אבדת בת מלך – אופרת הרוק

רבי נחמן מברסלב, שחי במאה ה- 18, הנחשב למייסד חסידות ברסלב היה ידוע גם לצד הדרשות שנשא בפני חסידיו, כמנהג האדמו"רים בדורו, כמספר מעשיות, המתפרשות כאלגוריות ומשלים לתורותיו.

המעשייה

אחד מסיפורי המעשיות שלו – "אבדת בת מלך" אומץ בידי המוזיקאי גדי פיינגולד, בעל אולפני פלוטו, העומד מאחורי הפקות ושיתופי פעולה עם אמנים רבים. בסיפורו של רבי נחמן מברסלב עובר משנֶה למלך מסע רצוף אתגרים וניסיונות, שמטרתו למצוא בת-מלך שאבדה ונעלמה, כדי למצוא אותה עליו להתמודד עם הייאוש, הבדידות והכישלונות החוזרים ונשנים, ולהתמיד בתקווה כי "בת-המלך" בכלל קיימת, ההתגברות על הייאוש וההתמדה העיקשת הן יסודות השבים ומופיעים פעמים רבות בהגותו וכתביו של רבי נחמן מברסלב.

את המעשייה החסידית הפך פיינגולד לאופרת רוק בה נוטלים חלק מוזיקאים נוספים – שולי רנד, שאנן סטריט, רמי קליינשטיין, רון נשר וכמובן גדי עצמו. מערבולת של סגנונות מוזיקלים והשפעות מתכנסות באלבום המלא – רוקנ'רול מחוספס, מוזיקה קלאסית, היפ הופ וכמובן מוזיקת נשמה יהודית מזרח אירופאית.

למרות כל ההגבלות והאילוצים שנולדו כתוצאה מהמאבק במגיפת נגיף הקורונה, שוחרר האלבום המלא של היצירה בעת האחרונה, גדי עצמו קיים סדרת הופעות אינטימיות בלוויית פסנתר לשירים מתוך היצירה באולפנו – פלוטו. עניין שמאמש כבר לא יכול להתממש.

הראיון

שאלה – למה דווקא הסיפור של אבדת בת המלך? מה הקסם כאן? מדוע לתרגמו לכדי "אופרת רוק"?

גדי – הסיפור הזה הוא בעיניי סיפור אוניברסלי. לכל אחד יש חיפוש, איזו תשוקה שהוא כוסף אליה ומחפש אותה כל החיים. במקרה שלי זה מאוד ברור שה״נסיכה״ הזאת שאני מחפש היא המוסיקה. הניגון הקסום שכיוצר אתה תמיד שואף אליו. תחושת הסיפוק והאושר כשאתה מצליח לתפוס אותו, זה דבר שקשה לתאר. אבל רוב הזמן אתה בתסכול שאתה לא מצליח עדיין לגעת בזה.

למה לתרגם את הסיפור הזה לאופרת רוק? גדלתי על הסרטים של דיסני, שזה סיפורים שמסופרים באמצעות שירים. מרי פופינס, מלך האריות, אלאדין. השירים אלה היו פס הקול של הילדות שלי. אבל הם לא רק שירים מעולים, הם גם קידמו עלילה, הציגו את הדמויות. אחר כך כשנכנסתי לרוק נ׳ רול היה את החומה ואת ״טומי״. תמיד בשבילי זו היתה צורת האמנות הכי גבוהה, כי אתה לא רק כותב שירים שהם stand alone, שעובדים כשיר, אתה גם צריך ליצור מהלך בין שיר לשיר, מסע שלם של דמות. לא חלמתי שאעז לנסות משהו כזה בעצמי. מספיק קשה לכתוב שירים טובים. זה היה נראה לי אתגר עצום מדי. אבל חל בי שינוי עם השנים. בצעירותי הייתי יותר מוסיקאי. קודם נגן, ואז מעבד ומפיק מוסיקלי. אז עניינו אותי הצלילים קודם כל, ופחות המילים. אבל עם הגיל והבגרות כנראה שנהיה לי יותר מה להגיד על העולם והחיים.

שאלה – האם הפרשנות של סיפור בן מאתיים שנה מתאימה למציאות ימינו?

גדי – הסיפור הזה תמיד מתאים כי הוא האבטיפוס של כל הסיפורים. רבי נחמן בעצמו אומר שהוא לא המציא אותו, שהסיפור הזה קיים כבר אלפי שנים ורק הפרטים מתחלפים. גיבור יוצא לדרך לחפש משהו, ובדרך יש לו כל מיני קשיים, ואנשים שאומרים לו שאין לו את זה וזה גדול עליו. במהלך המסע הוא מגלה שבעצם מה שהוא מחפש זה את עצמו. זה הסיפור של רוקי, מלחמת הכוכבים, שר הטבעות. זה כל הסיפורים. ככה  אני אומר בשיר הראשון של האלבום: ״הסיפור הראשון שממנו הגיעו כל הסיפורים״.

שאלה – מה ההבדל בין סיפוריו של רבי נחמן מברסלב לבין אגדותיו של הסופר והמשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק (כגון על שלושה וארבעה וכו') שאף הן מתבססות על מוטיבים מהמסורת וחופנות בקרבן משלים ומוסרי השכל?

גדי – לא הכרתי את אגדת שלושה וארבעה, וזה באמת מקסים, תודה! ״ספר האגדה״ כמובן מבוסס על אגדות חז״ל, שגם רבי נחמן שאב מהם השראה. אני גם מניח שחיים נחמן ביאליק הכיר את סיפוריו של רבי נחמן. כמו שאתה אומר יש מוסר השכל בשני הסיפורים. במקרה של ״שלושה וארבעה״ מוסר ההשכל הוא שמה שצריך לקרות יקרה, ואין טעם להלחם בזה. האמת שזו אמירה שקצת משחררת את האדם מאחריות כי גם ככה ״הכל כתוב״. אבל חז״ל אומרים ״הכל כתוב והרשות נתונה״, שזה הפרדוקס הקסום של החיים. כל מה שקרה לך קרה בדיוק כמו שהיה צריך, אבל גם הכל בידיים שלך לשנות את מהלך חייך. נכון שזה לא הגיוני, וזו סתירה אבל ככה זה.

בסיפור של ביאליק הדגש הוא על ״הכל כתוב״. ב״אבידת בת מלך״ הדגש הוא על ״הרשות נתונה״. הרי כל העולם אומר שם לגיבור שאין לו סיכוי והוא צריך לוותר, אבל הוא מתעקש ולא מוותר, ובזכות זה בסוף הוא יגיע. מישהו אחר יכל להגיד ״לא רוצים? לא צריך״.

האמת שזה קצת קשור למסע שאני עובר עם הפרויקט הזה, בפרט עכשיו בחודשים האחרונים. כל פעם שמתחילים לצבור מומנטום הקורונה סוגרת עלינו. בהתחלה לקחתי את זה אישית, אבל מהר מאוד הבנתי שזה הרבה יותר גדול ממני, וכולנו באותה הסירה. לכולם מתבטלות הופעות על ימין ועל שמאל, וכל פעם משתנות ההנחיות והמציאות, ואתה צריך שוב לשנות תוכניות. בחודשיים הראשונים הייתי בדכאון מזה. ישבתי בבית ולא עשיתי כמעט כלום. אבל נראה לי מה שהסיפור מלמד אותנו זה להמשיך לחפש. הדרך חסוה? אתה יכול לבכות על זה, או שאה יכול להגיד אוקיי, אז מה כן אני יכול לעשות? אולי יש ״שביל מן הצד״ כמו שקורה בסיפור. לא יכול להופיע עם ההרכב מול קהל גדול? אז נעשה הופעות קטנטנות לבד עם הפסנתר באולפן. העיקר להיות בעשייה. כולנו צריכים את זה. גם האמנים וגם הקהל לדעתי.

שאלה – כמה זמן עבדת על היצירה המלאה?

גדי – אני עובד עליה כבר איזה 7 שנים. גם במקביל לעבודה על האלבום הקודם ״לא תיפול רוחי״ כבר התחלתי לעבוד על הפרוייקט הזה. זה עבר הרבה שלבים, יותר מאלבום רגיל. בהתחלה כתיבת השירים, ואז הקלטה כמו בכל אלבום. אבל גם לקח זמן למצוא את האורחים שעושים את הדמויות הנוספות באלבום: שולי רנד, שאנן סטריט, רמי קלינשטיין ורון נשר. ואז היה תהליך שלם לתרגם את זה למופע בימתי עם ההרכב ועם הבמאית אלמה דישי. כתבתי ממש הצגה שלמה סביב הסיפור והשירים, שבה אני מספר את המסע שלי עם המוסיקה. מנער שמקים להקת רוק, ואז הלהקה מתחילה להופיע ומוציאה אלבום, אבל לא מצליחה לפרוץ למיינסטרים. הלהקה מתפרקת, אני עובר תהליך של חיפוש עצמי, בהמשך חוזר בתשובה, ואז נזכר שבעצם מה שחיפשתי כל השנים נמצא אצלי, ושהמוסיקה היא בת המלך שאותה אני צריך להוציא. בעבודה עם אלמה הידקנו את זה והורדנו הרבה טקסט ככה שהתוצאה הסופית היא בעיקר שירים וקטעים מוסיקליים עם מעט טקסט בין שיר לשיר שמשלים את הסיפור. ועכשיו לקחתי את זה וצימצמתי את זה למופע פסנתר שאני יכול לעשות לבד, בלי כל הדמויות והתפקידים המוסיקליים. אבל הסיפור עדיין שם.

שאלה – איך כמוזיקאי יוצר צלחת את החודשים האחרונים מתחת למתקפת מגיפת נגיף הקורונה?

גדי – כמו שאמרתי זה מאוד מתסכל, כי כל פעם שאתה חושב שאתה מבין את כללי המשחק הם משתנים. למזלי אני לא תלוי ביצירה שלי לפרנסה. יש לי עסק, אולפני פלוטו בתל אביב. אבל גם שם אנחנו מתמודדים עם ההשלכות הרבות של הסיפור הזה. זה כל העולם מתמודד עם זה, אבל עצמאים כנראה נפגעים הכי חזק. בתחום שלנו אין הופעות והפרנסה של המון אנשים נפגעת מזה. אין לי איזה פתרון להציע, זה המצב, וכנראה שבזמנים של הישרדות הדבר הראשון שמוותרים עליו זה תרבות כי זה לא נחשב חיוני. אני מקווה שנצא מהתקופה הזאת בקרוב מחוזקים, ושיצאו מזה דברים טובים. זה מציף המון דברים והעולם הולך להשתנות, אין לי ספק שלטובה. אבל בטווח הקצר זה מאוד מאתגר, ובמיוחד קשה אי הודאות.

קטעי הוידאו מתוך הופעות אינטימיות באולפן פלוטו, צילום שי דיין.