סדרת „ג׳אז במשקיט” ממשיכה לשרטט את מפת הצלילים שלה מול הים. אמש הגיע תורה של התחנה השביעית, שהפנתה את המצפן לעבר ברזיל. הפסנתרן והמלחין רועי בן־סירה הוביל רביעייה מרשימה. לצדו ניגנו יותם זילברשטיין בגיטרה וגיא לוי בקונטרבס. ז׳וקה פרפיניאן השלים את הרביעייה בכלי הקשה ובשירה. ארבעתם הביאו למזח היכרות עמוקה עם ברזיל ומסורותיה המוזיקליות.
המופע נערך במשקיט, מול רציף העלייה השנייה בנמל יפו. השקיעה, הסירות והבריזה כבר הפכו לשותפים קבועים בסדרה. הפעם הם עטפו מקצבים שהגיעו מריו דה ז׳נירו ומרחבי דרום אמריקה.
שבע תחנות, מסע אחד
„ג׳אז במשקיט” יצאה לדרך בתחילת יוני עם הטריו של יוגב שטרית. אחריו הגיע אבטה בריהון עם פרויקט Addis Ken. בהמשך עלו האחים קדוש ועידית מינצר עם הרכב הנגנים שלה. ארבעת המופעים הראשונים בחנו את החיבור בין ג׳אז, המגרב, אתיופיה והים התיכון. לאחר מכן חצתה הסדרה את האוקיינוס ופנתה אל דרום אמריקה.
שורול׳ה הביאו אל המזח את השורו הברזילאי. Sabor Del Barrio המשיכו משם אל הסלסה והרוח הלטינית. כעת הוביל בן־סירה את התחנה השלישית במסלול הדרום־אמריקאי.
אלא שהערב הרחיב את התמונה מעבר לחלוקה סגנונית פשוטה. השורו, הסמבה והבוסה נובה חלקו במה עם ג׳אז ואלתור. המסורת סיפקה את השורשים, והנגנים הוסיפו חופש, תנועה ואישיות.
מברזיל ועד ונצואלה
בן־סירה לא בנה את הערב כאוסף מקרי של סטנדרטים ברזילאיים. הבחירות שלו שרטטו מפה רחבה בהרבה. המסלול עבר בשורו העירוני, בסמבה ובבוסה נובה. משם הוא המשיך אל הפורו והפרבו הצפון־מזרחיים. לרגע אחד חצתה הרביעייה גם את הגבול לוונצואלה.
הרביעייה לקחה את המלודיות המוכרות אל המרחב שלה. הנגנים השאירו מקום לנשימה, לאלתור ולשיחה בין הכלים. כך הגיע Samba do Avião של אנטוניו קרלוס ז׳ובים. השיר נושא בתוכו את ריו כמעט כמו גלויה מוזיקלית. בהמשך הגיע גם Desafinado, מאבני היסוד של הבוסה נובה.
שני הקטעים הזכירו את המהפכה שחולל ז׳ובים במוזיקה הברזילאית. במקביל, הם חשפו את החיבור הטבעי של בן־סירה לעולם הזה. הרביעייה לא נשארה באזור הנוחות של הבוסה נובה. Valsa Venezuelana הרחיבה לרגע את המסלול לעבר ונצואלה. לאחר מכן חזר הערב אל צבעים ברזילאיים אחרים. Brooklyn Frevo הכניס פנימה את הפרבו הסוער והקצבי. כל מקצב הביא איתו מקום אחר, מסורת אחרת ואופי משלו.
מהשורו אל הרחבה
גם Odeon החזיר את הערב אל שורשי השורו הברזילאי. החיבור אל Amor Esquecido יצר רצף נוסף בתוך המסע. בהמשך הגיעו Rosas Amarelas וקטעים נוספים, שהמשיכו לשנות את מרכז הכובד.
כאן בדיוק ניכרה איכותו של ההרכב. הפסנתר של בן־סירה לא ביקש לשלוט בכל רגע. הוא פתח מרחב לשלושת חבריו והקשיב לתשובות שלהם. זילברשטיין נכנס עם הגיטרה, לוי החזיק את הקרקע מלמטה. פרפיניאן צבע את המקצב והזיז אותו קדימה. כך התפתחה שיחה מוזיקלית מתמדת בין ארבעה נגנים מנוסים.
