יום שישי, אוקטובר 30, 2026

סטלה מאריס – נהר

להקת הרוק האגדית החיפאית, סטלה מאריס, לא מפסיקה להפתיע ולרגש. גם אחרי 30 שנה, לחבר׳ה יש אנרגיות, שכל שיר או מופע שלהם, זה בית ספר לרוק.

רבים וטובים גדלו עליהם ומכירים להם תודה, על כך שהביאו למוזיקה הישראלית את הרוק של דיפ פרפל ולד זפלין ואף פתחו את השער לאחרים, כשעשו מטאל רועש בעברית בסגנון ג׳ודס פריסט (אף עם המפיק האגדי של ג׳ודס ובתולדות ההארד רוק בכלל, כריס טסנגרידיס ז״ל).

בשנתיים האחרונות, הם יצאו עם ארסנל חדש, כמו הבלדה המרגשת ״עוף החול״ (על הקאמבק לחיים של ניק מילר) ולא מזמן עם ״יש סיבה לכל דבר״, שנותן ברוק בדיוק כמו ב״סטלה מאריס״ של פעם, כשפבלו היה בלהקה.

בעקבות הימים הכואבים והרגישים שהביאה עלינו מלחמת ״חרבות ברזל״, אגדת הרוק הוציאה שלשום בלדה חדשה ומרגשת, ״נהר״, שאת המילים כתבה מרב סימן טוב והלחן של ניק מילר ופימה שוסטר.

כבר מהשמיעה הראשונה, זו בלדת ״סטלה״ קלאסית שמדברת על קירוב לבבות אחדות ותקווה בין אם זה בחיבוק שכולנו צריכים מהקרובים אלינו ואם זה בתקווה לאהבת חינם:

״תִּרְאִי יְגִיעַ יוֹם
שֶׁל אַהֲבַת חִנָּם
וְחֶסֶד
וְנִזָּכֵר לִרְאוֹת
כַּמָּה טוֹב יֵשׁ לַעֲשׂוֹת
בַּדֶּרֶךְ״

הסולן רמי שלמון, רק משתבח עם הזמן ובקול גדול מאיר הכל, כשניק מילר שוב מאלתר סולו גיטרה וירטואוזי, שכל רוקיסט או רוקיסטית יתרגשו לשמוע. כמו כן, המתופף איתן כודרג׳י, שהיה בהרכב המקורי של הלהקה, חזר לאחרונה ללהקה ומביא איתו המון חסד, פימה שוסטר ממשיך להביא בקלידים סאונד עשיר ברוח ה-80s וכך גם אלון בן ארצי, החבר הצעיר בלהקה, שהגיע לפני 3 שנים.

עם השיר החדש "נהר", סטלה מאריס ממשיכה את מסורת הרוק האיכותית שלה. הבלדה המרגשת, עם מילים רגישות, לחנים מלודיים וביצוע מוכשר של חברי הלהקה, מוכיחה שגם לאחר 30 שנה הם עדיין שומרים על הרלוונטיות והכריזמה שלהם. "נהר" היא דוגמה נפלאה לכוחה של מוזיקת רוק טובה לחבר ולאחד, גם בתקופות קשות. שיר זה ממשיך את המסורת המפוארת של סטלה מאריס כאחת מלהקות הרוק הגדולות והמשפיעות בישראל.

 

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

אלי ואן רוק
אלי ואן רוק
אלי ואן רוק, נולד בשנת 1981, בתקופה שבה ז'אנר הרוק הפך להיות כחלק מהמיינסטרים. כפעוט הוא לא היה הולך לישון, אלא אם ההורים היו שמים ברדיו קונצרטים ברקע. בהמשך, נחשף יותר למוזיקה דרך התוכניות של הערוץ הראשון והקליפים המיתולוגיים של פיל קולינס ולהקת יס. ההתגלות לז'אנר הרוק הייתה בגיל 17 ומאז הוא חוקר אומנים ולהקות דרך אלבומים, כתבות, סרטים דוקומנטריים והיה כותב למגירה. באמצע שנות האלפיים נדבק בו חיידק ההופעות החיות, כשהסקורפיונס ופיל קולינס הופיעו לראשונה בישראל ומאז הוא הקפיד להיות נוכח בהופעות רוק של האומנים והלהקות שגדל עליהם, בארץ ובחו"ל ולכתוב על כך. ביום יום הוא הייטקיסט אך משנת 2015 הוא הפך גם לעורך ושדר רדיו. מ-2017 הוא מגיש בתחנת הרדיו "זה רוק" את התוכנית "המופע של ואן רוק", לצד פעילותו ככתב מוזיקה בבלוג.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...