השעה תשע וחצי בערב, מועדון בארבי במחסן 2 נמל יפו מתחיל להתמלא בקהל מאוד צעיר, אלו נכנסים ורצים לקדמת הבמה לתפוס מיקום טוב לקראת הערב. כמה דקות לאחר מכן וחברי להקת פונץ' שרק הקיץ סגרו בבארבי הישן סבב הופעות לציון 30 שנה לאלבום הבכורה, – יוסי בבליקי בשירה וגיטרה, אלי שאולי בגיטרה חשמלית, אלעד בן הרוש בגיטרת בס, בועז כהן בקלידים, אמיר פרי בחצוצרה ושלומי רוזנבלום – תופים, עלו לבמה ופתחו את הערב בסט קצר אך קולע של מיטב הלהיטים של הלהקה – הבחורה מבת ים, עדינה ונדמה שישוב היו הביצועים הכי אהובים.
עוד אלו מפנים את הבמה והנה חברי להקת איפה הילד תופסים את מקומותיהם על הבמה, המועדון כבר מפוצץ בקהל המבוגר יותר שהחל לנהור לקראת שעת תחילת המופע, אלו מאגפים את הצעירים וממלאים את החלל של המועדון כמעט עד סופו. בתכל'ס הסתמנה כאן תופעה חיובית ביותר באשר בעת שהקהל נכנס נצפו גם כמה בנוסח אב ובנו, מה שאומר מדור אל דור מורשת הרוק הכסחני של הניינטיז דוהר קדימה לעבר העתיד…
כשחמי רודנר פנה לראשונה לקהל עם תחילת המופע הוא סיפר כי האלבום זמן סוכר יהיה המוטיב המרכזי, עובדה זו לא מנעה מהמוזיקאים לבצע משלל להיטיהם. לשרוף שעתיים תמימות של רוקנ'רול לפנים עם קהל מכור שרקד ושר כל הערב. את סופו של הערב, מה שקרוי ההדרן, פתחו חברי הלהקה עם השיר החדש שלהם שיצא לפני שבוע – "שלום עם עצמי", המשיכו כמובן עם ההמנון האולטימטיבי "לבן בחלום שחור" וקינחו עם ההיסטריה "מישהו שומע אותי" במהלכו נשא רודנר נאום תוכחה ותקווה גם יחד.
כמה רגעים של רוקנ'רול