המוזיקה הברזילאית נשענת על קצב, אך דורשת גם גמישות. הרביעייה מצאה את האיזון המדויק בין השניים. לעיתים היא שמרה על אלגנטיות כמעט קאמרית. ברגעים אחרים היא התקרבה לרחבה ונתנה לגוף לעשות את שלו.
רועי בן־סירה חי את השורו
רועי בן־סירה אינו מתייחס למוזיקה הברזילאית כאל קישוט אקזוטי. הוא חוקר אותה, מלמד אותה ומנגן אותה כבר שנים. לצד פעילותו כפסנתרן וכמלחין, בן־סירה עוסק במחקר ובהוראה אקדמית. הוא לימד את השפה הזאת גם דרך המחקר, ולא רק מהבמה.
יותם זילברשטיין – מניו יורק לריו
הגיטריסט יותם זילברשטיין בנה לאורך השנים קריירה בינלאומית מרשימה. ניו יורק הפכה לבסיס מרכזי בדרכו בעולם הג׳אז. לאורך השנים הוא ניגן לצד מוזיקאים בולטים בזירה הבינלאומית. במשקיט העניקה הגיטרה שלו שכבת צבע נוספת למוזיקה. היא עברה ממשפטים עדינים אל אלתורים מלאי תנופה. לרגעים היא ליטפה את המקצב, וברגע הבא כבר דחפה אותו קדימה.
גיא לוי החזיק את הקרקע
אחר גיא לוי אני עוקב שנים רבות. הדרך עוברת מאלבומו „הגשר”, דרך ההרכב „לא” ועד הדואו „ליילי”. בכל תחנה הוא מביא איתו סקרנות מוזיקלית וחיפוש אחר שפה אחרת.
הבס שלו העניק לרביעייה יסוד יציב, אך מעולם לא נוקשה. לוי שמר על הדופק והגיב לכל שינוי מלודי. כך הפך הקונטרבס לשותף בשיחה, ולא רק לעוגן קצבי.
ז׳וקה פרפיניאן הביא את ריו מהבית
אצל ז׳וקה פרפיניאן הסיפור מתחיל בריו דה ז׳נירו, עיר הולדתו. הוא עלה לישראל בנעוריו והביא איתו את השפה מהבית. עבורו, ברזיל אינה יעד מוזיקלי. היא נקודת המוצא.
פרפיניאן פועל כנגן כלי הקשה, זמר, מלחין ומפיק. כלי ההקשה שלו העניקו לערב דופק ברזילאי טבעי. הוא לא הסתפק בשמירה על הקצב. פרפיניאן צבע אותו, פירק אותו והרכיב אותו מחדש. ואז הוא גם פצח בשירה. באותו רגע הרגשתי שאני כבר שם. אי שם בחלקה הדרומי של היבשת החדשה.
כשהסדרה מצאה את ריו
כל אחד מארבעת הנגנים הגיע למשקיט עם מסלול אישי עשיר. הרביעייה נעה בין אנרגיית הסמבה לבין הרכות של הבוסה נובה. השורו הוסיף תחכום, מהירות ומשחק מוזיקלי צפוף. הג׳אז פתח מרחב לאלתור ולתגובות בזמן אמת. כך קיבלה התחנה השביעית בסדרה אופי ברור משלה. הים התיכון נשאר מסביב, אבל המוזיקה הפליגה הרחק מערבה. למשך ערב אחד, המשקיט מצא את ריו.
והמסע עדיין לא הסתיים.
התחנה השמינית והאחרונה תמשיך את המסלול הברזילאי. ז׳וקה פרפיניאן יחזור למזח לצד מרסלו נמי וסלעית להב. יחד הם יחתמו את הקיץ עם בוסה נובה, סמבה ושורו. כרטיסים זמינים כאן.
אל תחמיצו.
והנה כמה צלילים מהמופע
