חפלת צלילי הקסטות של נווה שאנן

האמת, רוב רובם של אלפי הא.נשים השמחים.ות שמלאו אמש את רחוב הגר"א בשכונת נווה שאנן ב"עוטף התחנה המרכזית הישנה" אשר הפך לערב אחד למדרחוב בחסות מחלקת האירועים של עיריית תל אביב ובאבטחתה המוגברת לטובה של משטרת ישראל, טרם נולדו כאשר אני כנער נהגתי לשוטט בין דוכני הקסטות (קלטות) ברחובות נווה שאנן וסולומון במתחם שהיה פעם הלב הפועם של העיר העברית הראשונה, ימי הזוהר של זוהר ארגוב, מרגול, חיים משה, יואב יצחק, להקת העוד, להקת צלילי הכרם, ג'קי מקייטן ואחרים, אחי בני תימן שלקחו את המוזיקה המזרחית שצמחה בשכונות הכרם, התקווה, שעריים ושיכון המזרח והביאוה לאוזני הקהל הרחב והעממי עד שהפכה לנחלת הכלל.

הדוכנים כבר לא קיימים, התחנה כבר לא מהווה נקודת הגעה ויציאה לרבבות נוסעים ביום והקהל איננו אותו קהל שנהג להסתובב באזור, מי שומע כיום קלטות ואפילו דיסקים?, הכל בסמארטפון באפליקציות, ספוטיפיי, שמוטיפיי…

מתימן ועד המגרב, פסטיבל המזרחית

הפסטיבל שהתקיים אמש, בחסות המרכז הקהילתי הגר"א 28 בנווה שאנן, בו היווה לירון עמרם ולהקת הפנתרים המופע המרכזי כמי שמככב בשנים האחרונות בחזית היצירה והביצוע לתהילה של המוזיקה המזרחית הישנה והטובה לצד חומרים מקוריים שלו הנעים על גבי מצע אלקטרו מזרחי, ביקש לתת כבוד לאותם זמנים ולאותם כוכבים, המוזיקה המזרחית שהייתה נחלתם של בני עדות המזרח – בני תימן, יוצאי צפון אפריקה ויוצאי עירק, קיבלה אמש את הכבוד הראוי לה ובחיבור ישיר ובלתי אמצעי לקהל הרב שמילא כאמור את הרחוב בשתי עמדות של הופעות, הבמה המרכזית ובמה קטנה יותר, לצד מספר דוכני שתיה ומזון, מה שהזכיר לי במעט את הצביון העממי והפולקלוריסטי של פסטיבל תימנה הנחוג מידי חג הסוכות בראש העין, עיר הבירה של רוב הזמרים בני העדה התימנית. האמת, אפילו קלטתי דוכן בו נמכרו מרצ' של לירון עמרם והפנתרים, ביניהם אפילו החולצה עימה הגעתי אמש לפסטיבל ודי משכה את העין. בנוסף את האווירה בין לבין הנעים Dj יבגני צ'רטקוב שהביא את המיטב בלהיטי המוזיקה המזרחית הקלאסית כדי להרים את האווירה.

אבל לעניינו, הגענו כדי לחוות ולשמוע מוזיקה ים תיכונית אסלית מעכשיו ומפעם, אפילו להניע רגל או מותניים לצליליה. האמת שבסמוך לבמה הקטנה נפתחו מעגלי דעסה וצעד תימני כאשר שיר דוד גדסי אשר ליווה עצמו בפריטה על עוד וביצע בקולו העדין והמיוחד מיטב משירת תימן ובמיוחד מלהיטיו המיתולוגיים של רבי שלום שבזי.

לדאבוני לא הספקתי לחוות את כל האמנים שהופיעו מעל בימה זו, ביניהם את דיוואן אל ימן, כי ההתרחשות הגדולה והעיקרית הייתה מעל הבמה המרכזית אשר ארחה לראשונה את רון פרץ, אשר שילבה שירים בעברית ומרוקאית על גבי מצע ביט והיפ הופ עכשווי.

אחריה עלה הטריו "רדיו בגדד" עם הזמר והדרבוקיסט אביב עזרא, הכנרת יוהנה ריטמולר ונגן העוד יניב מייזל אשר לקחו אותנו עם צלילי השירה העממית של עולי בגדד היישר למחוזות של קפה נח המיתולוגי בואכה השכונה השכנה – התקווה.

כאשר הערב התחמם הגיעה גם הזמרת הבינלאומית נטע אלקיים שלוותה בטל אברהם על החצוצרה ועמית חי כהן בקלידים והחזירה את הצופים למחוזות הרותחים של צלילי השירה המרוקאית כשהיא מתיכה את רוח המגרב אל תוך השירה הנשית המרוקאית ומקנחת במחווה לזמרת המיתולוגית זוהרה אלפסיה עם ביצוע רותח ומרקיד של "האק מאמא" כשהיא מלווה את שירתה בטמבורין.

הקהל לא קיבל רגע אחד של מנוחה כי אחרי שנטע ירדה מהבמה עלו הפנתרים עם לירון עמרם למופע המרכזי של הערב אשר נפתח לצלילי הנעימה "מדין" שהייתה אות למלא את הרחוב והכביש מול הבמה בקהל שביקש לחוות את הלהקה והזמר מקרוב.

כוכבי מרום בשכונה…

גולת הכותרת במופעו של לירון היו כמובן האורחים שלו, הראשונה – מרגלית "מרגול" צנעני שיותר מאשר הקהל עף עליה, היא נדלקה על הרגעים הללו של חיבור ישיר לקהל עממי חם ואוהב והמשיכה את הופעתה אפילו מחוץ לליין אפ שנקבע מראש לשלושה שירים מסויימים בלבד, ככה זה כשהאוויר מתחמם והלב מתרחב.

אחרי האירוח של מרגול הזכיר לירון לקהל שבו היו בין היתר מי שמלווה אותו עוד מימי "ההיפסטר התימני" במועדונים הקטנים של תל אביב טרום הקורונה – אי.פי.ג'י. בי והפסאז ולכבודם ביצע את להיטו הישן "פעם פעם" כשהוא עובר למחווה למי שהוגדר כגדול זמרי המוזיקה המזרחית – זוהר ארגוב המנוח ונתן ביצוע מהפנט לשיר "סוד המזלות". אתם תסלחו לי אבל בעוונותי עצרתי מיד אחרי מרגול את המסרטה כדי להותיר די חשמל עבור האורח הבא וביצועים אלו נותרו רק בזכרוני ובזכרונם של הצופים.

והאורח הבא – יואב יצחק הגדול, שסיפר לקהל כי הוא מעריץ את אביו של לירון – אהרון עמרם אותו הגדיר כגדול זמרי תימן, יואב סיפר כי הם היו שכנים בשכונה בראש העין הישנה והוא זוכר את לירון עוד כילד קטן. הגענו לשיאו של הערב. כאשר על במה אחת ניצבים שני דורות של זמרים, הראשון יואב המייצג את הדור המייסד של המוזיקה המזרחית והשני לירון המייצג את הגל האתני האותנטי העכשווי. ומנת קינוח ראוי לטעום במידה ואכן יואב התארח לשני שירים בלבד – "זה הזמן לסלוח" שלו ומחווה לזמרת והיוצרת שהלכה לעולמה בהותירה שירי צאן ברזל, כן אני מתכוון לאהובה עוזרי, ולשיר צלצולי פעמונים שהפך לשירה בציבור הכי גדולה שראיתי אי פעם ברחובותיה של תל אביב.

עם ירידתו של יואב יצחק מהבמה נותרו דקות ספורות עד השעה 23:00 ולירון הספיק לבצע את השיר "חלום ישן" והפסטיבל תם.

וואו, זה היה ערב עם טעם של עוד.

וכעת אל עוד כמה רגעים מרקידים במהלך הפסטיבל