משלוש יוצא אחת

שום טעות דקדוקית, פותחים שבוע חדש בדילוג לילי בין המרתף של הרדיו לבין הכרוביות בטחינה של אברקסס, חפירות, תמונות, צלילים ומראות – מדווח יובל אראל.

יום ראשון כבר מזמן הפך במקומות מסויימים ליום חמישי החדש, פעם, לפני כמה עשורים, תל אביב הייתה מתעוררת לחיי הלילה בערבי חמישי, עכשיו לא, כאשר נפתח השבוע גם חיי הלילה, במיוחד אלו של המוזיקאים, יוצאים לדרך, לאנשים שעובדים או לומדים בבוקר אין תירוצים, או שאתם בפנים או שאתם בחוץ…

אז איך נפתח השבוע? דאבל פיצ'ר ברדיו EpGb, כן, שם במרתף אליו מובילות המדרגות השחורות בפינת שד"ל ויהודה הלוי, כבר מזה זמן רב שהמקום הפך לסוג של אלטרנטיבה אמיתית לכל אותם מועדונים בהם אתה נאלץ להיפרד מכמה שקלים עבור הזכות לראות ולשמוע מוזיקאים בהופעה, לא שלא מגיע להם, ברור שכן, אבל כאן יש הסדר אחר, תגיע, תשתה, בעל הבית יסתדר עם המוזיקאים, כנראה שהם מצליחים להסתדר, אחרת אינני מבין את פשר הנהירה שלהם למקום.

ומספיק בחפירות, מה היה שם במרתף?, לקראת השעה אחת עשרה בלילה עלתה להופיעה להקת  Pentagon, להקה הפועלת משנת 2009 בסצנת האלטרנטיב, הם חגגו קצת, בשבוע החולף הם השיקו שיר חדש – Emptiness, מלווה אף בקליפ.

ההרכב הכולל את מתי גרג'י בשירה וגיטרה, אלון כיירא בגיטרת בס, יובל סאס בגיטרה חשמלית, ליעד לושי בקלידים ומחשב ושמוליק ברדוב על התופים, פתח בסט של שמונה שירים המציגים את סגנונה של הלהקה הנע בין צלילי גיטרה עכשויים ואלקטרוניקה על שלל האפקטים לבין ההוויה של שנות השמונים הקודרות, מעין חיבור אקלקטי היוצר סגנון חדש, מתי, הזמר, מיטיב להעביר את השירה ואת ההשפעות המוזיקליות שעל ברכיהן התפתח הסגנון של ההרכב, ואינני מציין זאת לרעה אלא כחיבור איכותי – השפעות אותן אתה מזהה בין לבין, הקיור, הסמיתס, ג'וי דיויז'ן, אינטרפול, דיויד בואי ואפילו דפש מוד. את סיומו של המופע הם ציינו בהצטרפותה של חלילנית לנגינה, אולם לצערי צליליה נעלמו בין הגיטרות והקלידים.

כאשר חברי Pentagon החלו לקפל את כלי הנגינה ניצלתי את ההזדמנות עד שיתארגנו חברי אלטנוילנד להופעה השנייה ברדיו ויצאתי בזריזות ראויה לציון לעבר קרן הרחובות נחלת בנימין ולילינבלום, לאברקסס, שם, כאשר הצלחתי לחדור מבעד לשורות הקרחניסטים שבהו מול הבמה החשוכה ערכו חברי 20Δ13 ניסויי כלים מתקדם עם חומרים חדשים, כן ההרכב הקרחניסטי משהו חזר לאותו מקום בו בהיתי בהם לראשונה לפני שנה וחצי לערך, בוחן את התופעה הכל כך יוצאת דופן כאשר המתופף מוביל את חבריו להרכב, אלו עם האלקטרוניקה והקלידים, הדיג'רידו וגיטרת הבאס עשירת האפקטים ליצירת כאוס מוזיקאלי חופר מח ומתניים מהסוג המתאים לקרחת יער או לגבעה מדברית אי שם בין כדור הארץ ומערכת הכוכבים של אלפא סנטאורי. דגימה קצרה הספיקה לי ללמוד שהחבורה הזו, הכוללת את נדב דגון עם התופים בועז בנטור וגיטרת הבס, יונתן דסקל והקלידים, יחד עם טל אפרים והדיג'רידו ממשיכים ליצור סוג של מהומות טכנו אותם הם מביאים היישר מקיבוץ בית אורן, המהווה חממה ליוצרים נוספים האוהבים לעשות בלאגן באוזן וברחבה – טייני פינגרז, כן, אין ספק שיש כאן סוג של השפעה הדדית בין הקיבוצניקים האלו, שאוהבים להביא את ההתקרחנות שלהם מיערות הכרמל היישר לג'ונגל האורבני של העיר העברית הראשונה.

