יום ראשון, נובמבר 22, 2026

הבמה היא החמצן: יהודה פוליקר חושף את מחלת הריאות

יהודה פוליקר חשף כי הוא מתמודד יותר משנה עם פיברוזיס ריאתי. הוא נעזר בחמצן ומתקשה בהליכה. אבל דבר אחד בכלל לא עומד לדיון מבחינתו. הבמה נשארת שם, והגיטרה ממשיכה לדבר.

לפעמים ידיעה אחת משנה באחת את הדרך שבה מביטים באמן מוכר. יהודה פוליקר נמצא מולנו כבר יותר מארבעה עשורים. הוא שר, מנגן, רוקד עם הגיטרה ומטייל בין רוק ליוון. עכשיו אנחנו יודעים שגם מאחורי הקלעים מתנהל סיפור אחר לגמרי.

במוצאי שבת חשף פוליקר כי הוא מתמודד עם פיברוזיס ריאתי. לדבריו, המחלה התגלתה לפני קצת יותר משנה. מאז הוא מתמודד עם קשיי נשימה שמופיעים בעיקר בזמן הליכה. בלילות הוא נעזר בחמצן ונוטל תרופות שנועדו להאט את התקדמות המחלה.

יהודה פוליקר בהיכל התרבות. צילום מוטי קמחי
יהודה פוליקר בהיכל התרבות. צילום מוטי קמחי

פתאום החמצן מקבל משמעות אחרת

אפשר לקרוא את הנתונים ולהישאר בתוך הכותרת הרפואית. אצל פוליקר הסיפור נמצא דווקא במקום אחר. הוא נמצא ברגע שבו האיש לוקח גיטרה ועולה לבמה.

פוליקר סיפר כי אחרי כמה צעדים הוא כבר מרגיש את הקושי. לפני הופעות הוא נדרש לעיתים לחמצן. אלא שכאשר ההופעה מתחילה, משהו אצלו משתנה. "אני עולה לבמה ואני בסדר", אמר פוליקר בראיון. אחר כך הוסיף שלא שקל להפסיק להופיע. מבחינתו ההופעות אינן עוד סעיף ביומן. הן החיים עצמם.

אצל מוזיקאי כמו פוליקר למשפט הזה יש משקל אחר. האיש הזה בנה את חייו סביב במה וגיטרה. עוד מימי בנזין הפכה הגיטרה כמעט להמשך טבעי של גופו. אחר כך הגיעו אלבומי הסולו, יוון והזיכרונות המשפחתיים. כולם התערבבו בתוך פס קול ישראלי שקשה לדמיין בלעדיו.

יהודה פוליקר. צילום הלה עמנואל
יהודה פוליקר. צילום הלה עמנואל

מבנזין ועד עיניים שלי

פוליקר מעולם לא נשען על מסלול מוזיקלי אחד. בנזין הפכה אותו לכוכב רוק ישראלי בתחילת שנות השמונים. אחר כך הוא פנה למוזיקה שעליה גדל בבית. המהלך הזה הוליד את "עיניים שלי" והכניס את יוון ללב המיינסטרים הישראלי. בהמשך הגיע גם "אפר ואבק", שפתח דלת אחרת לגמרי. שם נכנסו הזיכרון, השואה והדור השני אל מרכז הבמה.

עם השנים פוליקר חיבר בין כל העולמות האלה. גיטרה חשמלית פגשה בוזוקי. רוק פגש מוזיקה ים תיכונית. כאב אישי הפך לשירים שאנשים אחרים אימצו לעצמם. אולי בגלל זה החשיפה הנוכחית מקבלת עוצמה אחרת. פוליקר אף פעם לא מכר לקהל דמות נוצצת ומרוחקת. הוא הביא לבמה את עצמו, כולל הסדקים והפחדים.

גם הפעם הוא בחר לפתוח את הדלת. הוא הסביר שחשוב לו שהקהל ידע מה עובר עליו. מבחינתו זאת המשך של אותה פתיחות שליוותה אותו לאורך השנים.

יהודה פוליקר והאוצרת רונית רייק בפתיחת תעורכת ציוריו. צילום יובל אראל
יהודה פוליקר והאוצרת רונית רייק בפתיחת תעורכת ציוריו. צילום יובל אראל

וההופעות ממשיכות

ארבעה ימים בלבד לפני החשיפה עמד פוליקר שוב על במה גדולה. ביום שלישי הופיע בבריכת הסולטן בירושלים לצד שלום חנוך. הערב נערך במסגרת פסטיבל חוצות היוצר.

גם לוח ההופעות הקרוב נשאר פעיל. ב-2 בספטמבר צפוי פוליקר להגיע להיכל התרבות בתל אביב. ב-5 בספטמבר מתוכנן מופע נוסף באמפי לוחמי הגטאות. שני הערבים מוקדשים למופע "עיניים שלי".

