואלה לא נגמרות לה האנרגיות.
היא ממשיכה בביט עם "אוטובוסים", "פרפר" ומסיימת עם "פונאני" ובקצב להיטים כאלו, עדן דרסו יכולה בקלות להתחיל לחשוב לשיר באנגלית וללכת עד הסוף על קריירה בינלאומית.
ואחרי היפ-הופ עוברים לאתנחתא קומית ומי שנקרא למשימה הוא המולטי-טאלנט תמיר בר, שהצליח בזמן יחסית קצר לכבוש את המסך וההשמעות עם מערכונים ב"ארץ נהדרת", סרט הפולחן "עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי" וסטיפה של להיטים.
מתוך "שם טוב האבי", הוא והחבר'ה "באים להרים" ואח"כ שואלים בקצב הרייג' והמשין "(מתי תתעוררי כבר) תקווה" כשהוא מחזיק את דגל ישראל.
ואז תמיר מביא ביציאה: "רציתם לראות דגל בשלב הזה בהופעה, אה? צפיתם את זה מגיע. תראו, אני רוצה להגיד לכם משהו בימים לא פשוטים כאלה. לא קשור לימין או שמאל, אין פה ימין ושמאל. יש לי רק שאלה. אם הם היו פה לפנינו, הפלשתינאים, למה הם בחרו בדגל כאילו את הצבעים של הרעים? אתם מבינים? את השודדי ים. כחול לבן זה כאילו…אה מומינים…" וכשצחקו הוא המשיך "לא נו…גרמניה זה הצבעים של הטובים? לא. יש צבעים שמשדרים…לא משנה".
תמיר והלהקה ממשיכים בלהיט הגרוב "נהר" כשתוך כדי תמיר מקריא מתוך ספר כמה פאנצ'ים על הגיגי החיים כמו "ליצ'י זה תות חלש", "בפריז כל דקירה היא על רקע רומנטי", "אני אוהב שכתוב על סבונים לשימוש חיצוני בלבד. נמאס לי כבר לרחוץ את הנפש כל הזמן". אח"כ הוא והלהקה מפציצים בהומור עם עוד להיטים כמו "ילדים עם סמכות", "מי את שתגידי לי מה? מי?" ועושים לנו הפתעה, כש-ישי סוויסה עולה לבצע עם תמיר את "סם הרדמה" מתוך "שם טוב האבי". תמיר לוקח את הזמן כשהוא מבצע את הלהיט "לא ממהר", אותו כתב עם רביד פלוטניק ומעלה שוב את סוויסה לבמה לשלאגר "האבייב", בו תמיר מחלק מתנות לקהל. במקום מפרטים או מקלות תופים כמו בכל מופע רוק שמכבד את עצמו, למה לשבור את הראש, כשאפשר לבעוט לאוויר כדורי טניס לא חתומים ולברי המזל שתפסו אותם, יהיה מה לספר לנכדים כשיגדלו.
ולסיום סיומת, תמיר מקפיץ את הצעירים עם השלאגר האחרון לערב זה, "האזרח הקטן" מתוך "שם טוב האבי", אותו כתב ביחד עם רביד פלוטניק וישי סוויסה.
ואחרי שצחקנו, נהנינו ובעיקר השתגענו, הגיעה תורה של אגם בוחבוט, שעשתה כברת דרך מילדת פלא למי שנחשבת כיום לנסיכה של הפופ המזרחי. אחרי אינטרו קצר, היא עולה לבמה להתחיל דווקא עם הבלדה "שירי דיכאון", כשהמעריצים צעקו אחריה את הפזמון עם המילים "כל הלילה". היא שמרה את האנרגיות לרגע של הפצצות להיטים עם אסופת רקדנים והבמה הפכה לקרנבל כמו בריו. ואז אחד אחרי השני: "כמו בריו", "אצל הדודה והדוד", "יאסו" ו"ארטיק מסטיק" כשהצעירים משלימים את הפזמונים עם כל הבום-בום.
