אלבום הבכורה של רמי פורטיס – "פלונטר" שיצא לאור בשנת 1978 נחשב לאבן דרך ברוק הישראלי, כאלבום הפאנק הישראלי הראשון. דרכו של פורטיס לאלבום הבכורה שלו התחילה בטראומה שלו כחייל במלחמת יום כיפור. הוא הבין אז שהוא חייב לעשות מוסיקה ולא מעניין אותו להיות דומה לשום דבר ולאף אחד אחר. אמן כן וישיר מאוד.
ארבע שנים אחרי, עם להקת "מיים חמים" ובעיקר עם המפיק המוסיקלי חיים רומנו, השלים פורטיס אלבום בכורה שונה מכל מה שהיה מקובל במוסיקה הישראלית של התקופה. הופעות פראיות שהקנו לו את התואר "פנקיסט" (למרות שלא היה) ושירים כמו "דבש", "רד מעל מסך הטלויזיה שלי", "המוות אינו מחוסר עבודה" ו"אינקובטור" הפכו את פורטיס לאמן האינדי הישראלי הראשון שהוחתם לחברת תקליטים גדולה והוציא אלבום. פורטיס שהתחיל בתור עוזר במה של להקת "תמוז" קיבל הזדמנות פז מאריאל זילבר והופיע מדי פעם בהפסקות של הופעות "תמוז". הוא הפך לדבר הכי מרענן ומעניין באותם ימים. האלבום כמובן נכשל בזמן אמת מה שהוביל לעזיבה של פורטיס לאירופה, שם עשה חיל עם כמה ידידים שהיום כולנו מכירים במסגרת ההרכב מינימל קומפקט. יחד עם ברי סחרוף, חברו הטוב סלל את דרכו ברוק הישראלי.
פורטיס יציין את יום הולדתו ה- 70 בתאריך- 7.7.24, במקור תוכנן יחד עם פורטיס שנה מלאה בכל טוב ובמופעים מיוחדים מכל שנות היצירה המוסיקלית. אבל לחיים קצב משלהם… ובצוק העיתים תכנונים משתנים, רצף האירועים המטלטלים והסערה שעוברת על המדינה גורמים לחוסר ודאות, לזעזועים, להפתעות ובקיצור, פלונטר.
כל כך הרבה מהשירים שפורטיס כתב לאורך השנים ממשיכים להדהד איתנו עשורים מאוחר יותר ולעיתים אף מרגישים רלוונטיים מתמיד.
האלבום פלונטר יוצא היום בהוצאה מחודשת ומורחבת על תקליט כפול וצבעוני, כולל תקליט של גרסאות מוקדמות, ג’אם סשן תל-אביבי מסתורי, ושיר שהופיע עד כה רק בפסקול הסרט דיזנגוף 99.
אוקי, אבל מה היה אמש במועדון בארבי?
ערב יום ראשון, פורים ומועדון הבארבי בנמל יפו כבר גדוש בקהל בוגר, איכותי וחם. ממתינים בציפייה ונאמנים לפורטיס. האחד והיחיד. תכלס. כאשר ניכרת צפיפות מרובה ברחבה הסמוכה לבמה והשעון מתקרב לעשר בלילה, זמן טוב להתרגש והנני מעלה זכרון ילדות שרץ בראשי.. אני ואחי הבכור היינו שומעים את "אינקובטור" בלופים וצורחים את סיומו כאשר ההורים חשבו שאנחנו משוגעים וזר לא יבין זאת : "אה, גברת, אחות, אדון, רופא, תנו לי לצאת – בחוץ יש שמיים כחולים ואויר אז תנו לי לצאת, ת-ת-ת-תנו לי לצאת…". אין על הילדות, הפטיפון והתקליטים שהיוו לנו פסקול איכותי ואחר.
פורטיס עולה עם "רד מעל מסך הטלוויזיה", אנרגיות על חלל ולא להאמין בכלל העובדה שפורטיס נושק ל70. רק בריאות. הקהל נכנס לאוירה ואיזה שיר מעולה. שודר בתוכנית "עלי כותרת" בהנחיית ירון לונדון, בהשתתפות חברי להקתו ושולץ האיום.
על הבמה: בנו, גיא פורטיס בגיטרות ושירות, אנה רז על התופים, דני עבר הדני בקלידים שירות וגיטרה, אורי קוטנר בגיטרת בס והפקה מוזיקלית של המופע.
"כן גם פה המלחמה צועקת בתוך שקט דימיוני כמו מתפאורה של סרט" ומתענגים עם "תחנה סופית" מאלבומו השני "סיפורים מהקופסא".
"פלונטר" המחאתי דן בבעיות הנוער, שימוש בסמים, חיפוש עצמי, תסכול ומחאה נגד התקשורת. בשפה הפגנתית. "היא קלקלה את כולם" בביצוע הרבה יותר טוב מהמקור. "איך שניצחת" ("אם תפתחי את הדלת תגלי שם אשמה זה הכל רק כיסוי להמון אהבה"). פורטיס משתוקק לאהבה ואילו כעת ב"מחפש את עצמי", הוא מבטא את תחושותיו/ הפוסט טראומה שחווה לאחר מלחמת יום הכיפורים:" די די לא יכול יותר או לחפש את עצמי – זה קשה ומי צריך את זה". גם אם לעיתים ניכרת עייפות בקולו וקושי מסויים בביצוע, עדיין הכח והעוצמה, האנרגיות הבועטות הן אלו שמבליטות את פורטיס ליחודי ורגיש מאוד. ב"דבש" ו"המוות אינו מחוסר עבודה" (ביצוע קצרצר, אולי בהתאם למצב) מעל לאלף אנשים שואגים מילה במילה. לנצור רגעים יפים ולהתרגש מחדש יחד עם השירים האייקוניים.
כשבירנבך (סמי בירנבך, שכתב את הטקסטים לרבים משירי האלבום) שכבר אז החזיק בתקליטייה מפוארת, השמיע לפורטיס את בוב מארלי, הזמר נדלק וכך נולד שיר הרגאיי העברי הראשון – "שמש לך מצפים". אנו מפזזים בהנאה לקצב הרגאיי.
בין לבין, איך אפשר שלא לחייך, לרקוד ולהנות בגדול עם ביצועים אהובים מהרפרטואר העשיר של רמי בשילוב עם סחרוף כמו: "ואלס עם מתילדה" או "ניצוצות" ושלא נדבר בכלל על "חתול מפלצת" (למה מגיע לנו כל הטוב הזה). וואווו. וגם "אין פנאי, אין פנאי ואין עוד תקווה הכל מתמוטט, נשאר רק חלום" (שקיעתה של הזריחה). השירים הנצחיים.. אותם אלו שלא ימאס לנו לשמוע גם בפעם האלף ואחת.
לסרט "דיזנגוף 99" של אבי נשר (הבמאי נלחם לשיר של פורטיס עבור פסקול הסרט), פורטיס יצר את השיר "אין לי זמן להיות עצוב". כאן מקבל ביצוע מרגש. קטן ומדוייק.
עוד לפני ההדרן הראשון, קיבלנו בראש (כמו שצריך) עם "את לא": "את לא אשה שלי אל תשחקי איתי את תהרגי אותי רק בת שש עשרה". פה כבר נראה שהבארבי רועד. איזה שיר בועט. כאסח אמיתי.
מתגלגלים להדרן וחוזרים לבעוט עם "נעליים" ואיזה נגינת תופים אדירה של אנה רז. זה היה בהחלט אחד מרגעי השיא בהופעה. "המלך מפה והמלכה משם טובלים עצמם עמוק בתוך דם", "ההמון מריע ומניף דגלים ובמרתפים למטה הם עורפים ראשים".. וכמה שהמילים מקבלות משמעות חדשה ומעודכנת לימים שאחרי השבעה באוקטובר. מצמרר.
"בצהרי היום הכל צבוע אדום ואין קץ לילדות שחלפה כך פתאום" (מושלם. נפלא). ואם כבר רגע איפה אינקובטור..אולי הגדול מכולם. זה שהכי פורטיס מתוך פלונטר. מילים ולחן שלו. "אינקובטור" בגרסה מחודשת ומלהיבה והקהל נסחף בשיגעון.
אב ובנו (רמי ובנו גיא הגיטריסט) מעניקים רגע של נחת והרבה רוגע. שלווה נעימה עם "יער ישראלי": "כשהדמעות זולגות עובר לערוצים בגרון ניחר כוכב ההימנונים שר יהיה טוב יהיה בסדר יהיה רע יהיה בסדר". הסתיים מופע שקיבלנו בו כאב וזעם אך גם המון אהבה וטונות של רגש. כאלו שרק פורטיס יודע להעניק. ובעידן של הרוק הישראלי אין ולא יהיה כמו פורטיס. הוא כן, אמיתי ונועז. משוגע על הצד הטוב של המילה. פורטיס הוא אחד ויחיד. נאחל לו המון בריאות איתנה.
ההופעות הבאות בסבב :
5/4 אולם המופעים, גבעת ברנר
9/4 בארבי נמל יפו – הכרטיסים אזלו
20/4 בית המזרח, רמת ישי
25/4 גריי, מודיעין
2/5 בארבי נמל יפו – תאריך נוסף
