המופע של ביונסה קדרי בהיכל מנורה

לפני שש שנים שנים פגשתי לראשונה את נסרין קדרי, מועדון בארבי בתל אביב, ערב של "אכלו לי שתו לי" שכינס כמה שמות חשובים בתחום המוזיקה האוריינטלית מחד והרוסית מאידך תחת המטריה של "קפה גיברלטר", מפגש שהותיר בי רשמים עזים ליכולות הפרפורמנס של נסרין.

המשכתי ללוות את הופעותיה והייתי עד גם לכמה אירועים שהפכו לאבני דרך בחיבור בין הסצנה הימתיכונית למיינסטרים הלבן של תל אביב, אפילו ביום הולדתה ה- 30 דאגו שאהיה שם עם המצלמה, גם לרחובות ואפילו לירושלים הגעתי בעקבותיה, אט אט ממועדון אחד למשנהו וממשיכים קדימה יותר ויותר, היא הגיעה אל מעבר לים, עם דודו טסה ורדיוהד, וחזרה לכאן אל מול 50 אלף היפסטרים בפארק הירקון.

אבל עזבו את כל העבר, בואו נתמקד בהווה, נסרין קדרי או כשמה החדש ברכה, שאף עברה תהליך מטאמורפוזי של גיור, נחשבת כבר מזמן לאחת הווקאליסטיות והפרפורמריות המצליחות, האהובות והנחשבות בארץ, שבאמתחתה שורת בלדות אהבה מהחזקות ביותר, אלו שמנהלה הקודם חגי אוזן כתב והלחין עבורה במיוחד…

אחרי שהספיקה למלא לחלוטין את היכל התרבות של תל אביב ובקיץ האחרון עוד פעמיים את האמפיתאטרון העתיק בקיסריה, היעד הבא של נסרין מבחינת הישג פופולאריות היה רבבת המושבים בהיכל ביד אליהו.

ימים ספורים לאחר שהזמר שגילה אותה, ובעצם נמנה על הצוות המנהל את הקריירה שלה במסגרת חברת "ליאם הפקות" אייל גולן, מילא בעצמו את ההיכל כאשר הופיע בו, הוכיחה אמש, הזמרת הכי טובה מהמשרד, כי גם היא יכולה למלא את המושבים הרבים באולם הענקי. המופע של נסרין הוכרז כ"סולד אאוט" שבועיים קודם לכן..

ואכן, אמש, כשעה לאחר הזמן הנקוב על גבי הכרטיסים, בעוד הקהל הרב ממלא את ההיכל, עלתה נסרין קדרי על הבמה הגדולה שהוקמה עבור המופע, כשהיא מלווה בהרכב נגנים עשיר ולהקת רקדניות ורקדנים, עם הרבה תפאורה בנוסח עדות לאס ווגאס, מה שאומר וי-ארט גדול מהחיים, זיקוקים מהרצפה, תאורה וקאט ווק שנכנס עמוק אל תוך שורות המושבים במתחם האורקסטרא, עם שמלה צמודה לגוף, צבעונית וכולה פייאטים צבעוניים עם מגפים תואמים, תוספות שיער זהובות ששיוו לה מראה גלאם גדול מהחיים, והוכיחה פעם נוספת מדוע היא נחשבת לאחת הזמרות, הדיוות הגדולות של המוזיקה הישראלית.

ביונסה כבר אמרתי? כן, אני שמח להכתיר את נסרין בטייטל הזה, כשהיא מסיימת את השיר הראשון במופע – "לובשת חיוך" שכתבה עבורה צליל קליפי אותו היא הלחינה יחד עם דביר גיל קהלני, עם להקת הרקדניות מסביבה בהעמדת כוריאוגרפית מצויינת מעל מדרגות חלקה האחורי של הבמה ועם מעבר זריז לביצוע השיר "בנאדיק", אפשר להזכיר עוד פעם את חגי אוזן שכל כך היה חסר לי הערב? הוא אחראי על המילים והלחן. היא מסיימת את הבלדה נוטפת הרגש והעוצמה הזו במשפט "ערב טוב מנורה" מטביעה עוד טייטל במסלול ההישגים בקריירה הפורחת שלה.

