ז'אן-בטיסט פּוֹקלֶן או כפי שהכירוהו בקרב הקהל עד היום, מולייר, היה בן 45 כאשר הוא כתב את המחזה הקומי "טרטיף", זה היה בכלל לפני 357 שנים והאמת, שפרט לכמה המצאות העולם והאנושות לא ממש השתנו, באופי, בהתנהגות, בערכים ובכלל.
טרטיף, קומדיה שלא נס ליחה
המחזה "טרטיף" על פי מולייר הוא קומדיה המצטיינת בסגנונה החריף והעוקצני ובביקורת הנוקבת שבה על אנשי הדת והכנסייה, ונחשבת לאחת המעולות שביצירותיו. הדעות חלוקות אם יש ב"טרטיף" ביקורת על נוכלים במסווה של קנאות דתית בפרט או שמא יש בו ביקורת על הדת עצמה. דמותו של טרטיף עצמו הפכה זה מכבר שם נרדף לצבוע ונוכל.
על פי העלילה אורגון, אבי המשפחה במחזה, חי את החיים הטובים, יש לו מעמד, כסף ומשפחה, לכאורה הוא מסודר בחיים, אולם הוא חש שהוא זקוק לדבר מה נוסף עבור הנשמה, כאן נכנס לתמונה טרטיף, איש החדור באמונה ועקרונות אליו מתייחס אורגון כסוג של אל, הוא מכניסו לביתו ולחוג המשפחה ומהרגע הזה מתחיל סחרור מטורף וטרללת שלמרות אזהרותיהם של בני המשפחה עיניו של אורגון טחו מראות.
בשנת 1901 תורגם סיפור המחזה לראשונה מצרפתית לעברית על ידי נחמן רוזנקרנץ ומאוחר יותר נתן אלתרמן הוסיף תרגום משלו, אולם אלו לא היו המתרגמים היחידים של המחזה לשפה העברית. בשנת 1950 עלה המחזה לראשונה בתיאטרון הקאמרי בגרסה שתורגמה על ידי חיים חפר ויוסף מילוא שגם ביים. מאז זכה המחזה לשלל תרגומים ושלל גרסאות שעלו בתיאטראות השונים ברחבי הארץ.
המחזה זכה גם בגרסה יהודית כשרה כאשר בשנת 2001 עלה בתיאטרון הקאמרי המחזה "הרב קמע", עיבוד של שמואל הספרי על פי השלד הסיפורי של "טרטיף" שהועבר למציאות ישראלית. איש הדת הנלעג והצבוע טרטיף נהפך בגרסה זו ל"רב קמע".
גם אחרי האדפטציה הישראלית למחזה המטורלל והעתיק לא הסתפק עמישראל במה שניתן לו ובשנת 2014 המחזה עלה בהפקת תיאטרון בית ליסין בתרגום מחורז וממושקל של אלי ביז'אווי, תרגום שזכה בפרס קרן רבינוביץ' לתרגום מחזות על שם עדה בן נחום.
היו עוד הפקות למחזה אולם כעת נטל על עצמו מי שהיה החלוץ במחזה הזה, התיאטרון הקאמרי וגייס שוב את הסופר אלי ביז'אווי עם תרגומו המחורז להפקה חדשה בבימויה של רוני ברודצקי.
אל הגרסה הנוכחית לוהקו השחקנים – דרור קרן בתפקיד אורגון אב המשפחה, ולצידו הקאסט שכולל את , אולה שור סלקטר – אלמיר, נדב נייטס – טרטיף, אלעד אטרקצ'י – דורין, איה גרניט שבא – מדאם פרנל, דויד בילנקה – קליאנט, גלעד שמואלי – דמיס, חן גרטי – מריאן, גלעד מרחבי – ולר.
פרזנטציה
הבוקר התקיימה בחדר החזרות של התיאטרון הקאמרי פרזנטציה עם שחקני המחזה במהלכה הוצגו שתי סצנות מתוכו מופשטות מתלבושות ואביזרים. בסיומן של הסצנות התקיים רב שיח בהשתתפותם של הבמאית ברודצקי, המתרגם ביז'אווי, השחקן הראשי קרן וצמד "קריסטלים" – מיכאל מושונוב ועומר ג'ו נווה שכתבו את המוזיקה המלווה את הרגעים היותר מיוחדים במחזה וכן הכינו הפתעה לתמונה האחרונה שבה על פי דבריהם ודברי המתרגם הקהל צפוי לחוות מופע ראפ והיפ הופ של כל השחקנים הסוגרים את המחזה באווירה שונה ומיוחדת.
אמנם הפרזנטציה הייתה עירומה מצבעים ואיבזור אולם ניתן היה לראות מתוך התנהלות השחקנים בסדנא כי אין ספק שהקהל שיגיע להצגה לכשתעלה יהיה צפוי לרגעים של אקשן מטורף.
בשיחה קצרצרה שניהלתי עם מושונוב ונווה הם הבטיחו כי הסוף יהיה מופע מוזיקלי כהלכתו ועשיר בהפתעות.
אז למה לי פוליטיקה עכשיו…
אולם מעבר לתיאטרון וסיפור המחזה ישנה בפנינו עלילה, דמויות ותכונות אופי והתנהגויות שממש קל לחבר אותם למציאות העכשווית, לא רק בכל עת ועת אלא במיוחד כעת, והצוות עושה זאת במהלך המפגש עם התקשורת ללא היסוס אמנם במרומז וללא שמות, אולם כל אחד יבין מייד במה מדובר. בכך הופך המחזה לאמירה פוליטית נוקבת והופך לאמנות לשמה בעצם הביקורת על החיים כאן ועכשיו.
ובתכלס, המחזה יחל לרוץ מעל בימת התיאטרון הקאמרי בתאריך 19 באפריל והלאה, כרטיסים זמינים כאן.