וזאת אולי הנקודה החשובה בכל הסיפור. אין כאן הודעת פרישה. אין כאן פרידה מהקהל. פוליקר עצמו אומר בדיוק את ההפך. הוא רוצה להמשיך לנגן ולהופיע. הגוף מציב עכשיו מגבלות חדשות. פוליקר מצדו ממשיך לחפש את הדרך לעבור דרכן. הוא עושה זאת בדרך היחידה שהוא באמת מכיר. עם גיטרה ביד.

יהודה פוליקר, אפר ואבק. צילום ליאור כתר
יהודה פוליקר, אפר ואבק. צילום ליאור כתר

כשהבמה הופכת למקום לנשום בו

קל מאוד להפוך חשיפה כזאת לכותרת מפחידה. קל עוד יותר להתחיל להיפרד מאדם שלא הודיע שהוא הולך לשום מקום.

פוליקר בן 75, והוא ממשיך לעבוד. הוא ממשיך להופיע ומתכנן את המופעים הבאים. נכון לעכשיו, לוח ההופעות הרשמי ממשיך לעמוד. המחלה נמצאת שם והיא איננה פרט שולי. היא משפיעה על הנשימה ועל החיים שמחוץ לבמה. אבל פוליקר מסרב לתת לה לכתוב במקומו את סוף הסיפור.

אחרי ארבעה עשורים של שירים, הגיטרה עדיין תלויה עליו. הקהל עדיין מחכה מול הבמה. האורות עדיין נדלקים. ובמקרה של יהודה פוליקר, נדמה שהבמה עצמה הפכה לסוג אחר של חמצן.

הכי חדשים

פסטיבל אשדודשירה – אשדוד קוראת בין השורות: הסיפורים שמאחורי השירים

יש שירים שכולנו מכירים בעל פה. יש שירים שמחזירים אותנו לילדות, לאהבה הראשונה או לרגע שכבר שכחנו....

ד"ר סטריינג'לאב: קובריק הטיל את הפצצה, הקאמרי הפעיל את הנפץ

הייתה לי ציפיה למחזה "דר סטריינג'לאב" בעקבות סרטו של סטנלי קובריק, לפני שנה הכריזו בקאמרי על העבודה...

עומר אדם מכשיר את זאפה. והשבת יוצאת לחופשה

משהו זז בעולם המסעדנות בשיחה שקיימתי הבוקר עם אדם שמכיר היטב את עולם המסעדנות המקומי, הוא הפנה את...

ציפור אחת, חמש כנפיים

יש ציפורים שממריאות מיד. אחרות זקוקות לכמה ניסיונות, קצת אומץ והרבה סבלנות. במקרה של גל לוי ושי...

תהילה נקב מוציאה צו הדחקה, אבל לא סותמת את הפה

הכול בחוץ, כולל הכביסה המלוכלכת תגידו, מה עושים כשיש יותר מדי שלדים בארון? תהילה נקב כנראה החליטה להוציא...

דצמבר בתנועה: חמישה מופעים, חמישה עולמות

יש משהו מרתק בעולם המחול. בניגוד לתיאטרון, שבו המילים מובילות את העלילה, כאן הגוף נדרש לעשות את...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

ארבעה ימים, עשרה מופעים: הג'אז הישראלי יורד אל היסוד

יש משהו משמח בהחלטה לסיים את השנה דווקא עם ג'אז. לא עוד מרוץ אחר הלהיט הבא, אלא...

החברים של נטאשה שוב יחד, והפעם על במת פרסי אקו"ם

יש משהו סמלי, כמעט מתבקש, בהחלטה להעניק השנה פרסי מפעל חיים לארקדי דוכין ולמיכה שטרית. שני מוזיקאים...

פסטיבל תמונע 2026: פעם אחרונה בשונצינו, אולי

מתמונע של המוזיקה לתמונע של התיאטרון אני אולי צעיר יחסית בהיסטוריה הארוכה של תמונע. ההיכרות שלי עם המקום...

קואצ'לה 2027: הכוכבים הגדולים והסאונד הישראלי במדבר

המדבר שוב מתמלא במוזיקה אחד מאירועי המוזיקה הגדולים בעולם כבר נערך לקראת המהדורה הבאה. פסטיבל קואצ'לה (Coachella) חשף...

כשהמוזיקה פוגשת את המסך: פסטיבל סאונדטראק חוזר לתל אביב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, אחרים בזכות השחקנים, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם מסרבת לעזוב אותנו. לפעמים...

עברי לידר חוזר לבארבי, עם השירים שהתחילו הכול

יש אמנים שחולמים לכבוש את קיסריה, אחרים מכוונים להיכל מנורה ולאלפי צופים שמריעים מולם. אבל בשנים האחרונות...