עשרים שנה חלפו מאז לכתה של המלכה האם האמיתית של הזמר העברי. שושנה דמארי איננה כאן, אבל השנה נדמה שהיא נמצאת כמעט בכל מקום. אולי זה כוחו של אייקון אמיתי. הגוף נעלם, הקול נשאר, והסיפור מסרב להיכנס לארכיון.
במהלך השנה כבר קיבלנו תערוכה רחבת יריעה בראשון לציון. לצדה הגיע גם הספר "הכלנית מתימן: שושנה דמארי שלא הכרנו". מופעי מחווה החזירו את השירים לבמות. גם הפרינג' ומופעי היחיד ביקשו לפצח מחדש את דמותה. אפילו האופרה הישראלית הקדישה לה ערב במסגרת עשרים השנים ללכתה. עכשיו מגיע תורה של הבמה התיאטרלית הגדולה.
התיאטרון העברי, בניהולו של גדי צדקה, נכנס שוב אל עולמה של שושנה. "שושנה" הוא מחזמר ישראלי חדש המבוסס על חייה ושיריה. במרכזו ניצבת בחירה מסקרנת מאוד. גל דה פז תגלם את מלכת הזמר העברי.
כן, אותה גל דה פז שהכרנו מעולמות אחרים לחלוטין.
שושנה לא באמת הלכה
יש אמנים שהשירים שלהם שורדים. במקרה של שושנה דמארי שרד משהו גדול יותר. שרדה דמות. היא נולדה בתימן והגיעה לארץ כילדה. משפחתה השתקעה בראשון לציון, אז עדיין מושבה קטנה. את לימודיה עשתה בבית הספר חביב. בגיל צעיר מאוד כבר מצאה את דרכה אל סטודיו שולמית. משם המשיכה לתיאטרון המוזיקלי לי לה לו.
הקול שלה עשה את השאר. זה היה קול שאי אפשר לטעות בו. עמוק, מחוספס, דרמטי ומלא נוכחות. לצד הקול עמדה אישה שידעה היטב כיצד להיכנס לבמה. השמלות, התכשיטים, תנועות הידיים וההגשה הפכו לחלק מהיצירה עצמה. הרבה לפני שדיברנו כאן על סטיילינג, מיתוג ופרפורמנס, שושנה כבר הבינה הכול.
"כלניות" הפך כמעט לשם שני שלה. אחריו ובצדו נמצאים "שני שושנים", "צריך לצלצל פעמיים" ו"היו זמנים". בהמשך הגיעו "אור", "לשיר איתך", "יא אמי יא אבי" ועוד רבים. השירים האלה לא נשארו בתוך קטלוג מוזיקלי. הם נכנסו לתוך הזיכרון הישראלי.
בשנת תשמ"ח קיבלה דמארי את פרס ישראל לזמר עברי. התואר הרשמי רק אישר משהו שהציבור ידע הרבה קודם. מבחינת ישראלים רבים הייתה כאן מלכה, נקודה.
עבורי שושנה הייתה גם השכנה מלמעלה
אצלי שושנה דמארי אף פעם לא הייתה רק שם מתוך ספרי ההיסטוריה. בשנות השבעים נהגתי לשחק במגרש של קן המחנות העולים בצפון תל אביב. המגרש ישב ממש מתחת לחלונות דירתה של שושנה. כולנו ידענו מי גרה שם. שיחקנו כדורגל עמודים והעפנו מדי פעם מבט כלפי מעלה. אולי שושנה תצא לחלון. אולי תרד לרחוב. זה כמעט לא קרה, אבל עצם הידיעה הספיקה.
ככה נראו אז כוכבים. לא דרך סטורי ולא בתוך פיד. הם גרו מעל מגרש הכדורגל השכונתי. הילדים למטה ידעו היטב שמעליהם חיה מלכת הזמר העברי.
כשהמלכה חזרה אל ההתחלה
גם בערוב ימיה ידעה דמארי לא להפוך למוצג מוזיאוני. היא המשיכה לחפש חיבורים חדשים. בגיל 82 נפגשה עם עידן רייכל והקליטה עמו את "ספרי תמה תמימה". מדובר בשיר תימני שליווה אותה כבר בראשית דרכה. ההקלטה נשארה אז במגירה.
שנים לאחר מותה היא נמצאה במהלך העבודה על הסרט "המלכה שושנה". רייכל חזר אל החומר והמשיך לעבוד עליו עם יונתן בר גיורא. התזמורת הסימפונית ירושלים עטפה את קולה בעיבוד חדש. יש משהו כמעט מושלם בסגירת המעגל הזאת. הילדה שעלתה מתימן חוזרת בסוף המסע אל שיר תימני עתיק. אלא שהפעם היא מגיעה אליו אחרי חיים שלמים כקולה של מדינה.
גדי צדקה חוזר אל שושנה
וכאן צריך להזכיר פרט משמעותי. זו אינה הפעם הראשונה שגדי צדקה נוגע בסיפור הזה. כבר בשנת 2020 הציג התיאטרון העברי את "אור". צדקה כתב וביים אז מחזה מוזיקלי על חייה של דמארי. גיל שוחט ניהל מוזיקלית את ההפקה. נאוה מדינה וקרן הדר עמדו במרכזה.
המחזמר אמור היה לצאת לדרך במרץ 2020. ואז העולם עצר. הקורונה סגרה את התיאטראות והכניסה את התרבות הישראלית להקפאה. ההפקה ניסתה לצאת מחדש אל הקהל בהמשך אותה שנה. גם המציאות המשיכה להכתיב את הקצב.
שש שנים חלפו. צדקה שוב פותח את האלבום המשפחתי של שושנה. הפעם הוא עושה זאת במחזמר חדש ובשפה בימתית אחרת. עצם החזרה מעניינת. כנראה שיש דמויות שיוצר לא מסיים איתן בפגישה אחת.
ואז נכנסת גל דה פז
כאן הסיפור מקבל טוויסט. מי שנבחרה להיכנס לדמותה של שושנה בהפקה החדשה אינה שחקנית תיאטרון ותיקה. היא גם אינה מגיעה מאותו עולם מוזיקלי. גל דה פז באה מרוק, בלוז, סול, פאנק והרבה מאוד זיעה של במה.
במשך יותר מחמש עשרה שנים היא בנתה קריירה של זמרת ופרפורמרית. היא הובילה את The Paz Band ואת Lucille Crew. לאורך הדרך חלקה במות עם מוזיקאים ישראלים ובינלאומיים רבים. שלום חנוך, דודו טסה וגיא מזיג נמצאים ברשימה. גם Red Band, Aerosmith, Manu Chao ו Mac Miller קשורים למסלול הבימתי שלה.
ואז הגיע "הכוכב הבא". עבור חלק מהקהל הישראלי גל הייתה לפתע גילוי חדש. עבור מי שעוקב אחר המועדונים והבמות כבר שנים, זה היה כמעט משעשע. דה פז לא הגיעה משום מקום. היא הגיעה אחרי אלפי שעות במה.
בסיום העונה היא הגיעה למקום השני. זמן קצר אחר כך כבר יצאה אל הפרק הבא בקריירה. ביולי האחרון הגיעה לראשונה להיכל התרבות תל אביב עם המופע הגדול ביותר שלה עד כה.
עכשיו מגיע גם התיאטרון.
לא לחקות את שושנה, למצוא אותה
וזו אולי הנקודה המעניינת ביותר בבחירה. גל דה פז אינה ממוצא תימני. הקול שלה אינו הקול של שושנה. גם המסלול המוזיקלי שונה לחלוטין. אם מישהו מחפש כאן תחרות חיקויים, כנראה שזו לא הכתובת.
גדי צדקה מחפש משהו אחר. לדבריו, קווי הדמיון בין השתיים נמצאים באופי ובנוכחות. הומור, חושניות, נועזות, פדנטיות מקצועית ואהבת אדם עומדים מבחינתו במרכז. מעל הכול עומדת היכולת לקחת במה ולהפוך אותה לשטח פרטי.
"חיפשנו שחקנית שיכולה לא רק לשיר את שושנה", אומר צדקה, "אלא להיות שושנה על הבמה".
זו הבחנה חשובה. שושנה דמארי לא הייתה רק קול גדול. היא הייתה פרפורמרית עוד לפני שהמילה הפכה למקצוע. כשהיא נכנסה לבמה, הקהל ידע מי בעלת הבית. גם גל דה פז מכירה היטב את התחושה הזאת.
פתאום היא שחקנית
עבור דה פז מדובר בשטח חדש לחלוטין. הפעם לא מספיק להגיע למיקרופון ולשיר. היא צריכה להחזיק דמות לאורך ערב שלם. צריך לדבר, להגיב, לנוע בתוך סיפור ולבנות מערכת יחסים עם שחקנים אחרים. מעל הכול צריך לשכנע קהל שהוא אינו צופה בגל דה פז בתחפושת.
דה פז עצמה מבינה היטב את גודל המשימה. "כשפנו אליי עם התפקיד, הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא גודל האחריות", היא אומרת. לדבריה, שושנה דמארי היא חלק מה DNA הישראלי.
דווקא העובדה שאינה מגיעה מעולם המשחק מושכת אותה פנימה. היא מבקשת להגיע אל הדמות דרך הכלים שכבר נמצאים בגוף. הקול, התנועה, הבמה והרגש. זו תהיה הפעם הראשונה שבה גל דה פז משחקת בתיאטרון. אין כאן רשת ביטחון. מצד שני, נדמה שגם שושנה המקורית לא ממש חיפשה אחת.
מתימן ועד פסגת הזמר העברי
המחזמר "שושנה" ינוע בין התחנות המרכזיות בחייה של דמארי. הילדות בתימן תפתח את הסיפור. משם תגיע העלייה לארץ וההתמודדות עם הקליטה. בהמשך יגיעו עזיבת בית הוריה, הנישואים והצעדים הראשונים בעולם הבמה. הסיפור הפרטי ילך ויתחבר לסיפור הלאומי. הילדה מתימן תהפוך בהדרגה לאחת הנשים המזוהות ביותר עם התרבות הישראלית.
אבל המחזמר לא מתכוון להפוך לשיעור היסטוריה. השירים אמורים להניע את העלילה. תזמורת חיה תלווה את ההפקה לאורך הערב. יהונתן פרלמן יוביל את הניהול המוזיקלי וינצח על התזמורת.
הרפרטואר מציע כמעט כל תחנה הכרחית בסיפור. "כלניות", "שני שושנים" ו"היו זמנים" נמצאים שם. לצדם יגיעו "אור", "רכב אש" ו"צריך לצלצל פעמיים". גם "לשיר איתך", "יא אמי יא אבי" ו"בכרמי תימן" יקבלו חיים חדשים.
השאלה המסקרנת תהיה כיצד יישמעו השירים האלה דרך גל דה פז. האם היא תלך בעקבות המקור? האם תברח ממנו בכוונה? אולי דווקא המתח ביניהם ייצור את הרגעים החזקים ביותר.
המלכה חוזרת, אבל לא כמוצג
עשרים שנה אחרי מותה, נדמה ששושנה דמארי עוברת תהליך מעניין. התרבות הישראלית אינה מסתפקת עוד בהשמעת "כלניות" ביום זיכרון. אנחנו חוזרים אל האישה.
המכתבים שנחשפו מציגים אמא ואישה שנאבקה במחיר הקריירה. התערוכה בראשון לציון החזירה את הבגדים, התכשיטים והעולם החזותי. הספר החדש פתח דלת אל חומרי חיים אישיים. הבמות השונות מבקשות עכשיו לפרש אותה מחדש.
זה כנראה ההבדל בין נוסטלגיה למורשת חיה. נוסטלגיה משמרת משהו כפי שהיה. מורשת אמיתית מאפשרת לדור הבא לקחת אותו למקום אחר. גל דה פז מקבלת עכשיו את המפתחות. היא לא צריכה להפוך לשושנה דמארי. אף אחת לא יכולה. היא צריכה לגרום לנו להאמין ששושנה שוב נמצאת על הבמה. וזה כבר אתגר הרבה יותר מסקרן.
מועדי ההצגות
ההצגה "שושנה" תימשך כשעה וארבעים דקות. ההצגה תעלה בעברית ובליווי תזמורת חיה.
- 31.10.2026, היכל התרבות אור עקיבא
- 21.11.2026, היכל התרבות כפר סבא
- 26.11.2026, היכל התרבות ראשון לציון
- 26.12.2026, היכל התרבות פתח תקווה
