עשרים וארבע שעות אחרי ועדיין מתקשה למצוא את המילים המדויקות עבור מה שהיה אמש באמפי שוני, במסיבת יום הולדת 50 של שי צברי. בערב שהוא מסע עמוק ומרגש אל תוך הנשמה.
האורות כבים, הקהל מריע במחיאות כפיים, חבורת המוזיקאים המופלאה של שי על הבמה. על הצליל הראשון, הרגשה של 'ההמראה מתחילה' –לאחר 2 דק, כוכב יום ההולדת וכנראה גם של החיים עצמם, שי צברי, אחד, יחיד ומיוחד מצטרף לבמה פותח את פיו ואת נשמתו.

מיד לאחר השיר הראשון – שכבר כל נוכחי האמפי נמצאים באקסטזה מיוחדת, שי מדבר ומזכיר לקהל המחבק שלו, את מה שחשוב באמת- "חובה לשמוח, תיהנו פשוט, שהערב יהיה כמו תפילה, ימין ושמאל, אנחנו כ"כ צריכים את זה עכשיו, אנחנו כ"כ צריכים את זה בימים האלה. לרקוד, לשרוק, לצעוק, למחוא כפיים, להביא אחדות לעולם שלנו".
הכל נינוח, הכל קורה, ברור לגמרי שהערב הזה ישאיר אדוות של מחשבה וריגוש גם לאחר סיומו. שי מזכיר שבאנו לחגוג את יום ההולדת שלו ושההופעה משודרת בשידור חי בגל"צ.


שי מספר שבקהל נמצאים תושבים מקיבוץ ניר עוז. לפני שנתיים בערך, זכה להופיע שם, מספר על כמה זה היה ערב מיוחד שלא ישכח . ובנוסף, נמצאת בערב המיוחד הזה, ליאת אצילי, אחת מגיבורות ישראל, שחזרה מהשבי. – "בן זוגה, יניב אצילי, עדיין בעזה, יחד עם עוד 114 חברים, אחים ואחיות שלנו. ואני מתפלל שכל צעקה, כל שריקה, כל מחיאת כף, כל צעד ריקוד שלנו, יהיו תפילה, כדי שיחזרו אלינו בקרוב, אמן. השיר הבא מוקדש לכם, בתפילה, באהבה, בערגה, בכסיפה, בכמיהה, 'בוא הביתה'."
האופן שבו שי בוחר לחבר בין שיר לשיר, האופן שבו המילים מונחות לו בפה, כל מילה ומילה שלו, שי מצליח להחזיר אותנו לבדיקה כנה בביתנו הפרטי, שהם הלב והנשמה שלנו.
אחרי שחזרנו קצת הביתה, מגיעים לליווי לנמל התעופה. עם סולו קסום של הרינגמן על הקלידים. הכל יושב טייט, וכל אחד מפליג אל תוך עצמו. ואז שי מספר על כך שאסתר רדא, נמצאת ברומא ולא יכלה להגיע, כיבד את הקהל ונתן לכולם להוציא את הבאסה. עם טוויסט מבורך בעלילה ומי שהגיע במקום רדא, הוא, שלומי שבן, מופלא גדול נוסף בארצנו היפה.


ממשיכים במסע עם 'אנא, אנא, אנא', הנפלא של לאונרד כהן, שאותו תרגם לעברית לא אחר מאשר מיסטר שהוא מאסטר, שלומי שבן. אנחנו, הקהל, מכיר בעצם גם את הביצוע של שי לשיר הזה וגם את של שבן. וכשהשניים האלה מבצעים אותו יחד על הבמה, מתקיים חיבור קוסמי מופתי.
שלומי מספר שאירח את שי לא מזמן במופע שלו, ומאז בעצם, השיר של שלומי "לבזבז לך את הזמן", הפך לשיר של שי צברי, ששלומי לוקח בהשאלה להופעות שלו. אחרי ביצוע חודר ועמוק, עם קול צלול שלא מתאמץ, אתה מבין לגמרי, מה כוונתו של שלומי בדבריו. תודה לכם על זה. שי ממשיך ואומר- "איזה שירים הוא כותב, זה כמו לנהוג על מרצדס".
שבן יורד מהבמה והערב ממשיך לו במסע הרגש, פול טרנק מגיעים ומרימים למסיבה הגדולה. ניכר, שבאהבה בין כולם, נמצאת כנות והרבה אמת.


נועם רותם נוכח בקהל, הוא זה שכתב את השיר "כוכבים בשמיים" שי מספר על ההיכרות והעבודה עם נועם ועל איך שהשיר נכתב. בזמן מפגש עבודה כשמנסים לכתוב יחד ולא ממש מצליחים, נועם אומר, חלמתי חלום הלילה, תראה מה כתבתי. וכך שי קיבל את האוסקר, שהוא בעצם השיר היפה הזה.
וכמו שיש כוכבים בשמיים, הכוכבים שנמצאים כרגע בפרונט הבמה, הם שי צברי ולצידו, עינת הראל, המתופפת המצוינת של שי, בעלת קול זך וטהור. ואיזה יופי של כוכבים בשמיים וגם בארצנו הקטנטונת.
המסיבה ממשיכה, פול פאוור, מגבירים בנעימות והקהל, מרוגש ומסור לכל המתרחש לפניו. ואם כל הטוב הזה לא הספיק, מצטרף הפעם מארק אליהו, כל יכול, עם הקמנצ'ה שלו. האם הלב יכול להכיל את כל הטוב הזה? מסתבר שכן. יש משהו טהור ומחבק בנוכחות של שי. כל הערב מתנהל בנינוחות ושלווה .


יש עוגה. יש נרות. יש התרגשות מרחיבת לב בזמן שבנו של שי צועק למיקרופון איחול מזל טוב לבבי. שי יורד לקהל, רוקד ומחבק, מתרגש ומרגיש ולא מפסיק לקפוץ בקלילות.




שיר אחרון, אורחי הערב, חוזרים לבמה ומכבדים את שי ואותנו בנוכחותם וביצוע יוצא דופן ל"מעליי דממה". בזמן ההתארגנות על הבמה שי מספר שחברה טובה שלו איחלה לו מזל טוב והזכירה את משמעות היובל בחיים. "כל ההלוואות נמחקות, כל העבדים משתחררים, כל האנשים נהיים בני חורין, אני זכיתי להגיע לגיל הזה של 50 ואם יש דבר אחד שאני מברך את עצמי ומברך כל אחת ואחד מכם, להיות חופשי, להיות חופשי באמת… אין דבר חופשי מאהבה ואין דבר יותר יפה מלנגן אהבה".


23:00 , המפיקה של שי מסמנת שחייבים לסיים. שי מבקש להוריד את הסאונד ומתחילה שירה של כולם – בליווי מחיאת כף – "מחשבות טובות… אייי איי איי.. דיבורים טובים…" ערב מרחיב לב, בכל מובן המילה. תודה על הזכות לחוות ולהיות.

"בלב החושך עוד פועם אוצר של אור" – אור גדול ומיוחד מאוד, יומולדת שמח לך שי צברי יקר,
תמשיך להיות חופשי ומדויק בכל מוצא פיך. תודה
בווידאו – סטנדינג אוביישן לשי והמופע. תיעוד ברקת סוסיה