"אנחנו מוכנים לעשות פה בלאגן? אתם מוכנים" שואלת אגם ולזעקות ה"כןןן" הוא מפציצה בעוד מחרוזת להיטים עם "אתה לא ברשימות", "בשורות טובות" ו"יותר חזק ממה". אגם לקחה קצת פסק זמן ופירגנה לילדה שכתבה את השלט "אגם אני אוהבת אותך" (עם לב) כשהיא על הכתפיים של אבא ואז היא מבקשת מכולם לפתוח את הפלאשים וכשמתחילה עם "זה שורף את הלב", הקהל משלים את המשך הפזמון של "באתי להציל אותך", הלהיט הענק שיצא בשנה שעברה. עוד אחד לאוסף הוא "דובשנייה", שהוציאה ביחד עם הראפרים נורוז ושחר סאול.
וכן… אגם לא מפסיקה לעבוד וממש לא מזמן, היא הוציאה עוד להיט…"אהובי"… אותו ביצעה עבור המעריצות והמעריצים מתוך המיני-אלבום "סולד אאוט בלב" ששוחרר בחודש שעבר. לסיום היא מרקידה את הסנטרל פארק עם "קופידון" ו"יהלום" ומגשימה חלום עבור הצעירות והצעירים שרצו לראות אותה בלייב כבר הרבה זמן.
ועכשיו דממה…כי מלך הפופ העכשווי מפגיז פה בעוד הופעה, ואני מדבר על מי שעשה פה רפורמה ומהפיכה בתעשייה עם סטייל, סוואג וטוטאל פאקייג' בומבסטיק שממשיך להפתיע בכל פעם מחדש, סטטיק.
אחרי כל השינויים שעבר בחיים האישיים שלו, הוא המציא את עצמו מחדש, כאומן סולו בזכות עצמו עם קאדר של להיטים שרק ילך ויתרחב. זה התחיל עם להיט הבכורה שלו "לירז", שיר גאוני שמתאר את הדיאלוג בין 2 הדמויות כמו בסיפור אורבני של ד"ר ג'ייקל ומיסטר הייד: לירז רוסו, הילד הטוב מחיפה שרצה בסה"כ להגשים חלום ולחיות חיים נורמטיביים, וסטטיק, הדמות שהפכה לאלטר-אגו וגבתה את מחיר ההצלחה.
אלבום הבכורה "לירז" שיצא לפני כחצי שנה, הפך לסיפור הצלחה עם סטיפה של להיטים. סטטיק הזמין את אגם בוחבוט, שרק לא מזמן סיימה את המופע שלה, וביחד שניהם הקפיצו את הסנטרל פארק עם "טרנטולה". סטטיק ממשיך להפגיז עם "על הראסי (על העיני)" מתוך אלבום הבכורה ואח"כ רצף להיטים מכל השנים: "הפשע המושלם" אותו ביצע ביחד עם זמרת הליווי הנהדרת, סתיו וקנין (שהשתתפה בכוכב הבא ומככבת במחזמר סלאח שבתי), "בא לה לרקוד" ואז עם הלהיטים מהימים הגדולים עם בן-אל: "לילה מעדן", "כביש החוף" ו"סלסולים".
חשבתם שזה נגמר? לסטטיק יש קלאס "באפס מאמץ"…קל! והוא עם זמרי הליווי המעולים שלו ממשיכים להקפיץ את כולם עם עוד להיטים מימי סטטיק ובן-אל: "יאסו", "כוסות ריקות", "גומיגם", "אחלה גבר" ו-"זהב". רגע לפני שהם מסיימים, סטטיק והחברים עושים "רונדלים" ומרימים את הסנטרל פארק לאוויר עם "טודו בום".
עד השנה שעברה, סטטיק היה חלק בלתי נפרד מצמד, שהיה לאחד המוצלחים במוזיקה הישראלית על סף פריצה גם בבינלאומית ותוך זמן קצר, הוא המציא את עצמו מחדש כאומן סולו מצליח ובכך נתן השראה שלא משנה מה עוברים בחיים האישיים, הכל אפשרי!
הבאה בתור לעלות היא מי שנחשבת לכוכבת העולה של המוזיקה הישראלית, שפרצה בתקופת הקורונה במקביל ליסמין מועלם, ובגיל 21, במקום להגיע לירח, היא כבשה פעמיים את קיסריה (כשהיא הזמרת הצעירה שהגיעה לשיא הזה) ואני מדבר כמובן על אודיה ולסיפתח היא מבצעת את הבלדה "החיים שלי אחריך" שהפסיקה לשרוף את הרשת.
