רועי פרייליך סופר ״אחת ושתיים״ ופותח דלת לעולם מוזיקלי חדש. מאחוריה מחכה ״אמא רוק׳נ׳רול״, אלבום מקורי שמבקש לחבר בין הדורות. אפשר להגדיר אותו כאלבום ילדים. אפשר גם לוותר על ההגדרה הזאת. רוק׳נ׳רול טוב אינו מבקש תעודת לידה מהמאזינים.
פרייליך פונה לילדים בגובה העיניים, בלי להתיילד עבורם. במקביל, הוא מזכיר להורים שגם הם רקדו פעם בלי חשבון.
השיר שיצא מהמגירה
״אחת ושתיים״ נכתב כבר לפני עשרים שנה. פרייליך יצר אותו כתרגיל לשחרור חסימת כתיבה. לחן של ז׳אק ברל העניק לו נקודת השראה ראשונית.
השיר המתין בסבלנות, וכעת מגיע זמנו. אפשר לשמוע בו את החלונות הגבוהים פוגשים את בל וסבסטיאן. המפגש יוצר פופ מלודי, מואר ושובב, עם גיטרות ונשמה של רוק׳נ׳רול. העיבוד אינו הופך את השיר למוצר ילדותי או מתקתק. להפך, הוא שומר על החספוס המוכר של פרייליך. כלי הקשת והקולות מוסיפים לו צבע, תנועה ותחושת סיפור.
פרייליך עצמו מציע להאט ולהישאר עד סוף הדרך: ״ממליץ בחום להתאזר בסבלנות ולא למהר אל קו הסיום, כי דברים טובים קורים לאלה שמחכים, ואם ממהרים יש סיכוי לפספס סיפור בדרך.״ המשפט הזה מתאר היטב גם את גלגולו של השיר. לפעמים יצירה זקוקה לעשרים שנה כדי למצוא את מקומה הנכון.
מריינס אל הדור הבא
פרייליך נמנה עם הקולות המזוהים ברוק האלטרנטיבי המקומי. בתחילת שנות האלפיים הוא הקים עם גיא גולדשטיין את נערות ריינס. ההרכב הביא לזירה צליל ישיר, אנרגטי ומלודי. חבריו שילבו רוק׳נ׳רול, פוסט־פאנק ופזמונים עבריים שנדבקו מיד לאוזן. אלבום הבכורה יצא בשנת 2009 וזכה לשבחים. ״יום ראשון״, ״בית אחרון״ ו״הילוך איטי״ הפכו לכרטיסי ביקור מוכרים.
בהמשך יצא פרייליך למסלול עצמאי והקים את ״המתוקים רצח״. הוא הוציא את ״מעלה עשן״ בשנת 2014. ארבע שנים אחר כך הגיע ״הריגוש שבנפילה״. יצירתו שמרה לאורך הדרך על משיכה לצלילים נוסטלגיים. דיסקו, אלקטרו מוקדם ורוק מחוספס התערבבו בתוך שירים עבריים. קולו הדרמטי העניק לתערובת חותמת ברורה.
כעת פרייליך פותח מסלול נוסף ומזמין אליו את הדור הצעיר. ״אמא רוק׳נ׳רול״ אינו מרחיק אותו מעולמו המוזיקלי. האלבום דווקא מרחיב את גבולותיו. פרייליך אינו מנמיך את הגיטרות עבור הילדים. הוא מזמין אותם להתקרב לרמקולים.
הקליפ מתקצר, הקמפיין מתארך
לצד השיר מגיעים סרטונים קצרים, המותאמים לסטוריז ולרשתות החברתיות. נכון לעכשיו, קליפ מלא אינו עומד במרכז ההשקה. פרייליך אינו היחיד שפונה לכיוון הזה. גם דיקלה ליוותה לאחרונה שיר חדש ברצף סרטונים קצרים. שתי הדוגמאות מתחברות למגמה רחבה יותר.
בעבר יצרו קליפ מלא וגזרו ממנו קדימונים. כיום אמנים רבים יוצרים תחילה את הקדימונים. לעיתים הם מוותרים בדרך על הסרט המלא. הסיבה פשוטה: סרטון קצר זול יותר ומגיע במהירות אל הפיד. כמה סרטונים מאפשרים לקדם שיר במשך ימים ושבועות. כל אחד מהם מציג פזמון, משפט או רגע חזותי אחר.
אולם משהו גם הולך לאיבוד. קליפ מלא מעניק לשיר עולם חזותי, סיפור ונוכחות שנשארת בארכיון. הסטורי חולף במהירות, והרילס נבלע בתוך הזרם. עדיין מוקדם להיפרד מהווידאו־קליפ. עם זאת, מעמדו כבר משתנה. הוא הופך מאביזר חובה לבחירה אמנותית ותקציבית.
האנשים שמאחורי ״אחת ושתיים״
פרייליך כתב והלחין את השיר. גדי רונן הפיק מוזיקלית ועיבד אותו עם שלומי מנצור. רונן ניגן בקלידים והוסיף קולות. מנצור ניגן בגיטרות, בס, קלידים וכלי הקשה. הוא הוסיף גם קולות. גדי פטר ניגן בתופים, וניר שלמה הוסיף גיטרות. אורן צור עטף את השיר בכלי קשת. גליה ירון הוסיפה קולות. פרייליך שר וניגן בגיטרה.
משיקים בצהרי שישי
הופעת ההשקה תתקיים ביום שישי, 18 בספטמבר 2026, בשעה 13:00 באוזן. כרטיסים זמינים כאן.
