יום שלישי, אוגוסט 25, 2026

קותימן ואלרן דקל – Everybody Needs To Be

מהחיבור שנולד ב My Everything אל הלילה החדש של Everybody Needs To Be והאלבום Hope שבדרך

קשה לשכוח את הרגע שבו קותימן ואלרן דקל חברו יחד ל My Everything מתוך האלבום Open. זה לא היה רק שיר שתפס אלא רגע שבו נולדה שפה משותפת. חיבור שנשען על רגש ישיר ועל הבנה מוזיקלית עמוקה בלי צורך להרשים בכוח. לכן הוא גם זכה בפרס בפסטיבל הסרטים הקצרים ״HollyShorts״. 

עכשיו הם חוזרים אל אותה נקודה אבל ממקום בשל יותר. היום יוצא Everybody Needs To Be שיר ראשון מתוך האלבום המשותף Hope והוא מגיע יחד עם קליפ שמבהיר כבר מהרגע הראשון את הכיוון. פחות רעש יותר תחושה. פחות הצהרות יותר נוכחות.

שיר שמבקש להרגיש

כבר מהשורה הפותחת דקל מנסח את לב השיר. למה אנחנו צריכים להפוך את זה למסובך. זו לא רק שאלה אלא גם עמדה. הטקסט בוחר בפשטות כמעט עיקשת. אהבה קרבה רצון להיות יחד בלי עומס של פרשנות. אין כאן ניסיון לבנות סיפור גדול אלא ללכוד רגע אחד מדויק.

הפזמון נכנס מהר ונשאר. הקריאות החוזרות מייצרות תחושת זרימה משוחררת. זה שיר שעובד דרך חזרתיות שמחזקת את הרגש במקום לפרק אותו. גם בשורות הקטנות מסתתרת האמירה הגדולה. להחזיק קרוב אבל לא חזק מדי. אינטימיות שיש בה רוך ושליטה בו זמנית.

בין לילה לבוקר

השיר נע בין שני מצבים. הלילה שבו הכול פתוח ואינטימי לבין הבוקר שמביא איתו מציאות. אבל במקום דרמה יש בחירה אחרת. לשבת לאחור וליהנות מהדרך. לא למהר להגדיר. לא למהר לסכם. הגישה הזו מייצרת שיר שנשאר בתוך הרגע ולא מנסה לברוח ממנו קדימה.

הפקה שמדברת בגובה העיניים

קותימן בונה מעטפת מוזיקלית חמה ונושמת. נגינה חיה שכבות מדודות קולות ליווי של אודליה אילוז ועיבודים עדינים שמחזיקים את השיר בלי להעמיס עליו. מי שמכיר את הצדדים הניסיוניים יותר שלו יזהה כאן תנועה ברורה לכיוון אחר. פחות פירוק יותר חיבור. פחות רעיון יותר תחושה. זו הפקה שמאפשרת לשיר להוביל ולא להפך.

קליפ שמבין את השיר

הקליפ שמלווה את השיר ממשיך את אותו קו. הוא לא מנסה לייצר סיפור גדול אלא להישאר קרוב לאווירה. הדימויים שומרים על אינטימיות והקצב הוויזואלי מתיישב עם המוזיקה. זה חיבור שמרגיש טבעי ולא מתאמץ.

מ Open אל Hope

כדי להבין את המהלך צריך להסתכל על הדרך. Open היה אלבום רחב עם תנועה בין סגנונות והשפעות. בתוך המרחב הזה שיתוף הפעולה עם דקל סימן רגעים של התכנסות. עכשיו Hope לוקח את הרגעים האלה צעד קדימה. מה שהיה חלק הופך למרכז. מה שהיה ניסוי הופך לבחירה. האלבום החדש שצפוי לצאת בסוף מאי נבנה מתוך שנים של עבודה משותפת. אינסטינקט אמון ושפה שכבר לא צריך להסביר.

התחלה שמספרת את הכול

Everybody Needs To Be לא מנסה להיות גדול מהחיים. הוא בוחר להיות מדויק. הוא מציע רגע של חיבור פשוט וישיר. בעולם שמחפש כל הזמן להפתיע יש כאן בחירה להישאר. אם זה הכיוון של Hope אז קותימן ודקל לא חוזרים אחורה. הם מתקדמים פנימה אל מה שכבר עובד ביניהם.

הכי חדשים

שרית חדד פותחת את הלב: „שירת חיי” מוקדש לבתה שירה

שרית חדד התרגלה לעמוד מול אולמות מלאים ולהפוך כל במה לחגיגה. אולם באלבומה החדש היא מבקשת דווקא...

בין האיילה לזאב: אושי מסלה שרה על הפגיעה ועל הדרך חזרה ללב

אשרת"אושי" מסלה פותחת את "איילה" כאגדה תמימה, ואז מכניסה לתוכה את הזאב. הוא מתקרב כדי לטרוף, והאיילה רק...

אפיק דוארי לא ראתה את השמש, אבל נשארה לחפש את האור

אפיק דוארי משחררת את „לא ראיתי את השמש”, מתוך ה־EP המתקרב „חול”. השיר מתבונן בדיכאון דרך עיניה...

ראשון לציון פותחת את הסוכה והופכת לבמה אחת גדולה

פסטיבל ראשון לציון חוזר זו השנה ה- 38, בחול המועד סוכות ופורש את חגיגותיו ברחבי העיר. השנה...

ברית מילה: סולטי חוצבת אמת מתוך הרעש

המילה הכתובה עומדת במרכז יצירתה של סולטי. היא אינה רק אמצעי להעברת מסר, אלא חומר גלם. סולטי...

דיקלה שוברת את היופי ומרכיבה את עצמה מחדש

דיקלה פותחת את הדלת יש אמנים שזקוקים לקרדיט כדי שנזהה אותם. דיקלה זקוקה לכמה הברות בלבד. הקול, הסלסול...

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

כששופן פוגש את ריו: אמיתי קורץ מצא את הסמבה שהסתתרה בתוך הקלאסיקה

ישנם רעיונות מוזיקליים שאפשר להסביר במשך דקות ארוכות. אחרים זקוקים לכמה שניות בלבד כדי לגרום לחיוך. קחו...

עוף החול יוצאת מג׳נסיס: הבמה הופכת לפסטיבל עצמאי ב־toX ראשון לציון

יש רגע שבו במה מפסיקה להיות רק במה. היא מפתחת אופי, קהל ואפילו קצב חיים משלה. זה...

איתי לוי מסמן וי על הבארבי

יש במוזיקה הישראלית כמה במות שהשם שלהן מספר סיפור עוד לפני שנדלק האור הראשון. מנורה מסמן כוח...

רעש לבן: שתים עשרה שעות של רוקנרול בקיסריה

הרוק הישראלי לא נעלם, הוא פשוט חיכה למתחם גדול וליום ארוך במיוחד. פסטיבל ״רעש לבן״ מבקש להעניק לו את הבמה הזאת בדיוק. ביום שישי, 9 באוקטובר, המארגנים יפתחו את שערי מתחם Zone Festival בקיסריה. מהצהריים ועד חצות יזרמו שם שתים עשרה שעות של רוקנרול. אנשי toMix אספו לדבריהם את כל מי שמעיר את השכנים. הם […]

נותנים גב ליונתן אלטר

יש מוזיקאים שפוגשים שוב ושוב, כמעט בלי לשים לב. הם מחליפים הרכבים ובמות, אבל שומרים על נוכחות...

פסטיבל מספרי סיפורים -הסיפור הישראלי פוגש את הפסקול המקומי

פסטיבל מספרי סיפורים חוזר השנה בפעם השלושים ושלושה לתיאטרון גבעתיים. יוסי אלפי ממשיך להוביל את המפעל התרבותי...

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא