כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

חדשות הסצנהחדשות מקומיותמוזיקה בצל מגיפת הקורונה

שאול התווה את הדרך, המוזיקאים ממשיכים את המאבק

אחרי ששאול מזרחי קיפל את מאהל המחאה, מאות אמנים ומוזיקאים עצמאיים הרימו את הכפפה ומתכוונים להמשיך את המאבק למימוש זכויות לפיצוי הוגן מהמדינה בשל נזקי הקורונה.

בשלהי חודש פברואר נפל דבר בארץ, מגיפת נגיף הקורונה החלה להתגלגל והמדינה עצרה מלכת, הממשלה החליטה על ביטול אירועים רבים שהיו אמורים להכיל קהל רב בכל התחומים, צומצם מספר האנשים היכולים ליטול חלק באירועי תרבות, מאה איש, חמישים איש עד אפס נוכחות, בהמשך כל התושבים הוכנסו להסגר על מנת למנוע הידבקות המונית, המשק עצר את פעילותו למעט גופים חיוניים לשעת חירום. עולם התרבות נעצר לחלוטין.

ביום ראשון בבוקר נפל דבר בעולם המוזיקה הישראלית, אחת הדמויות היותר מוכרות בתחום, שאול מזרחי, בעלי ומנהל מועדון הופעות הרוק העצמאי בדרום תל אביב "בארבי", לקח את עצמו והקים אוהל מחאה והכריז על שביתת רעב ליד בית ראש הממשלה בירושלים לאחר שבמהלך שלושת החודשים האחרונים מאז פרצה מגיפת הקורונה בארץ והממשלה הורתה על סגירת כל אתרי הבילוי כולל מועדוני הופעות בפני קהל הוא קרא בהזדמנויות רבות שקיבלו חשיפה תקשורתית לקבל מענה הן על הנזק הכלכלי שנגרם למועדון ולעולם המוזיקה בכלל והן לקראת ההכרזות על סיומו של ההסגר והחזרה לשגרה על מתן מתווה ראוי גם למועדונים בהם מתקיימות הופעות עמידה, קריאות שנותרו ללא מענה מהגופים הרשמיים – משרד הבריאות, משרד התרבות ומשרד האוצר.

האקט של שאול לשבות רעב הוביל לתגובת שרשרת, גופי תקשורת ואנשי עולם המוזיקה החלו לעלות לרגל אל מאהל המחאה שלו (אנחנו היינו שם כבר ביומה הראשון של המחאה..), ההד התקשורתי הלך וגבר כסוג של אייטם חדשות די מרכזי מידי יום בכל ערוצי התקשורת, לצד אנשי התעשייה שבאו לחזק את ידיו הגיעו המון, אבל המון מוזיקאים צעירים מהסצנה העצמאית שהגיבו בדרך שהם טובים בה הכי הרבה – לשיר ולנגן, על המדרכה הסמוכה ואף על הכביש שבשעות מסויימות נסגר כמדרחוב.

ביום חמישי בצהריים שאול הכריז כי הוא מקפל את העסק וחוזר הביתה, מבחינתו שר התרבות הסכים עימו על חזל"ש, לשאול נפל האסימון כי בשלב הראשוני לא תיתכן האפשרות לקבץ 950 איש בתוך המועדון (סולד אאוט) אלא גג 500 איש ובישיבה על מנת לעמוד בתנאי המתווה שהוצג בידי משרדי הממשלה לחזל"ש בתחום התרבות.

גם את הפיצויים הכספיים, מה שקרוי פעימות, הוא קיבל מיידי. נושא שהוא נלחם עליו זמן רב במהלך החודשים האחרונים מהסיבה הפשוטה שהנזק הכלכלי לא נגרם בשל טעויות עסקיות אלא בצו ממשלתי.

לכאורה, שאול קיבל את מבוקשו, עליו הוא נלחם, כאיש עסקים עצמאי ולא כמוביל דעה או מנהיג חברתי. רוח העתים היא שהפכה את שאול לסוג של גיבור מיתולוגי בתחום. ולא היא, הוא מעולם לא חיפש זאת, רק את הדרך לקבל מה שמגיע לו על פי דין.

