שרית חדד התרגלה לעמוד מול אולמות מלאים ולהפוך כל במה לחגיגה. אולם באלבומה החדש היא מבקשת דווקא להתקרב. היא מנמיכה את החומות, פותחת את הדלת ומכניסה את המאזינים הביתה.
„שירת חיי”, אלבומה ה־33, מגיע לקראת ציון שלושים שנות פעילות מוזיקלית. במרכזו עומדת שירה, בתה של חדד, שלה הקדישה את האלבום. אולם שירה אינה רק הנמענת. היא הופכת למפתח שפותח זיכרונות, תפילות, פחדים ורגעי אושר.
חדד כתבה והלחינה את שירי האלבום לצד אבי אוחיון, מתן דרור והנרי. אל המעגל הצטרפו גם מור אוזן, פאר טסי, איתן דרמון, אודיה ואמיר דדון. החיבורים האלה שומרים על צליל עכשווי, אך משאירים את חדד במרכז.
בין התפילה לחדר הילדים
„מלך הסודות” פותח חלון אל מקום חשוף וכואב. חדד מתארת אהבה שהסתיימה ומלחמות שמכריעות אותה. לצד השבר עומדת האחריות האימהית. היא אינה רוצה לבכות ליד הילדות, ולכן פונה אל התהילים.
האמונה בשיר אינה סיסמה חגיגית. היא מעניקה לחדד מרחב לשיחה פרטית ולבקשת כוח. מתן דרור עטף את המילים בהפקה שמובילה את הכאב בלי להכביד עליו.
שיר הנושא, „שירת חיי”, פונה ישירות אל שירה. חדד חוזרת אל הלילות שאחרי ההופעות ואל הגעגוע הביתה. שם חיכו לה דובים, פיות, נדנדות וחיבוק קטן של אמא.
זהו רגע שמחליף את הזמרת הגדולה באם שמביטה בבתה. חדד אינה מעניקה לשירה רק הבטחת הגנה. היא גם מבקשת ממנה לעוף, לרקוד ולצייר עולם צבעוני.
האישה שמאחורי השירים
„שקרים” ממשיך את המסע אל המקומות שבהם האמת מכאיבה. חדד שרה על אכזבות, פחדים, חברים שנעלמו ולב שנשבר. במקום להסתיר את הנפילות, היא הופכת אותן לחלק מהזהות.
גם „לא בבית”, רצועת הבונוס, עוסק ביציאה מקשר רעיל. הפעם הדוברת אינה מחכה לחזרה מאוחרת. היא בנתה חומות, למדה את השקרים ואינה מפחדת עוד מהלבד.
„המזרח הרחוק” שולח את הלב למסע אחר ניקוי פנימי. חדד מחברת געגוע, נסיעה, תובנות וזיכרונות שהפכו מתוקים. פאר טסי ואיתן דרמון מצטרפים כאן לכתיבה וללחן.
השיר נע בין הומור עממי לבין חשבון נפש זוגי. הגלגל ממשיך להסתובב, והאישה כבר מכירה את כוחה. היא אינה מבקשת עוד אישור ממי שלא ידע לראות אותה.
תודה לקהל, אחרי שלושה עשורים
„הילדה מחדרה” מספק את הרגע הביוגרפי הישיר ביותר באלבום. חדד מביטה בילדה הביישנית בעלת התלתלים האדומים. היא נזכרת בדרך שהחלה עוד לפני שהבינה שהיא זמרת.
השיר אינו מסתפק בסיפור הצלחה. הוא הופך למכתב תודה לקהל שצעד לצדה. חדד מחברת בין השיר הראשון לבין שלושה עשורים על הבמה. היא מסכמת את הדרך בפשטות: לא יכולתי אחרת.
„מה שחשוב באמת”, הדואט עם אמיר דדון, ממשיך את אותה מחשבה. השניים שרים על התמדה, נפילות והיכולת לבחור מחדש. השירים נשארים גם כאשר הרגעים הקשים מתרחקים.
החיבור עם דדון אינו מבוסס רק על מפגש קולות. שניהם מביאים אל השיר ניסיון חיים וקילומטרים רבים של במה. יחד הם מסמנים את המוזיקה כמקום שמנצח את הזמן.
שרית אמרה – ועכשיו רוקדים
האלבום אינו נשאר רק בחדרים השקטים. „שרית אמרה” מחזיר את חדד אל מרכז הרחבה. היא מרימה ידיים, מחלקת ברכות ומובילה את הקהל אל תוך הלילה.
זהו שיר שנכתב ישר לבמה, עם מחיאות כפיים וכוסות באוויר. חדד מכירה היטב את הקצב הזה. היא יודעת מתי לפתוח את הלב ומתי לפתוח את המסיבה.
„חופש גדול”, שנכתב עם אודיה, ממשיך את התנופה הנשית. השיר שולח אישה אל העיר ומזכיר לה לבחור בעצמה. יש בו כנפיים, לילות, ריקודים ואלוהים שנמצא בפרטים הקטנים.
גם „אלה” נשען על דמות נשית שמושכת אליה את כל המבטים. היא רוקדת בעולם משלה ואינה ממהרת להתאהב. הרעש עוזר לה לשכוח, אך גם מעניק לה אור.
האישי והציבורי נפגשים בפארק
„שירת חיי” מגיע זמן קצר לפני שני מופעי הענק בפארק הירקון. חדד תחגוג שם שלושים שנות מוזיקה ב־16 וב־17 בספטמבר. זה יהיה מפגש הסולו הראשון שלה עם המתחם הגדול. פרטי המופעים
העיתוי מעניק לאלבום משמעות נוספת. רגע לפני המעמד הציבורי הגדול, חדד מגישה יצירה ביתית ואינטימית. היא אינה מסתפקת במצעד להיטים חדש. היא מציעה מבט אל האישה שמאחורי הקריירה.
לא כל השירים נעים באותה עוצמה, אך כולם מתחברים לאותו סיפור. אמונה פוגשת אימהות, הפרידה פוגשת חופש והבמה פוגשת את הבית.
אחרי שלושה עשורים, שרית חדד אינה צריכה להוכיח שהיא זמרת גדולה. ב„שירת חיי” היא מבקשת להראות מדוע היא עדיין שרה. התשובה נמצאת בילדות, בקהל, באמונה ובעיקר בשירה.
כך שרית הבוקר עם יציאת האלבום לרשתות ושירותי ההאזנה – "רגע לפני שנפגשים בפארק הירקון, אני מתרגשת להביא אליכם את “שירת חיי” אלבום שמוקדש באהבה לבתי, שירה. אמן שתמיד יאירו לך הכוכבים בשמים. תודה לחבריי ושותפיי – אבי אוחיון, מתן דרור, מור אוזן והנרי. תודה מיוחדת לאמיר דדון, פאר טסי, איתן דרמון ואודיה, שהבאתם ניצוץ והרבה נשמה ליצירה הזו. עכשיו זה שלכם"