ועוד הקהל הרב הדחוס באברקסס ממשיך להתפלל לאלוהי הכאוס המפמם את איבריו הפנימיים ישירות לתרגום של קצב בלתי נלאה, הצלחתי לחמוק החוצה ולחזור לרדיו, בין לבין אני מספיק לחלוף על מקטע ברחוב אלנבי שידע ימים טובים יותר, פעם סניף של רשת הלבשה, היום עוד תחנה של רשת המרכולים האורבנית, מבהירה לי שתל אביב של המאה שעברה כבר איננה אותה תל אביב, בתי קולנוע שנסגרו, מבנים שנהרסו לטובת קונדומיומים בשכירות חודשית פרועה עבור קהל המהגרים ששוטף את העיר, ולא, אני לא מכוון לאפריקאים, אני מתכוון לצעירים שמגיעים לכבוש את העיר הגדולה בתעסוקה, קריירה ונסיון בהגשמת חלומות, עוד חולפת מחשבה בראשי, פעם שרץ האזור הזה בסוחרי דולרים ערמומיים, עסקאות החלפת מטבע התקיימו בחצרות הבתים כמו עסקה לרגע בין זונה ולקוח מזדמן, תופעה שנעלמה מהעין, הכל מהוגן ומוסדר בסניפי צ'יינג'ים בכל פינה, מתמורותיה של הקידמה הקפיטליסטית, עוד כמה מחשבות למראה כרטיסי הביקור\פרסום של בתי זונות על המרצפות המזוהמות ברחוב ואני שוב יורד במדרגות השחורות בחזרה לרדיו (EpGb), חברי Altneuland – אלטנוילנד כבר פורטים במרץ על כלי הנגינה, המופע השני ברדיו מתחיל.

הלהקה ששמה מושאל משם ספרו של חוזה המדינה, בנימין ז. הרצל הוקמה בשנת 2008 על מנת לתרגם לקולות וצלילים מסע מחשבתי המערבב פילוסופיה ורומנטיקה, הסגנון המשלב בין רטרו אלטרנטיב להוויה אלקטרונית מעטר תמלילים המציבים את ההרכב הזה על המדף של המוסיקה השכלתנית, השיר הראשון שהושק על ידם בימי מחאת האוהלים – "נלחם" מוגדר כאחד משירי המחאה הבולטים, את השילוב המוצלח בין ההוויה האלטרנטיבית לבין "תנועת ההשכלה" עושים חמישה צעירים, עידו בסון, הסולן בשירה וגיטרה חשמלית, יוסי ג'ימי בגיטרה בס ושירה, נמרוד גלבוע בגיטרה חשמלית, ג'סיקה רוז (בזמן שאיננה מדריכה ילדים קטנים ושמנמנים ברזי גלישת הגלים) בסינטיסייזר ושירה ואודי גלברט על התופים.

ההרכב, שמאחוריו כבר עומדים שני אלבומים, אי.פי בכורה ואלבום שלם – "לצאת מהתמונה" הוכיח כי רוק שכלתני נשמע טוב מאוד עד מצויין במרתף שוליים, לא ממש זקוקים לאורות וזרקורי הבמה כדי להיות איכותיים, טובים, נושכים ומוכיחים בשער, אפשר לעשות זאת גם בפני קומץ במקומות שהממסד לא ממש לוקח בחשבון, כן, הבנתם נכון, את שיר המחאה שלהם, "נלחם", הם לקחו הפעם לשיא חדש, המילים הנוקבות, חודרות ומזכירות כי מאומה לא השתנה, או כמו שאמר פעם אחד שהיה מלך בישראל "אין חדש תחת השמש", אני שמח בחלקי, שנפלה לידי ההזדמנות לבחור משלוש יוצא אחת, האחת היא המוסיקה שמטעינה את הנפש והמחשבה כשפה שאין לה גבולות.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהלילה

וידיאו