כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

להוסיף עוד קיסם למדורה

מופע חגיגי לציון חמש שנות פעילות והשקת אלבום אוסף כפול "מסע בזמן" לחברי הפרויקט של רביבו, מועדון רדינג 3 נמל תל אביב, ראשון, 12.11.2017. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל. צילום יחדיו – שילי אראל. צילום בקסטייג' – ענת מוסברג.

הפרויקט של רביבו. צילום: יובל ושילי אראל

פתיחה חופרת בין הגחלים הלוחשות – "חבורת האש" הייתה קבוצה של לוחמים בפלמ"ח מהמחלקה הערבית, "המסתערבים", שעסקו בחבלה ובריגול בקרב ערביי א"י ובהעלאת עולים ממדינות ערב. בלילות הם היו נוהגים להתכנס מסביב למדורה ולשיר "שירי רועים". בין חבריה נמנו כמה דמויות מיתולוגיות בתולדות הארץ והישוב, אחד מהם היה שלמה כהן, בכינויו "סולימן הגדול", אביהם של הזמרים יזהר, ורדינה, פיני וחופני כהן.

גם לאחר פירוק הפלמ"ח והקמת המדינה המשיכו אנשי החבורה להתקבץ ולהופיע ברחבי הארץ, בין שיריהם נמנו "עלי האש", "דבקת החמור", "אייל אייל בן קרניים", "מה יפים הלילות בכנען", "סורו מני", "גדליה רבע איש", "שושנת תימן" ועוד.

את שלמה "סולימן הגדול" כהן ואשתו שרה המנוחים מייסדי "חבורת האש" הספקתי לראות לפני שנים רבות כשביקרו בבית חמותי ותפסו תוף מרים גדול ופצחו בשירה, את הסיפורים המיתולוגיים אודותיהם שמעתי עוד בבית ילדותי מאמי שהייתה חברה בפלמ"ח, שירי ארץ ישראל הישנה מול מדורת לילה בשדה פתוח.

את המסורת שיצקו אנשי חבורת האש המשיכו מוזיקאים במיוחד בני העדה התימנית בכרם ובשכונת התקווה בתל אביב כיוסי "דקלון" לוי עם צלילי הכרם ועוד, כששרו ב"חפלות" ביתיות עממיות וחמות.

מאז אותם ימים הלך והתעצם סגנון המוזיקה העממי בואכה מוזיקה מזרחית ימתיכונית על שלל זרמיה וצבעיה שצמחה על אותם יסודות.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

על האש – לפני כחמש שנים חברו רביב רם בן מנחם, ניר בן מנחם ואלירן צור, מיטיבי שיר בני העדה התימנית והחליטו להפיח רוח חיים רעננה ולחדש את המסורת ההיא באמצעות ביצועי מחווה לאותם שירים שהפכו לזמר ישראלי עממי השגור בפי כל – הפרויקט של רביבו.

חברי הפרויקט יצרו מחרוזות נוסטלגיות לצד שירים מקוריים. הכמיהה הציבורית לצלילים הללו שפרצו את הגטו המוזיקלי בשנות השבעים למיינסטרים הישראלי וחזרו לקדמת הבמה, הובילה אותם להשיק אלבום בכורה בשם "מה נותר מאלה", ובו מחרוזות שירים לגרסאות מחווה לשירים שהתפרסמו בשנות ה-70 וה-80 של זמרים מהזמר המזרחי ביניהם ניסן כהן-מלמד, חיים משה, דקלון, משה גיאת ואבנר גדסי, ולצידם שירים של משוררים כדוגמת חיים נחמן ביאליק ושאול טשרניחובסקי וזמרים כדוגמת צביקה פיק ויהורם גאון. האלבום זכה להצלחה אדירה.

מאז שוקדים חברי הפרויקט של רביבו לשמח לבבות לצד הפקות אלבומים נוספים המשמרים את הזמר העממי המזרחי ועוד פזמונים באמצעות שירת מחרוזות בלווי הרכב נגנים.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

וקדימה חפלה – אמש כאמור חגגו חברי הפרויקט של רביבו חמש שנות פעילות לצד אלבומים רבים והשיקו אלבום אוסף כפול הכולל ממיטב המחרוזות המוזיקליות שלהם בשלל סגנונות מהמוזיקה המזרחית ועד להיטי פופ שהפכו לקלאסיקות מקומיות.

האירוע עצמו עמד בסימן מחווה וכבוד לשלישיה שהחזירה "עטרה ליושנה" בתחום החגיגות המוזיקליות העממיות והשורשיות המאחדות את עמישראל ללא מחיצות, עדות וכיתות, יעידו על כך השורה הארוכה של האורחים שכבדו בנוכחותם את המופע, החל משרת התרבות והספורט מירי רגב ששיבחה אותם על שימורה של הרוח התרבותית של המוסיקה האותנטית והחזרת השורשיות למיינסטרים הישראלי. חבר הכנסת אורן חזן שדאג להצטלם בסלפי עם כל אחד ולרקוד עם החוגגים בקהל, הזמרת נסרין קדרי שהגיעה לברך את השלישייה, הזמרים אייל גולן, איתי לוי, אליעד נחום, עידן יניב, מוטי טקה, האולטראס ,שמעון בוסקילה, יניב בן משיח ויובל טייב , את הוותיקים ייצגו בכבוד רב אביהו מדינה, חיים משה, יואב יצחק, אלי לוזון, סגיב כהן ,אתי לוי, חיים ישראל ועוד.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

ואנחנו? בימי חיי הספקתי לחוות ולשהות בעשרות מועדונים מזרחיים, כאלו הקרויים "הארד קור" של הסצנה הימתיכונית, ברחבי הארץ, באזורי המוסכים, בשולי הערים ועוד, לצד נוכחות רבה בהופעות השקה של זמרים מהזרם הימתיכוני, חפלות וחגיגות מוזיקה וריקודים הם עניין שבשגרה אצלי, לצד מופעי רוק, אינדי ומיינסטרים אחרים, אולם אמש אפפה אותי התחושה וההתרגשות של משהו אחר, חזרתי עם הרגשות לאותם רגעים של תוף המרים העתיק, הדרבוקה של פעם, בסלון בית חמותי עם סולימן הגדול והקבוצה שפצחה בשירה רועמת עם אותם פזמונים נושנים מסביב לצלחות ג'עלה, שתיה וכיבודים, חפלה עממית אמיתית.

הפרויקט של רביבו השיג את המטרה, הם מחזירים עטרה ליושנה וממשיכים את הקו של הזמר העממי הישראלי לדורות הבאים. תודה.

וידאו

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא