פסטיבל דוקאביב חוזר לעיר עם נוכחות שמסרבת להתעלם מהמציאות. זו השנה ה-28 שבה הקולנוע התיעודי מתכנס למפגש ישיר עם קהל סקרן. הפסטיבל ייפתח ב-28 במאי ויימשך עד 6 ביוני, עם הקרנות בסינמטק תל אביב, מוזיאון תל אביב ובמוקדים נוספים ברחבי העיר .
המבט הישיר על המציאות המקומית
המהדורה הנוכחית לא בורחת מהכאב המקומי. היא מתבוננת בו בעיניים פקוחות ומחפשת משמעות בתוך שבר. לצד סיפורים אישיים אינטימיים, התוכנית מציגה גם דיוקנאות של דמויות מפתח בתרבות. מאיר שלו ואסתר עופרים מקבלים כאן פרשנות קולנועית חדשה, כמו גם יוצרים, מוזיקאים ודמויות שפעלו בשוליים והפכו למרכז.
התחרות הישראלית והקולות החדשים
התחרות הישראלית השנה מציגה שנים עשר סרטים חדשים. כל אחד מהם משרטט זווית אחרת של מציאות מורכבת. יש כאן מבט על מלחמה, על אובדן, על זהות מתפוררת וגם על ניסיון להרכיב אותה מחדש. הסרטים נעים בין סיפורי חיים אישיים לבין מבט חברתי רחב, והם עושים זאת בלי להתחנף ובלי לייפות.
גם המסגרות הנוספות שומרות על קו ברור. תחרות מעבר למסך מציגה סיפורים אינטימיים שמתרחשים בזמן אמת. מסגרת תרבות ואמנות מתמקדת בדמויות ובמוסדות שעיצבו את השיח המקומי. במקביל, סרטי המוזיקה חוזרים אל שורשים תרבותיים דרך צלילים וזיכרונות, ומסגרת הפנורמה פותחת חלון רחב לעוד סיפורים שמבקשים להישמע.
בתוך ההקשר הזה בולטת במיוחד הנוכחות של הסרטים העוסקים במוזיקה ובקולות שעיצבו תרבות. הדיוקן על אסתר עופרים מחזיר אל קול גדול שנדד בין עולמות והפך לסמל, בעוד הסרט על להקת שפתיים מחבר בין חתונות בדרום לפריצה אל המיינסטרים ומשרטט סיפור של זהות וקצב. לצדם, המסע בעקבות שמעון הולי מציף דמות שנשארה בשוליים ומבקש להעניק לה הכרה מאוחרת דרך המוזיקה. וזהב שחור – סיפורו של ההיפ הופ הישראלי סדרה שיצרו אמרי דקל קדוש ורום אטיק: היפ-הופ בשפת הקודש – סיפור בועט ומכמיר לב על שפה, זהות ומקום. יחד, הסרטים הללו יוצרים שכבה נוספת בפסטיבל שמקשיבה לצליל המקומי, לא רק כפס קול אלא כזיכרון חי של תרבות שנעה בין שוליים למרכז.
פרויקטים חדשים ודור העתיד
אחת התוספות המסקרנות השנה היא פרויקט עשרים מתחת לארבעים. זהו ניסיון למפות דור חדש של יוצרות ויוצרים שכבר הספיקו להשאיר חותם. הרשימה מגוונת ומצביעה על כיוונים חדשים בשפה הדוקומנטרית. זה לא רק מבט לעתיד, אלא גם אמירה על ההווה.
הפסטיבל מוסיף גם פרסים חדשים שמבקשים להדגיש יצירה חדשנית וחופש אמנותי. לצד זה חוזרת תחרות חביב הקהל, שמחזירה את כוח הבחירה לצופים עצמם. יש כאן ניסיון אמיתי לפתוח את השיח ולא להשאיר אותו רק בידי שופטים.
אירועי חוץ וחיבור לעולם
אירועי החוץ השנה מוסיפים ממד חגיגי. הקרנות תחת כיפת השמיים, מוזיקה ומתחמי פעילות יוצרים חוויה רחבה יותר. החיבור למונדיאל מביא איתו גם סרטי כדורגל שמרחיבים את היריעה התרבותית אל מחוץ לאולמות.
מחווה ליוצרים שעיצבו את הז’אנר
ובין כל אלה, גם מבט לאחור. רטרוספקטיבה לבמאי רם לוי מזכירה את הכוח של הקולנוע הדוקומנטרי המקומי לאורך השנים. זו הזדמנות לפגוש מחדש יצירות שנשארו רלוונטיות גם היום.
דוקאביב 2026 לא מבקש רק להציג סרטים. הוא מבקש לייצר שיחה. בין יוצרים לקהל, בין עבר להווה, בין כאב לתקווה. בתוך מציאות רועשת, הוא מציע רגע של התבוננות.
