פס קול שבועי
כולל וידאו

יריב בן יהודה – מילה של בן יהודה

חמש שנים זה הזמן שלקח ליריב בן יהודה להוציא את אלבום הספוקן היפ הופ החדש, האזינו, צפו

אחרי שורת הרפתקאות מוזיקליות ומגוונות, כולל קריירה צבאית ככתב צעיר בגלי צה"ל, יזמות היי טק, הפקת מחזמר אופרת הרוק "שכיר", הקמת ההרכב 19something והיותו המוסיקאי שהצליח להכניס מידי שבוע גיטרה, סינטיסייזר ולפעמים להקה שלמה לאולפני החדשות, בתוכנית של גיא זהר, משיק השבוע יריב בן יהודה אלבום שירים חדש העונה לשם – "מילה של בן יהודה".

זהו סיכום של 5 שנות פעילות מוסיקלית, במהלכן יריב היה ממוקד בכתיבת טקסטים מושחזים על החיים ועל המצב ולא מעט פוליטיקה.

פרסומת

האלבום אשר יצא לאור בפלטפורמות הסטרימינג כולל 8 שירים, רובם נכתב הולחן ובוצע ביחד עם אמנים נוספים, ביניהם מצויים רמי פורטיס, קוואמי, ישראל גוריון, עדו שנצור ואבי בללי, בהפקה משותפת עם אמיתי פריינטא, ושיתוף פעולה עם מקהלת ניצן הצעירה, שאת קולה אפשר לשמוע בשתי רצועות באלבום.

השיר הראשון מהאלבום יצא כבר בשנת 2015 – "עומד על צלע הר" סימן למעשה רגע מכריע בחייו של יריב שסיפר עליו במילים אלו – "המילים נכתבו אמנם בתוך רבע שעה, אבל אני מרגיש שהן פורקן של שנה מאלפת וקשה בחיים שלי, הטקסט יצא ממני אחרי התבשלות ארוכה, מתוך צורך לשחרר מהר נטל כבד של שנה שהחלה בפרידה וגירושין והסתיימה באהבה גדולה והמון תקוה. הלוואי והייתה דרך לייצר טקסט כזה בלי לעבור את הדרך." השיר זכה לקליפ ויזואלי.

שירים נוספים בדרך לאלבום יצאו אף הם במתכונת וידאו קליפ, וזכו להתפרסם בין היתר גם כאן בבלוג.

פרסומת

האלבום נפתח בסינגל חדש, ערוך כתסכית רדיו-היפהופ בסגנון חזרה לעתיד, "מכונת זמן לבת-ים" רק שהפעם חוזרים לפריפריה התל-אביבית בתחילת שנות השישים. בן יהודה יליד בת-ים ואת השריטות שלו מהילדות הוא מחבק חזק. אם מתעלמים מהביט של מכונות התופים מדובר הרי בלא פחות משימור מלאכות עתיקות.

בשאר השירים תוכלו לזהות בקלות את הצבע של המחאה, "מגדלים ולנדרובר" מוחא על הדימוי התל אביבי בכאב, "בוא בטוב", נאבק בקלות שבה המקלדת היא נשק קטלני בעידן שלנו, "שגרה ביחסים" עם אבי בללי קורא למרד בשגרת החיים לצלילי פלמנקו, אבל יותר מהכל, ישנה כתיבה ישירה וחשופה, החל בשיר הראשון ששוחרר מהפרויקט, "עומד על צלע הר" (שבעצם סוגר את האלבום), ועד תעתוע הנורמליות ב"מי נורמלי" עם רמי פורטיס.

וכמובן הקליפים ששוחררו במהלך חמש השנים האחרונות, צפו

 

 

 

 

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: