יש מקומות בעיר שמספרים את הסיפור של תל אביב טוב יותר מכל ספר היסטוריה. התחנה המרכזית הישנה היא אחד מהם. במשך עשרות שנים יצאו ממנה אוטובוסים לכל קצוות הארץ. המונים עברו דרכה. רעש מנועים, ריח דלק והמולת נוסעים מילאו את הרחבה. עכשיו נדמה שהמקום הזה עומד להפוך למשהו אחר לגמרי. לא תחבורה. תרבות.
מסע בזמן עם קובי אוז לתחנה הישנה
כאשר מצרפים את הידיעות האחרונות על הקמת קמפוס חדש ללהקת בת שבע ועל בית חדש לתיאטרון תמונע מתחילה להופיע תמונה רחבה יותר. לא עוד שני עדכונים נקודתיים מעולם האמנות אלא סימן לתנועה עמוקה יותר במרחב העירוני. ייתכן שמפת התרבות של תל אביב מתחילה להשתנות.
קמפוס חדש לבת שבע
הקמפוס החדש של בת שבע הוא אחד הפרויקטים התרבותיים השאפתניים שתוכננו בעיר בעשורים האחרונים. הלהקה שפועלת כבר שנים ארוכות מתוך מרכז סוזן דלל מתכננת לעבור למתחם חדש באזור התחנה המרכזית הישנה בדרום תל אביב. לא עוד אולם מופעים יחיד אלא קומפלקס שלם של מחול. אולמות מופעים. סטודיואים לחזרות. חללים לפעילות חינוכית וקהילתית. סוג של עיר קטנה למחול.
המיקום אינו מקרי. אזור התחנה המרכזית הישנה הוא אחד האזורים המורכבים בעיר. במשך שנים היה זה מרכז תחבורה הומה. לאחר סגירת התחנה נותרו שטחים רחבים כמעט נטושים. העירייה מבקשת כבר זמן רב להחיות את האזור. תרבות היא אחד הכלים המרכזיים לכך.
במובן הזה הסיפור של בת שבע איננו רק סיפור של להקה. הוא חלק מתפיסה עירונית רחבה יותר. להפוך אזור מוזנח למוקד תרבות. הרעיון להקים בית חדש לבת שבע איננו יוזמה שנולדה בשנה האחרונה. כבר לפני מספר שנים החלה להתגבש ההבנה כי המתחם ההיסטורי של סוזן דלל, חשוב ככל שיהיה, אינו יכול עוד להכיל את היקף הפעילות של הלהקה. סביב שנת 2018 החלו להופיע התוכניות הראשונות להקמת קמפוס מחול חדש באזור התחנה המרכזית הישנה בדרום תל אביב. בהמשך הוצגו הדמיות אדריכליות והפרויקט החל להתקדם במסלול התכנוני. עם השנים הלך החזון והתבהר. לא רק אולם נוסף אלא מרכז מחול רחב היקף הכולל מספר אולמות מופעים, מתחמי סטודיו גדולים וחללים פתוחים לפעילות אמנותית וחינוכית.
אם התוכנית תתממש במלואה מדובר יהיה באחד ממרכזי המחול הגדולים באזור ואולי גם בקנה מידה אירופי. מרכז שיאפשר ללהקה להרחיב את פעילותה המקומית והבינלאומית ולארח אמנים ויוצרים מחו״ל.
תמונע מחפש בית חדש
בואו נדבר על תיאטרון תמונע. מוסד שונה לחלוטין באופיו אך חשוב לא פחות למרקם התרבותי של העיר. תמונע אינו תיאטרון רפרטוארי גדול אלא בית של יוצרים עצמאיים. במשך שנים הוא שימש זירה חופשית לתיאטרון פרינג, מחול ניסיוני ומופעים שמחפשים שפה אמנותית אחרת. אינטימית יותר. ניסיונית יותר. כזו שנולדת פעמים רבות הרחק מאור הזרקורים של הבמות הגדולות.
