הזמר והיוצר האמריקאי Country Joe McDonald, אחת הדמויות הבולטות בתרבות הנגד של שנות השישים ומי שקולו הפך מזוהה עם רוח המחאה של דור וודסטוק, הלך לעולמו בגיל 84.
מקדונלד, שנולד בשנת 1942, פרץ באמצע שנות השישים כאשר הקים את ההרכב Country Joe and the Fish, אחת הלהקות המזוהות עם סצנת סן פרנסיסקו הפסיכדלית. הצליל של הלהקה חיבר בין פולק, רוק ופסיכדליה, אך מעל הכל נשען על טקסטים פוליטיים חדים שנגעו ישירות במציאות האמריקאית של אותם ימים.
הרגע המזוהה ביותר עם מקדונלד התרחש בפסטיבל Woodstock בשנת 1969. כשהוא עולה לבמה לבדו עם גיטרה ומוביל את הקהל העצום בשיר המחאה האנטי מלחמתי I-Feel-Like-I'm-Fixin'-to-Die Rag, רגע שהפך לאחת הסצנות האיקוניות בתולדות הרוק ובתולדות המחאה נגד מלחמת וייטנאם.
לאחר פירוק הלהקה בראשית שנות השבעים המשיך מקדונלד בקריירת סולו ארוכה. הוא הקליט עשרות אלבומים, הופיע ברחבי העולם ושמר לאורך השנים על קול ברור של אמן שמוזיקה עבורו היא גם עמדה מוסרית.
עבורי, כמו עבור רבים מבני הדור, קאנטרי ג'ו היה חלק מפסקול נעורים רחוק. בשנות השבעים נהגתי להאזין לאחד האלבומים שלו שהתגלגל אלי בין תקליטי פולק ורוק אמריקאי. הצליל שלו היה אחר. פחות נוצץ, יותר מחוספס, ובעיקר כזה שנשמע כאילו הוא מדבר ישירות אל המאזין. לא זמר בעל קול גדול אלא מספר סיפורים מוזיקלי עם אמת פנימית ברורה.
עם לכתו נסגר עוד פרק בדור האמנים שראו במוזיקה כלי לביטוי חברתי ופוליטי. דור שהאמין שלשיר יכול להיות כוח לא רק לרגש אלא גם לשנות מציאות.