מי שעמדו מאחורי הפקת המופע, שי אזולאי והבמאי אילאי אליהו עשו עבודה מעולה, המופע כלל ח"י שירים, את כל הבלדות, המחרוזות הסוחפות, השירים הקלאסיים בשפה הערבית, העיבודים המיוחדים למופע הזה, הנה למשל הביצוע לשיר "באתי להחזיר לך", כן גם כאן חגי אוזן אחראי על המילים והלחן, כאשר על הוי-ארט להבות אש בוערות ומשני צידיה של נסרין הניצב במעלה המדרגות מעל הבמה עומדים שני נגני הגיטרות שנותנים קצב חשמלי, מפלי דיסטרושן ורוקנ'רול כמעטפת לשירתה העוצמתית.

וכן יש גם את הרגעים הללו שהכל נעצר בדיוק באמצע המופע ונסרין מזמינה את בנות משפחתו של הגיבור מוטי בן שבת אשר טבע למוות עת שעסק בהצלת חייה של משפחה שנסחפה בשיטפון האדיר בנחל הגעתון לפני מספר שבועות, אל הבמה, חיבוק וביצוע מרטיט כל נימי הרגש של השיר שכתב והלחין שמעון בוסקילה "יא מאמא" – (מינהאר לי משיתי) לא הותיר עין אחת יבשה בהיכל שהחזיר למשפחה השכולה חום ואהבה במחיאות כפיים ממושכות בסיומו של השיר.

המופע חייב להמשיך ובזמן שנסרין יורדת מהבמה רק כדי לחזור בעוד מספר דקות עם בגד גוף יותר יפה צופה הקהל הרב בקליפ שהוכן במיוחד לערב הזה עם הי לייטס מהשנה האחרונה. כאשר נסרין חוזרת גם התפאורה על הבמה  מתחלפת, פסנתר הכנף הגדול עולה מתוך הבמה ועל המסך מאחור מוקרן קלוז אפ של הירח, נסרין שרועה על זרוע כנף הפסנתר ודמותה מוקרנת על המסך הענק עד שהיא מתישבת, יורדת מהפסנתר ונעמדת מול הקהל בביצוע לשיר החדש שלה – "יש לי אותך" שכתבו, הלחינו והפיקו עבורה הצמד דולב רם ופן חזות.

המשכו של החצי השני במופע לא פחות טוב ועשיר ברגש וקצב מתחילתו, בלדות לצד מחרוזות, הקהל גרונו ניחר כשכולם מצטרפים לשירים שכבר מזמן הפכו למעין המנונים, ככה זה כשאת דיווה ורובם של שיריך הם בעצם בלדות מהזן ה"מרים", רומנטיקה וקצב, דרמה וטקסטים שנועדו מחד לרגש ומאידך לאפשר עם המלודיה לתת לנסרין את האפשרות לשחרר את מיתרי קולה בעוצמה אדירה, זה בעצם הסוד שלה – הקול שלוקח את הקהל בשבי..

ההפתעות לא הסתיימו עדיין, אנחנו אמנם בחלקו האחרון של המופע אבל אני כבר קולט ארבעה שרשראות ענק היורדות מהתקרה של ההיכל הישר אל קדמת הבמה, המנהל הטכני של המופע כבר לצידה מחבר את מה שצריך ואף מתקין עמוד אבטחה המוצמד לגופה של נסרין, ההצגה החדשה יוצאת לדרך, האורות מועמים, הזרקור האחורי מאיר את גופה, הי, החטוב, של נסרין בעוד הבמה הופכת למתקן המתרומם לגובה באוויר, זו התפאורה העכשווית לביצוע השיר "טיפה דמעות" שכתב עבורה אבי אוחיון והלחינו אוחיון ומתן דרור שגם עיבד והפיק.

אני יכול להמשיך ולהפליג בשבחים עוד ועוד, כי נסרין, כמו שהיא, מתמסרת כל כולה לשירה באופן טוטאלי, פותחת מבערים וסוחפת את המאזינים והצופים. אבל בעצם יותר מכל הגרנדיוזיות שהולכת וצומחת ותופחת, בתוך תוכי אני עדיין מעדיף את נסרין ששרה באווירה יותר אינטימית, במקומות יותר קטנים, יותר צפופים וחמים, מועדונים ימתיכוניים בפריפריה, אירועים משפחתיים פרטייים ואולי בכלל אותה חגיגת יום הולדת סמי אינטימית במועדון פאפאאיתו לפני מספר שנים…

לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה

קטעי וידאו מהמופע