לאורך השנים צמח סביב המקום קהל נאמן של אמנים וצופים. סוג של קהילה תרבותית קטנה בתוך העיר הגדולה. כעת גם המוסד הזה עומד בפני שינוי עם השלמתו, כמעט, של תהליך הקמת הבית החדש שיאפשר המשך פעילות ואף התרחבות.
שינוי במפת התרבות העירונית
כאשר מביטים על שני הסיפורים יחד מתחילה להופיע מגמה רחבה יותר. במשך שנים מוקדי התרבות המרכזיים של תל אביב התר концентרו באזורי המרכז והצפון. כיכר הבימה. מוזיאון תל אביב לאמנות. שדרות רוטשילד. אזורי התרבות המוכרים של העיר.
אולם בדרום העיר החל כבר לפני לא מעט שנים תהליך אחר. בשכונת נווה שאנן נעשו ניסיונות חוזרים לשלב פעילות תרבותית בתוך המרקם העירוני. לצד האתגרים החברתיים של האזור קמו גם יוזמות קהילתיות ותרבותיות שניסו לייצר מרחב יצירתי חדש.
אחד הביטויים לכך הוא המרכז הקהילתי שפועל בשכונה ומארח לאורך השנים סדנאות, מופעים ופעילות אמנותית מקומית. לצד הפעילות הקבועה התקיימו באזור גם פסטיבלים ואירועי תרבות ומוזיקה ביוזמת העירייה וגורמים קהילתיים. אירועים שניסו למשוך קהל אל הרחובות והכיכרות של השכונה וליצור מפגש בין תושבים, אמנים וקהל מבקרים.
התהליך הזה איננו דרמטי או מהיר. הוא מתרחש לאט ובהדרגה. אולם כאשר מוסיפים אליו פרויקט גדול כמו הקמפוס החדש של בת שבע מתחילה להצטייר תמונה רחבה יותר. ייתכן שהניסיון להכניס מוקדי תרבות לשכונת נווה שאנן אינו מהלך נקודתי אלא חלק ממדיניות עירונית ארוכת טווח.
אם כך יקרה ייתכן שבעתיד הקרוב יתגבש בדרום תל אביב ציר תרבותי חדש. כזה שמשלב מוסדות אמנות גדולים לצד פעילות קהילתית ויוזמות עצמאיות.
אקוסיסטם תרבותי מגוון
יש משהו מעניין במיוחד בכך ששני המהלכים הללו כוללים מוסדות שונים כל כך באופיים. מצד אחד בת שבע שמייצגת מחול ישראלי במעמד בינלאומי. להקה שמופיעה על הבמות הגדולות בעולם ומזוהה עם שפת התנועה הייחודית שהתפתחה כאן לאורך השנים.
מצד שני תמונע שמזוהה דווקא עם עולם הפרינג. עם יצירה עצמאית. עם אמנים שמחפשים מרחב חופשי לניסויים אמנותיים.
כאשר שני העולמות הללו מתקיימים באותה סביבה עירונית נוצרת אפשרות למפגש מעניין. בין יצירה ממוסדת יותר לבין יצירה ניסיונית. בין קהל רחב לבין קהלים קטנים ואינטימיים יותר.
תרבות דווקא בזמן מורכב
כל זה מתרחש בתקופה שאינה פשוטה כלל. המציאות הביטחונית בישראל מטלטלת את סדר היום הציבורי והתרבותי כאחד. דווקא בתוך מציאות כזאת ממשיכים להיווצר פרויקטים תרבותיים חדשים.
יש בכך משהו עקשני כמעט. כמו אמירה שתרבות אינה רק בידור אלא חלק מהחיים עצמם. חלק מהיכולת של עיר להמשיך לנשום גם בזמנים מורכבים.
ייתכן שבעוד כמה שנים המפה התרבותית של תל אביב תיראה אחרת לגמרי. קהל שיגיע לראות מופע מחול בינלאומי בדרום העיר. צופים שיחפשו תיאטרון ניסיוני ברחובות שהיו פעם אזור תחבורה סואן.
ואולי דווקא שם במקום שבו עמדו פעם רציפים עמוסים של אוטובוסים יעמדו אנשים אחרי מופע מחול. ידברו על יצירה חדשה ויגלו שהעיר שינתה שוב את פניה
