מהרשת אל הבמה מֵיתָרַיי הופכת רגע אישי להמנון שמבקש אומץ קולקטיבי
מאיה בייטנר, או כפי שהיא מגדירה את שם הבמה שלה – מֵיתָרַיי, לא חיכתה לאולפן ולא חיכתה לאישור של תעשייה. היא העלתה רגע חשוף לרשת והקהל הגיב מיד. "שיהא בי את האומץ" התחיל כפזמון קצר שצמח מתוך היומיום והפך בתוך זמן קצר לשיר שמייצר תהודה רחבה. מיליוני צפיות הצטברו במהירות והתגובות לא איחרו להגיע. אנשים שיתפו, צילמו גרסאות משלהם והפכו את השיר לחלק מהשיח.
מאחורי השיר עומדת יוצרת שחזרה לישראל אחרי תקופה של עבודה מוזיקלית בין ברצלונה להודו. היא המשיכה ליצור ולהעלות קטעים קצרים לרשתות ושם מצאה שפה ישירה ולא מתווכת מול הקהל. השיר הזה נכתב ועלה כמעט באותו רגע והוא נשאר נאמן לרגע שבו נוצר. התחושה הזו של אמת לא מעובדת היא חלק מהכוח שלו.
בין פחד לחשיפה הטקסט שמבקש להביא את כל כולי
בטקסט עצמו מֵיתָרַיי לא מסתתרת. היא חוזרת שוב ושוב על הבקשה שיהא בה את האומץ להביא את כל כולה. החזרה הזו מייצרת תנועה פנימית והיא נשמעת כמו מנטרה שמבקשת להתקיים במציאות. לצד זה היא מודה בפחד ובבושה ומניחה אותם במרכז במקום להדחיק אותם. היא מתארת ספק וחוסר ביטחון אבל לא נשארת שם.
בהמשך היא כבר מוכנה להתמודד עם מבט חיצוני ועם תיוגים אפשריים. היא אומרת תקראו לי משוגעת וממשיכה קדימה בלי להתנצל. ברגע הזה השיר מתרחב מעבר לסיפור אישי והופך לאמירה רחבה יותר על חופש ועל זהות. השורה על היעדר גבול פותחת את האפשרות לדמיין עתיד אחר והיא נותנת לשיר נשימה גדולה יותר.
מהמסך אל האולפן החיבור עם נטע ברזילי והמעבר לגרסה רשמית
המציאות שמסביב העניקה לשיר שכבה נוספת של משמעות. הקהל מצא בו נקודת אחיזה והפך אותו לכלי של חיזוק. הוא לא נשאר רק פזמון קליט אלא הפך למשהו שמלווים איתו רגעים של חוסר ודאות. מכאן הדרך להפוך להמנון הייתה קצרה.
מי שנכנסה לתמונה והבינה את הפוטנציאל היא נטע ברזילי. היא מלווה את מיתריי אמנותית ולוקחת חלק בהפקה יחד עם Benno והיוצרת עצמה. הגרסה הרשמית שומרת על האינטימיות של המקור ומוסיפה שכבת הפקה מדויקת שמחברת את השיר גם למרחב הרדיו.
גם הקליפ ממשיך את אותו קו. הוא נשען על כוריאוגרפיה נגישה שמזמינה את הקהל לקחת חלק ולהפוך את השיר לשלו. זה לא ניסיון להתרחק מהרשת אלא חיבור ישיר אליה מתוך הבנה שזה המקום שבו השיר התחיל ושם הוא ממשיך לחיות.
במקביל מיתריי ממשיכה לעבוד על שירים חדשים ועל מופע מלא שיגיע בהמשך. אם בוחנים את הדרך שבה השיר הזה פרץ אפשר להבין שמדובר ביצירה שנולדה מרגע מדויק והצליחה לגעת ברבים בלי לעבור דרך מסננים.
