אמש התקיימה בבית החייל בתל אביב הצגת המחזה המוזיקלי " סווינג" בהפקת תיאטרון חיפה, הייתה זו הפרמיירה בה נכחו רבים מעולם התיאטרון לצד קנייני ארגונים וחברות.
המחזה שנכתב ובויים בידיה של צביה הוברמן, שעשתה עבודת מחקר תרבות והיסטורי מעמיק ביותר, הוא מחזה מוזיקלי, לא מחזמר על פי הכללים הקבועים אלא מעבר או מעל זאת, זהו סיפורה של תקופה סוערת ומרתקת ושל נשים המנסות להתפרנס מבידור כשהעולם סביבן בוער. העלילה הולכת ונרקמת בין שיר לשיר התפורים ביד אמונה אל תוך העלילה.
שלטון המנדט הבריטי
מדובר בצלילה בזמן אל שנת 1942, המקום תל אביב, ואם אדייק אזי מדובר במועדון ה"ריץ" הנחשב לאחד ממקומות הבילוי המוצלחים המארח מידי ערב קהל שכולל קציני צבא ומשטרה של המנדט הבריטי השולט בארץ ישראל – פלשתינא באותה עת, אנשי עסקים ערבים מיפו וגם יהודים שנמלטו מאירופה הנאצית בשיאה של מלחמה. בעוד החשש עולה וגובר שמא הצורר הנאצי יצליח למגר את המנדט הבריטי כשהוא כבר מצוי בשערי מצריים הסמוכה, אנחנו מצויים במרכזה של העלילה המתרחשת במועדון, זמרת בשם שארל המגולמת על ידי הזמרת והשחקנית מיי פיינגולד המציגה משחק משובח ורקדניות המשרתות את באי המועדון, במופע, בשירה ובעינוגים כאלו ואחרים, תחבולות ותעלולים המערבבים שנאה ואהבה, בגידה ונאמנות היישר אל סיפור אהבה העומד כנגד כל המחסומים והמגבלות כאשר אחת מהבנות, שרה או סוזי כפי ששארל מכנה אותה, המגולמת על ידי דנה מיינרט, מתאהבת בארנסט, גרמני מבני הטמפלרים הממלאים את הארץ במושבותיהם.
על הבמה אנחנו מקבלים תפאורה מצוינת שעליה הופקדה טליה אוטולנגי שהצליחה להביא את הויז'ואל המדוייק בדמות קירות עץ מהגוני עם טפטים בסגנון הזמנים ההם לצד תאורה שקבעה קרן גרנק ומעל הכל תלבושות שעצבה שירה וייז ברוח התקופה ההיא באופן מדויק מכף רגל ועד ראש, במיוחד אהבתי את התלבושות הססגוניות והמאוד מגוונות של הזמרות רקדניות של מועדון הריץ ובראשן השחקנית והזמרת מיי פיינגולד. להערכתי הן החליפו לפחות שש או שבע פעמים את תלבושותיהן…
מוזיקה, זה כל הסיפור
אל השחקנים והשחקניות מצטרפים בפאתי הבמה חמישה נגנים בניהולו המוזיקלי של אמיר לקנר המלווים במוזיקה חיה את העלילה יחד עם ביצוע השירים הרבים השזורים במחזה, נדב רובינשטטין המנגן הפסנתר, דניאל ספיר בקונטרבס, עופר שפירא בסקסופון וקלרינט, ארז חדד בחצוצרה וטל רונן על התופים.
על חלקו בפן המוזיקלי מספר לקנר – "אחד הדברים המהנים ביותר ביצירת "סווינג" הוא מועדון בתוך תיאטרון. מצד אחד, זו הצגה מוזיקלית שהשירים בה שזורים בתוך העלילה ומהווים חלק בלתי נפרד ממנה, מהצד השני העלילה עצמה מתרחשת בתוך המועדון והיה צריך לבנות את המועדון ולברוא אותו מהבחינה המוזיקלית. אתגר לא פשוט. היה לי חשוב לבנות תזמורת חיה ולא מוזיקה מוקלטת, מדובר בנגני ג'אז מדופלמים המנגנים בכלים אקוסטיים נטו, נאמנים למוזיקה ולמועדונים של אותה תקופה בהיסטוריה, הנגנים מלווים הן את הרקדניות זמרות בביצוע השירים והן את קו העלילה המוגש בידי דניאל סטיופין המגלם את אמן המועדון, הרמן, המגיש את סיפור המחזה.." לקנר מוסיף – "ב"סווינג" צללתי לעולם מוזיקלי שהוא הבסיס של כל המוזיקה הפופולרית. השירים של התקופה של גרשווין, ארווין ברלין, הם נקודת המוצא לכל שירי המיוזקל שנכתבו אחרי. בחרנו ללהק תזמורת אותנטית על הבמה, ללא מחשב והקלטות, שינגנו בסגנון וברוח התקופה את מקצבי הסווינג והג'אז. האתגר היה לשלב את השירים בתוך המחזה, למצוא את הדרך לשלב את הקלאסיקות האלה בסיפור ולהעצים אותו דרכן. כל שיר נבחר בקפידה, כמו נובע מהעלילה."
הנה פלי ליסט שהכנתי לחלק מהשירים שנבחרו למחזה
במשך שעה וחצי מקבל קהל הצופים עלילה מסודרת מלאת תהפוכות ורגשות כשבמהלכה שזורים שירים מאותה עת בביצוע חי של הנגנים והרקדניות – זמרות הנותנות תחושה כאילו ואנחנו באמת ובתמים במועדון לילה שכזה בעת ההיא.
בין הבנות המגלמות את הרקדניות זמרות ראוי לציין את השחקן עמית קפון המגלם צעיר ערבי המשחק כרקדנית, מה שקרוי סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור.
אחד הסיפורים הבאים לידי ביטוי במהלך המחזה הוא סיפורן של הנשים היהודיות בימי שלטון המנדט בעיר העברית הראשונה, עיר בה רוב התושבים היו מהגרים זה מקרוב באו לארץ, חלק גדול מהן נשים בגפן מסיבות כאלו ואחרות שנאלצו למצוא להן פרנסה כדי לשרוד או לבוא בברית נישואין כדי לבסס את מעמדן הכלכלי, חלק לא מבוטל מאותן נשים בודדות מצא את פרנסתו בריקמת קשר עם חיילים ושוטרים של המנדט הבריטי, עובדה שלא נראתה בעין טובה על ידי אנשי הממסד העברי שבדרך ולבטח על ידי אנשי המחתרות, במיוחד הימניות יותר שביניהן…
המלצה – לכו לראות את המחזה, הנאה מובטחת.
