רדיופארק

המופע של להקת רדיוהד בפארק הירקון, חימום – דודו טסה והכוויתים עם נסרין קדרי, ג'ונון. רביעי, 19.07.2017. נכח ומדווח – יובל אראל. צילום: אריאל עפרון ולירון שניידר. וידאו – חוכמת ההמונים…

אפתח כמנהגי בחפירה – יש לי מנהג מוזר לנהל שיחות עם הצמחייה בפארק הירקון, כנראה עניין שנשאר אצלי עוד מהימים שאמי, סמנכ"ל חברת הניהול העירונית של הפארק בשנות השבעים במאה שעברה, נהגה לסייר עמי בין הפרויקטים השונים שצמחו להם לתפארת הטבע האורבני, פינות חמד אסקפיזיות. בחורף האחרון לחששו באוזני אותם עלים וגבעולים כי הקיץ הנוכחי, כפי שכבר למדתם לדעת, יהיה חם מאוד בפארק, עלעלי המדשאה הנמתחת בין גבעת הרוחות לגן הסלעים הביעו חשש רב כי יצהיבו או יקריחו בשל כמות המופעים המתוכננים להתיישב עליהם, ניסיתי להרגיע אותם במענה שבוודאי בחורף הם יקבלו טיפול שיקומי ויחזרו להיות ירוקים כתמיד, הם, העלעלים, חייכו וסיפרו לי שבין שלל המופעים הצפויים להתקיים בקיץ, תגיע גם להקה בריטית הנחשבת כאחת המובילות בתחומה בעולם, הם דיברו על להקת רדיוהד וביקשו ממני דום שתיקה על כך כי לא כל הקצוות נסגרו בעניין.

אז חיפשתי בוויקיפדיה קצת מידע על רדיוהד וזה מה שמצאתי, בערך – להקת רוק אלטרנטיבי בריטית ממחוז אוקספורדשייר. הפופולריות של הלהקה הגיעה בזכות אלבומה משנת 1997, OK Computer אשר זכה בפרסים רבים והוכרז במקומות רבים כאלבום הטוב ביותר של שנות ה-90 של המאה ה-20, אף על פי שהלהקה הייתה במעמד מוזיקלי ופופולרי מבוסס יחסית גם לפני כן. גיטריסט הלהקה, ג'וני גרינווד, נשוי לאמנית ישראלית בשם שרונה קטן. הזוג הכיר בסיבוב ההופעות הראשון של הלהקה בישראל באפריל 1993במהלכו קיימו שלוש הופעות במועדון הרוקסן בתל-אביב (סיבוב ההופעות הראשון שלהם מחוץ לאנגליה), בשנת 1995 הופיעה הלהקה באצטדיון רמת-גן כלהקת החימום של אר.אי.אם. הופעותיה האחרונות בישראל היו בשנת 2000, בסיבוב ההופעות שבין שני אלבומיה האייקונים של הלהקה, Ok Computer ו-Kid A.

עד כאן סיפורי החמציצים, הכל היה בשושו אחד גדול, התאפקתי, אצרתי הכל בבטן והמתנתי, עד שההודעה הזו של Naranjah נחתה באופן רשמי על שולחני – "ב-2017 אנחנו מסוגלים לחשוב רק על להקה אחת שהצליחה להישאר חדשנית, רלוונטית ובעיקר מרגשת מעל 20 שנה. להקה שהנטייה הכפייתית שלה להתנסות בסאונד פורץ-גבולות הדהדה והשפיעה על דורות שלמים של אמנים ומאזינים. 17 שנה אחרי שביקרו פה בפעם האחרונה, רדיוהד מגיעים לראשונה לפארק הירקון. הופעות של רדיוהד הן אירוע בלתי נשכח ויחיד במינו עם רפרטואר עמוס בשירים שחקוקים עמוק בזיכרון של כולנו. ההופעה הראשונה שלהם בארץ זה 17 שנה הולכת להיות, עבור הקהל המקומי החם, אירוע היסטורי.  מי שמכיר אותנו יודע שאנחנו לא בעניין של חלוקה למעמדות, ולכן כל הכרטיסים להופעה ימכרו במחיר אחד ואחיד. חג רדיוהד שמח"

אז אכן, אמש התקיים ואף נחוג חג הרדיוהד הישראלי, עם הצבעת בעד ברגליים של קרוב לחמישים אלף בעלי כרטיסים, ללא מעמדות וללא קומבינות, מי שהגיע מוקדם זכה להיות קרוב לבמה, כמו שהיה נהוג במאה שעברה טרום ימי הגולדן ושאר המותרות.

על מופעי החימום אין לי הרבה מה לבקר, לסקר או לכתוב, אציין כי "כולם היו בני" בקטע שזכיתי במספר הזדמנויות לטעום את המופעים שלהם, אמנים מוכשרים, מוערכים ואהובים על קהלים רבים ומגוונים, על דודו טסה והכוויתים כתבתי די והותר כאן, גם על נסרין קדרי, סוג של מלכת הזמר המזרחי האסלי הרחבתי לא פעם, הנה כאן למשל, ואפילו את החבורה של המהרג'ות המלווים את שי בן צור זכיתי לשמוע ולראות בפעולה במספר הזדמנויות, הנה אחת מהן. לסיכום – כבוד גדול לכולם – לרדיוהד על האירוח של הרכבי החימום, למחממים על הזכות ולקהל על ההזדמנות.

אבל מה היה לנו שם אמש?

היה לנו מופע מצוין, פשוטו כמשמעותו, הקהל קיבל תמורה מלאה לכספו, אמנם רק אלו שהיו צפופים ליד הבמה הצליחו לראות ולהבין מה קורה עליה, כל השאר, שנותרו מאחור נאלצו לדמיין את המתרחש על הבמה בשל הוי-ארט האופייני המלווה את הופעותיה של רדיוהד, לא ממש מעביר את המתרחש באחד על אחד מהבמה, יותר בקטע של אמנותי שכזה, חיתוכים, שיבוצים, צבעים ומשחקי צורות, אבל זה בכלל לא חשוב, כי המוזיקה של רדיוהד לא מחייבת להתבונן באמצעות העיניים, הפעם היה מספיק להתבונן באמצעות המחשבה, להאזין, להבין, להתנועע כשצריך, להניף יד במקום המדוייק ולהצטרף לשירה הכמו בכיינית מתמשכת של ת'ום יורק המרוחה מעל מצע צלילים המשלבים רעש אלקטרוני, ביט חשמלי של רוקנ'רול אלטרנטיבי ואפקטים של המאה העשרים ואחת (למרות שהם החלו את דרכם במאה שעברה…), רדיוהד של היום היא כמו פינק פלויד של האתמול, כמו ג'נסיס של העבר, כמו הרבה הרבה יוצרים עכשוויים שמביאים את הנשמה והצלילים ולא את הגנרי והנגזר מודבק, אין כאן פופ כמשמעותו, אין כאן רוק לפי כלליו, יש כאן קטע אומנותי שזכה להביא אנשים כמו ת'ום יורק וג'וני גרינווד ליצור (יחד עם עמיתיהם להרכב) שירים ואלבומים שמביאים אמירה מוזיקלית אחרת.

אני באופן אישי לא כיוונתי את עצמי אל הבמה,  כאשר נכנסתי למתחם ההופעה שמתי את צעדי לכיוון ראש הגבעה המשקיפה מערבה לעבר הבמה ומתחם הדשא, שם (כמובן בזכות קשרים…) מצאתי את עצמי עומד מעל מגדל התצפית של כוחות הביטחון וההצלה, משקיף מלמעלה על כל הסצנה בלי שאף אחד יסתיר לי כהוא זה.

לקחתי את השעתיים וקצת של המופע למקום שאני רציתי להיות בו, עומד או יושב, נשען עם ידי על המעקה, מביט מבלי להתמקד, פותח את האוזניים והמח לרווחה, כדי לקלוט את הצלילים, לסדר את המילים, להבין, לחשוב, לשיר (קצת…). או שאתה בפנים או שאתה בחוץ, השתדלתי להיות בפנים, גבוה, רחוק, אבל בפנים. תודה.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום: אריאל עפרון

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום: לירון שניידר

וידאו, מפלצת, חוכמת ההמונים..

כמעט הכל (נקמת הצינור)…

וידאו גולשים – אינסטגרם 

https://www.instagram.com/p/BWvlJ6Vjg-0/?taken-at=213616403

View this post on Instagram

View this post on Instagram

View this post on Instagram

https://www.instagram.com/p/BWvlGoug3eH/?taken-at=213616403