כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

סליחת הטרקטור

מופע בסימן סליחות וטראנס נפשי עם נקמת הטרקטור במועדון בארבי, שלישי, 30.09.2014. נכח, היכה על חטא, תיעד ומדווח – יובל אראל.

אבי בללי, מנגנים סליחות. צילום: יובל אראל
אבי בללי, מנגנים סליחות. צילום: יובל אראל

הקונספט המושלם מבחינתי, לא צריך להתעורר לפנות בוקר כדי לקרא סליחות בבית הכנסת השכונתי (לא באמת, אני?), לא צריך לשרוף את הלילה בסמטאות מאה שערים או ברחבת הכותל המערבי יחד עם עשרות אלפי מאמינים (ירושלים, אין לה ים…) ואפילו לא לצאת למסע בין קברי צדיקים עם טבילה במקווה הקדוש בצפת (דווקא חוויה אתנית מאלפת…), סוגרים את כל העניין הזה מול האמונה באל הכל יכול ובקשת הסליחה ממנו על כל מיני תחבולות וחלטורות שעשינו במשך השנה (לא באמת, זו רק מסורת המשמרת את העם) במקום שבאמת מדבר אלינו ביום יום, האולם הגדול של מועדון בארבי ומופע של להקת נקמת הטרקטור.

בארבי, בית סליחות בימים הנוראים. צילום: יובל אראל
בארבי, בית סליחות בימים הנוראים. צילום: יובל אראל

בשלושת השנים האחרונות הספיקו חברי נקמת הטרקטור להשיק שני אלבומים – "נשאר רק לרוץ" ו"מה לאהובי" שהתמקד בחזרה למסורת בפיוטיו של המשורר משה אבן עזרא. אמנם רק לפני כחודש הביע אבי בללי את דעתו כי אין באמת לאן ללכת ולאן להתקדם ואף "איים" כי הנקמת לא תיצור חומרים חדשים, יומיים לאחר מכן הוא "פוצץ" את מועדון בארבי במופע שכלל את מיטב החומרים מאלבומיה הראשונים, אמש הוא חזר שוב למועדון יחד עם חברי ההרכב – אופיר לייבוביץ' בגיטרה, רועי ירקוני בקלידים, גליה חי בויולה ואביב ברק על התופים, מחוזקים באורח – אליהו דגמי עם העוד החשמלי ואורח נוסף – יורם חזן, סולנה של כנסיית השכל למופע "אדון כל הסליחות".

המופע, על פי משנתו של בללי היה על טהרת הפיוטים, הסליחות ומה שביניהם – מופע מיוחד לימים הנוראים.

האמת שכבר בתחילת פעילותה של נקמת הטרקטור עסקו בללי וחבריו במסורת ובמיוחד של יהדות ספרד ב"תור הזהב" עם הלהיט המיתולוגי והאולטימטיבי "אדון הסליחות" שהפך להמנון הימים הנוראים, בללי בעצמו המשיך במסע המסורתי החובר עם האמנות כשיצר את הקלאסיקות ללהקת המחול של אוהד נהרין "דרור יקרא", "אל נורא עלילה" ו"אחד מי יודע". כאמור גם במהלך השנה שעברה שבו בללי וחבריו לעסוק במסורת כאשר העלו את המופע והשיקו את האלבום האחרון "מה לאהובי" העוסק בפיוטיו של המשורר משה אבן עזרא.

בללי וחזן, פייטני רוק. צילום: יובל אראל
בללי וחזן, פייטני רוק. צילום: יובל אראל

אמש, באווירה מאוד ביתית ואוהדת, עם קהל המלווה את ההרכב לאורך שנים, הגישו חברי נקמת הטרקטור מופע שנבנה ברובו על החומרים המשלבים את האמונה, המסורת והרוק כאחד, ביצועי השירים קיבלו את המגע הנכון שהפך אותם למעין מסע "טראנס" מוזיקלי, מחשבתי והווייתי בשילוב המאוד אתני פולקלוריסטי מאתגר של המשולש המוזיקלי בין העוד, הויולה ואפקטי גיטרת הבס של בללי שלקחו את הצופים והמאזינים היישר למעגל שבטי בקרחת יער אפלולית אי שם בין הסהר הפורה, יערות הגשם באמזונס ומדבריות החול האדמוני מעבר להרי האטלס.

בקטנה – אם זה היה תלוי בי, הייתי ממליץ לרב הכותל להזמין את נקמת הטרקטור למופע לילי ברחבה שלו. אם הוא לא יסכים אז תדעו שאחרי החגים צפויה נקמת הטרקטור לחזור ולעלות מעל בימת מועדון בארבי.

ליין אפ: עד אן, צא לך, דברי אלי, קסטיליה, כותנת פסים, זר, זמן הבלי, דדי יפת תואר, היא, שתה אחי (עם יורם חזן),וואהרן (עם יורם חזן), יזכור גבר, משחק של דמעות, מה לאהובי, אל נורא עלילה, אדון הסליחות. הדרן: עפיפונים.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא