זוכרים את יום שבת 7. באוקטובר? שמחת תורה, סוף חג סוכות שמידי שנה גדוש בפסטיבלים עם שלל הופעות בכל רחבי הארץ, באותו יום היה אמור לעלות פעם שניה על הבמה בפארק הירקון הזמר והכוכב הבינלאומי ברונו מארס.
תדהמה, הפתעה, הסתגרות, פחד, זעם, התכנסות, גיוס מילואים מטורף (כי הצבא כבר מזמן קטן וחכם…), מטחי רקטות על גוש דן, להמתין עשר דקות לפני היציאה מהממ"ד (שלא ייפול עלינו איזה חלק מטיל עזתי או ישראלי), אוגרים מזון ומתחברים לתקשורת, טלוויזיה, אינטרנט, מה קורה, מה הולך. עולם המוזיקה והמופעים נדם, המועדונים נסגרו, האמנים התנדבו בהמוניהם לצאת לשטח ולשמח הלוחמים, הפצועים והמפונים.
ריטה והמפונים
זה לקח פחות משלושה שבועות עד שהמפיק הראשון החליט שאי אפשר יותר והעיר העברית הראשונה חייבת לפעום את הלב של חיי הלילה והמופעים, בתאריך 25 באוקטובר עלה המופע החי הראשון בתל אביב, אמנם זה היה עמוק מתחת לאדמה במתחם של מועדון "כולי עלמא" עם הראפרית אקו שעטתה חולצת טריקו גדולה עם הדפס צבעוני של הגיבורים התורנים דני קושמרו ותמיר סטיינמן, רוקנרול!!!
אקו, מופע ראשון בצל המלחמה
אט אט זה המשיך וצבר תנופה, המופעים הללו מתחת לאדמה, היו גם לילות שהקהל נדחס עוד יותר למטה עם שמיעת האזעקות על מתקפות של רקטות על גוש דן…
חודש נוסף עובר וגם במועדון בארבי בקיבוץ גלויות פינת הרצל בתל אביב מתחילים לשחרר לחץ בהתאם להנחיות פיקוד העורף, יש מתחם בטוח, במשרד או בקיר של הקולטורה לשעבר, הליין החדש של המועדון, הפקות המקור חוזרות עם חתול בשק בטייטל "תקווה גדולה הלילה", המתכונת כמובן הפתעה זה שם המשחק.
גם במקומות אחרים החלו לשחרר לחץ, האולם ע"ש צוקר בהיכל התרבות, איזה 15 מטר מחת לאדמה, היווה אכסניה להופעות שאף הן עמדו כמובן בסימן המערכה, כשלצידה של זמרת הקרוס אובר דניאלה לוגסי מככבת דפנה אדמתי קצינת חיל האוויר מקיבוץ בארי שהייתה בבית הוריה במהלך המתקפה החמאסית על היישוב, הקהל מוחא כפיים לגיבורה העכשווית.
הקונצרט בהיכל התרבות
צה"ל נכנס במלא העוצמה העכשווית שלו ליישובי רצועת עזה וזרם הרקטות הולך ופוחת, תל אביב ובעצם גם הערים האחרות, מתחילות לשלב הילוכים ולתת בראש, עולם המופעים חוזר, כל מופע נפתח עם הנחיות להתנהגות במקרה של מתקפת רקטות וטילים, כסא של כתר פלסטיק בצבע צהוב ניצב בכל אולם או מועדון עם פלקט המזכיר לכולם שכמה עשרות מבני עמנו ואזרחינו נמצאים בשבי של חיות האדם אי שם מתחת לאדמה הטחובה בעזה.
השגרה בעיצומה, הפידים שלי ברשתות החברתיות מזרימים לי כל הזמן דיווחים מהופעות בכל רחבי הארץ, אני מרגיש שזה אפילו יותר ממה שהיה כאן לפני שנה…
בכל מופע שמתקיים מוצאים האמנים את הרגע להזכיר לכולם מה המציאות, לתת מילה על המלחמה, על ההרג, האסון, לחבק את המפונים שמוזמנים מכעט לכל מופע מטעם ההפקות. שגרת מלחמה שנמשכת כבר כמה חודשים ברציפות ולא רואים את הסוף.
הגענו לקיץ החם והמהביל, יותר מ 300 ימים של מלחמה ויותר מ 300 ימים שהחטופים אשר מספרם הולך ופוחת כי הם פשוט מוצאים להורג שם, מצויים בשבי.
אמנם בחודש מאי סיפרנו כי בתל אביב העירייה החליטה לרדת מאירועי ענק, אך זה לא מנע את קיומם של מופעי הענק עם רבבות צופים בפארק הירקון – אביב גפן (הנשף השנתי), עומר אדם, פאר טסי, אושר כהן. גם בצפון יש הופעות, קיסריה, שוני עובדים ללא הפסקה, הנה אנחנו ספרנוכ בר שש הופעות בקיסריה, ראו מה כתבנו אלי ואן רוק דיווח, גם שי צברי חגג בשוני
מסתבר שכאן בארץ זבת הדבש והחלב שלנו הכל מתנהל בשיגרה, אוגוסט זה החודש של שפיכת התקציבים של הרשויות. מה? לא ניתן לציבור הופעות? ברור שניתן, כך עולם המוזיקה וההופעות מקבל זריקות מרץ גם כעת, על כל במה בכל עיר עולים אמנים ושירים, גם המועדונים כבר בשגרה, החיים ממשיכים ואנשים צריכים להתפרנס ולכלכל את עצמם ומשפחותיהם.
הנה לדוגמא, רק בשבוע האחרון, שלל מופעים שלא לכולם הצלחנו להגיע, כי ככה. בבאר שבע מתקיים פסטיבל סמילנסקי השנתי הכולל של פעילויות תרבות, אמני רחוב, לוליינים וגם הופעות, הנה אבי וקנין, מוזיקאי מהדרום שחזר לארץ וכעת הוא בין האמנים המפונים שמחפשים את הביטחון, גם שי צברי הגדול שחוגג יום הולדת חמישים בשלל מופעים מגיע לבאר שבע והשמחה רבה.
אבי ועקנין בפסטיבל סמילנסקי
אבי ועקנין בפסטיבל סמילנסקי
שי צברי בפסטיבל סמילנסקי
בעיר הקודש ירושלים מתקיים פסטיבל חוצות היוצר, אוכל, מזכרות, עבודות יצירה של אומנים וכמובן גולת הכותרת מופעים על גבי מופעים בבריכת הסולטן, רמי וריטה במופע המשותף, גם הפרויקט של רביבו הרימו את הקהל בשירה בציבור.
רמי וריטה בבריכת הסולטן, פסטיבל חוצות היוצר
הפרוייקט של רביבו בבריכת הסולטן, פסטיבל חוצות היוצר
קבוצת זאפה יצאה עם פסטיבל שנתי המשלב בין מופעים של אמנים מובחרים לבין השתלטות על המטבח של שפים ומסעדות ממותגות, ככה הגענו (המשפחה) בצהרי שישי האחרון לסניף ההרצלייני של הרשת כדי לטעום המטבח של מחניודה ולחגוג עם הזמר החדרתי בר צברי שהרים את המועדון באוויר.
בפתח האייטם שאלתי למה, למה כל זה מתקיים ומתרחש בזמן המלחמה? אני בטוח שבאוקראינה אין הופעות, שם המלחמה מתרחשת כבר שנתיים ועוד היד נטויה, האמת שמעולם לא שמעתי על מדינה שמצויה במצב מלחמה והאמנים שם ממשיכים להופיע כאילו כלום. למה אצלנו זה כן מתקיים? אולי בגלל האמירה הנדושה של עמישראלחי? לא יודע, אבל זו המציאות.
אני מביט מהחלון וכבר מזהה את סימני הסתיו, להקות ציפורים נודדות עפות מעל הים, חצבים מתחילים להציץ פה ושם, רוחות צפוניות בחוף, הכל אומר שמעגל השנה מגיע לקיצו עוד מעט ואנחנו סוגרים שנה למלחמה… מה יהיה?