מאות האמנים הצעירים שעלו בעקבותיו לרחוב בלפור בירושלים חדורים ברוח לוחמנית, ממש כפי שהם או חבריהם עשו זאת לפני כעשור עם פרוץ המחאה החברתית בה החלה דפני ליף עם האוהל הראשון בשדרות רוטשילד, חשו פגועים, הנה שאול קיבל את שלו וכעת הוא עוזב אותם לאנחות. שוב, ולא כך.

מהר מאוד הבינו כמה מהפעילים הנמרצים בתחום כי בעצם שאול רק התווה להם את הדרך והם הכריזו על המשך פעילות, כעת מהצד שלהם, האמנים, לצד עוד מספר בעלי מועדונים עצמאיים, ביניהם בעלת מועדון הגאגארין ובעל מועדון האלפאבית, שניהם מועדונים פופולאריים בסצנה העצמאית שהכריזו על שביתת רעב בעצמם, יחד עם נוכחות תומכת ואפקטיבית בתחום הארגוני של נציגי מועדונים נוספים ובמיוחד "צוללת צהובה" הירושלמי.

הדרך לקחה אותם מהמסלול של רחוב בלפור פינת עזה, מתחם המחאות המוכר, אל גן העצמאות בירושלים, מקום בו לא צפויה התחככות מיותר עם אנשי הפיקוח העירוני של העיר ירושלים או שוטרי תחנות המשטרה המקומיות בנושאי רישוי, שעות השמעת מוזיקה וכיוב'.

הכיוון כעת הוא בעצם סוג של מחאה והפנינג ענקי, אליו מתכוונים כאלף וחמש מאות חברי קבוצת הפייסבוק היעודית שנפתחה לטובת המחאה והעניין, בתקווה להרים גל תודעה נוסף, לא פחות חזק מהגל ששביתת הרעב של שאול הרימה.

כעת הנסיון הוא להוביל את ממשלת ישראל להבין כי אי אפשר לאסור מהאזרחים לעבוד ולהתפרנס מהמקצוע שבידיהם ולאחר מכן לא לפצותם ממש כמו שמפצים את אלו שעובדים במסלול עובד מעביד – שכירים, אותם מאות אמנים הנחשבים עצמאיים לעניין מיסוי אמורים להיות שווי זכויות ברגע הקובע מבחינת הממסד הממשלתי – ביטוח לאומי, רשות המסים ועוד. על כך המאבק נסוב כעת.

בעמוד הקבוצה שהוקם ברשת הפייסבוק תחת הכותרת "מאבק המוזיקאים/ות – קבוצת פעולה" נרשם אתמול בלשון הזו –
מאבק המוזיקאים/ות נמשך

כל הכבוד לשאול ולמאבק הצודק שלו! 💕
אנחנו שמחים/ות בשבילו ומודים/ות לשר התרבות חילי טרופר על המאמצים שעשה על מנת לאפשר לשאול לחזור.
אנחנו המוזיקאים/ות ממשיכים/ות במאבק.
מתווה היציאה הנוכחי לא עונה על הצרכים הייחודיים של ציבור המוזיקאים/ות העצמאים בישראל.
אתמול שלחנו לשר התרבות קריאה לשבת איתנו ונעדכן אתכם/ן בהתפתחויות, יש ויהיו עוד ארועים בשטח ולא נפסיק לפעול למען זכויותנו עד שנקבל מענה ראוי!

בהודעה שיצא בקבוצת "שובתים בלי שאול" באפליקציית ווצאפ יצאה הודעה מטעם המארגנים את הפעילות בזו הלשון –
"היי לכולם, מעדכן אתכם שאחרי השבוע המדהים הזה, מאבק המוזיקאים/ות מתרחב!
יש פה בקבוצה המון אנרגיות של עשייה ויצירת שינוי רציני, ואנחנו מגייסים שותפים למאבק 👊
על מנת שנוכל להבין מי יכול לעזור איפה, בשטח או בעורף, בצד הטכני או הקריאייטיבי, באופן ממש פעיל או רק בקטע נקודתי בהפגנה או סינג'ור קטן, או אפילו "סתם" בלקבל מאיתנו עדכונים כשצריך – בבקשה ספרו לנו מה אתם יודעים ורוצים לעשות!"

רוצים להצטרף למאבק? מלאו את הטופס: https://forms.gle/K7opjvX1btHUabvu7

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא