בס"ד (בסיעתה דשמיא) נפתח כך כדי להכניס לאווירה כבר מהשורה הראשונה. אמש נכנסתי לאולם מס 1 של תיאטרון בית ליסין על שם ברוך איבצ'ר עם ציפייה לצחוק ויצאתי עם מראה לחיים. המחזה חנאל ומכבית פוגש מציאות מוכרת ומניח אותה חשופה על הבמה. זו קומדיית מצבים ישראלית מזרחית מסורתית שלא פוחדת לגעת בטאבו. הצחוק מגיע בגלים והקהל לא נרגע.
מי עומד מאחורי הסיפור
חנאל ומכבית לא נולדו על הבמה אלא ברשת. אושרית סרוסי וחן רוטמן יצרו סדרת רשת שהפכה לקאלט. חנאל ומכבית צמחה מתוך קליפים קצרים והומור חד. הדמויות דיברו בשפה ישירה והקהל התחבר מיד. משם הדרך לתיאטרון הרגישה טבעית.
היצירה עברה תחנה של קריאה מבוימת במסגרת פסטיבל פותחים במה. הבמה הזו נתנה חותמת ראשונית ואפשרה לבחון תגובת קהל. הביקורות נטו לאהדה והתגובות היו חמות. מכאן התקבלה החלטה להעלות הפקה מלאה ב-תיאטרון בית ליסין. המעבר לפורמט מחזה הרחיב את העלילה והעמיק את הדמויות.
מכבית וחנאל – יוצרים שמגלמים את עצמם
מכבית, אותה מגלמת סרוסי שגם חתומה על הכתיבה יחד עם רוטמן, היא מרוקאית דתיה מנתיבות עם זהות חדה ונוכחות בימתית חזקה. סרוסי מחזיקה קצב קומי מדויק ומצליחה לשלב חום עם עקיצה.
חנאל, אותו מגלם רוטמן שגם שותף לכתיבה, נע בין פגיעות לאגו. רוטמן מביא תזמון מצוין ויכולת לעבור בין מצבים במהירות. העובדה ששניהם כתבו וגם מגלמים יוצרת אמינות שמורגשת בכל רגע.
דמויות המשנה – צבע ועומק
לצד הצמד המרכזי פועל אנסמבל שמעשיר את הבמה. החברה הטובה של מכבית, בגילומה של קרן מור-מישורי, מניעה אותה קדימה ומוסיפה קול מפוכח ולעיתים חצוף. היא גם זו שדוחפת אותה לצאת אל עולם ההיכרויות.
בת השירות הלאומי, בגילומה של מיקה שיבק, (אותה פגשנו לראשונה לפני כשנה בדמות הבוצ'ה במחזה "אמא") שוברת מוסכמות כשהיא נכנסת לקשר עם חנאל. הפער ביניהם מייצר מתח קומי חד ולעיתים פרובוקטיבי.
השדכן, אותו מגלם ניר קרני, הוא דמות צבעונית שמחברת בין עולמות. מצד אחד בעל אולם אירועים שמבין ביזנס, מצד שני מתנהל בערמומיות מול חובות ותשלומים. הוא מוסיף שכבה של הומור אבסורדי.
בן הזוג החדש, בגילומו של תום זידנר, מביא אנרגיה שונה. יש בו משהו בין ג'ון טרבולטה לבין שב"בניק בני ברקי טיפוסי. השילוב הזה יוצר דמות מצחיקה ומעט מוגזמת שמאתגרת את מכבית.
גם חי מאור ו-רוית יעקב כהן משלימים את התמונה עם נוכחות מדויקת שמחזיקה את הקצב.
הבמה והקהל נפגשים
אמש באולם 1 של תיאטרון בית ליסין ישב קהל מגוון עם קו ברור. נראו דתיים וגם דתיים לייט. נשים עם כיסויי ראש צבעוניים וגברים שמזכירים את חנאל עצמו. הזיהוי היה מיידי והצחוק התגלגל ללא הפסקה.
קומדיה שחוצה טאבו
השפה חדה וישירה והבדיחות לא עוצרות באדום. הדאחקות נשזרות בקצב נכון ומרגישות אלגנטיות למרות הבוטות. המחזה צוחק על הכל מהכל גם על המקומות שנחשבים טאבו בעולם האמוני. הצחוק לא מרחיק אלא מקרב.
חיבור להווה ולניו מדיה
העולם הבימתי פוגש מציאות דיגיטלית מוכרת. דמות הרב שמעלה סטוריז ללא הפסקה נראית טבעית. הסמארטפון מחובר ליד והופך לחלק מהשפה. מושגים של רשתות זולגים לבמה ללא התנצלות. לצד זה עומדת מנהלת שמנותקת מדור ה Z. הפער מייצר שכבת הומור נוספת.
מהמסך לבמה
המעבר מהרשת לבמה שומר על קצב ואותנטיות. אודי גוטשלק מדייק את התנועה ושומר על אנרגיה חיה. ההצגה מרגישה כמו המשך טבעי של העולם שנוצר אונליין.
ובסוף, מבלי לפגוע במומנטום ולא להניח ספוילרים אנחנו מגיעים לנקודה שבדיוק עליה שר דודו טסה את המילים – בסוף מתרגלים להכל.
אם בא לכם פיפי וצחוקים מהעולם האמוני, רוצו לראות, כאן התאריכים והכרטיסים