אודיה הנרגשת מברכת את הקהל ב"ערב טוב לכולם איזה כיף להיות פה איזה קהל מבורך". הקסם הייחודי שלה שהיא בכתיבה של שירים עמוקים ונוגעים כמו "בימים ההם", "אם הייתי צריכה", "האמת", "אוהבת אותך בטעות" ו"תשבור לי את הלב" ומצד שני מקפיצה את הקהל עם "אני פה", "מאמי", "אינטלקטוערסית" ומולה "אינטלקטוערס" שמרים את הפארק עם הפזמון הקליט (מבלי להתבלבל בין שני השירים).
הכישרון ליצירת להיטים של אודיה, בו היא כותבת ומלחינה את כל השירים שלה, נותנים סקרנות לקראת אילו עוד שירים מצפים לנו בפעם הבאה שהיא תכבוש את קיסריה וכל במה באשר היא.
ואת הכבוד לאחרון אחרון חביב, מגיעים לראפר שכבש את הרשת, נורוז. בפרסית המשמעות היא יום חדש ומה שיפה בעדה המיוחדת הזו, זה החיבור למוזיקה ושמחת חיים, בדיוק מה שהראפר מביא למוזיקה שלו. הוא מרקיד את אלו שלא רוצים ללכת לישון עם "מזתומרת" כשDJ שוחט שולט בביט."תעשו קצת רעש אם שרדתם עד עכשיו" אומר נורוז וממשיך להפגיז עם "מרגיש נפלא", "אי אי אי", "פלפלת", "לילה" ו"דובשניה" שבמקור ביצע ביחד עם אגם בוחבוט ובנוסף לכך, הוא מראה שהוא לא פרייאר כשהוא מפגיז עם כישרון ווקלי ב"אורות באוויר".
ואם כבר על אורות עסקינן, אז נורוז דואג שאף אחד לא הולך לישון עד בהחלט מכבים את האורות בפסטיבל וממשיך להקפיץ את הקהל עם "חוף על הקטינו", "ברוך הבא לבלאגן", "משוגעת".
ורגע לפני שהכל מסתיים, נורוז אומר "דבר ראשון, אני אוהב אתכם, באמת מהלב שלי, שתדעו את זה. דבר שני, אני רוצה שתהיו מי שאתם, תאהבו את עצמכם, שימו X על כל מי שלא עוזר לכם או לא מי שמקדם אתכם. תאהבו את עצמכם, זה הכי חשוב!. זה המסר שלי. אם יש מסר אחד שתצאו ממנו היום זה שנורוז אמר לאהוב את עצמי ואני חייב עכשיו. עכשיו בואו נעשה את השיר הזה"
והוא מתכוון ללהיט הענק "מגבת באוויר" שכבש את הרשת עם 7 מיליון צפיות עד כה והקפיץ בפעם האחרונה את הצעירות והצעירים בסנטרל פארק ובכך מסיים רבעו"ש של פסטיבל של כל טוב.
כתבתי כ"כ הרבה על החוויות שהיו בבמה המרכזית, אך הפסטיבל הכיל גם עמדת תקליטים נדירים למכירה, פודטראקים עם יותר מגוון ממה שבד"כ יש באוכל של הופעות ואומנים שהופיעו על הבמה הקטנה "מגדה" כמו: קלימי, מיה יוהנה, אמיתי אריכא ופרוייקט ה-D-ONE, משולש (Meshulash), הרכב Acid Moon And The Pregnant Sun, נטע וינר, שי טרא ליטמן, DJ MESS, גדי (GADEE), עמרי ויטיס, עיליי אשדות, MASOK, AUTARKIC, רותם בר אור, תמרדה, סניקי ו-NIV AST LIVE SHOW.
כמו כן, על אף השטח הפתוח במגידו, מנהלי הפסטיבל שמו דגש על הנגישות כדי שכולם אבל כולם יוכלו להנות מפסטיבל בטבע עם המיטב של המוזיקה הישראלית באחד הנופים הפסטורליים בישראל.
אז איך אסכם את הכל בפסטיבל הגדוש ביערות מנשה במגידו? במשפט אחד…"ויער כי טוב".
