ג'וס סטון במועדון הבארבי – "אומן בהפתעה" או "מי מכיר את האישה שבקיר"

המופע של ג'וס סטון במועדון בארבי, שני, 25.07.2016, חימום – דה פז בנד. אדר אבישר, עיתונאי ומוסיקאי מצטייד בנשק יום הדין ויורה בכולם סלש מביא את הרשמים. צילומים: לאה אבישר.

ג'וס סטון. צילום: לאה אבישר

ג'וס סטון. צילום: לאה אבישר

בישראל, מעצמת הסטארט-אפ הבינלאומית, פתחו מיזם חדש שנקרא, אולי בהשראת תוכנית האקטואליה של דקל את סגל בגלי צה"ל : "אומן בהפתעה". הקונספט פשוט, בוחרים אומן בינלאומי מהשורה הראשונה, מצניעים עד כמה שאפשר את עובדת הגעתו לארץ, נמנעים מלהפיץ את המידע לכלי התקשורת המרכזיים ומסתפקים בכמה שורות באתרי אינטרנט כאלה ואחרים או בפרסום ברדיו ברוסית ובינגו – "אומן בהפתעה"…. וכך, קהל מצומצם, אם כי איכותי, זוכה לחוות בחוויה בלתי נשכחת של אומנים מהשורה הראשונה כבאת' הארט, ג'וס סטון, סטיב האקט, גלן היוז ורבים אחרים.

אני לא יודע, אגב, אם ההתנהלות הזו נובעת מחוסר ניסיונם של המפיקים, כהות החושים של העורכים והכתבים של אמצעי המדיה הממוסדים, או ראיה מסחרית נסתרת… אני, בכל אופן מתקשה להבין אין ענקית כמו ג'וס סטון, שהקליטה עד היום שבעה אלבומי פלאטינה, ערכה דואטים עם "טירונים" כמיק ג'אגר, ג'יימס בראון, ג'ף באק, רוד סטיוארט ואחרים לא נחטפה על ידי אילן לוקאץ' לראיון באולפן שישי בערוץ 2, או לפחות לראיון שער בשבעה לילות…

האם שוב מדובר בקיפוח על רקע עדתי ? האם רק העובדה שסטון צבעה את שערה לבלונד מונעת ממנה כניסה לערוצי ה"אולד" מדיה ? או האם זו העובדה ששמה המקורי הוא ג'וסלין איב סטוקר, שם המצביע על שורשיה "הספרדיים" היא זו שעומדת בעוכריה ? והיכן שרת התרבות מירי רגב כשבאמת צריך אותה ? הרי כאן מדובר לא רק בחשד לקיפוח על רקע עדתי היא נולדה בעיר דובר הנמצאת בדרום אנגליה אלא גם על רקע מגדרי !!!!

בכל אופן, כדי ליישר מעט את הפינה הזו אזכיר כי מדובר באחת מהיוצרות המצליחות בעולם שהביוגראפיה שלה כוללת, כאמור, הקלטת שבעה אלבומים, הקלטת דואט מבריק עם ג'ף בק ל people get ready מועמדויות לפרסי הגראמי, המרקורי, הבריט ועוד.

אך דומה כי אחד השיאים בקאריירה של הזמרת שלנו "בהפתעה, היה כשהתבקשה להצטרף ל"להקת העילית"   SuperHeavy  שבין חבריה נמנו "טירונים כמיק ג'אגר, דייב סטיוארט א.ר.רהאמן ודמיאן מארלי. חלק מהחבורה המכובדת הזו גם נטלו חלק בהקלטת אלבומה האחרון "Water For You Soul" שיצא ביולי 2015 שמסכם באופן נפלא את דרכה של סטון עד הלום….. ועם זה לא שווה כתבת שער בידיעות אחרונות אז אני לא יודע מה כן…. (אגב אם זה עוזר סטון החלה את דרכה בתוכנית ריאלטי של כישרונות צעירים בשנת 2001 כשהייתה בת 13, שם ביצעה כמה מהשירים של זמרות כמו דונה סאמר וויטני יוסטון. כך שאפילו לעובדה זו יכלה להוות כרטיס כניסה לתקשורת הישראלית…. )

בעקבות הסטארטאפ הזה פיתחתי סטארטאפ סאדיסטי משני…. באמצע ההופעה של "האומן בהפתעה" אני נוטה לעלות לחשבון הפייסבוק האישי שלי צילום מתוך ההופעה עם שורת כיתוב, סופר עד 10, ואז מקבל מבול של פניות מחברים מתוסכלים בנוסח: "אתה בטוח שזה בארץ ? מתי נסעתם ללונדון ? אתה עובד עלי ג'וס סטון בארץ ? מתי פרסמו את זה ?"….. או תגובה השמורה לאלה מחברי המוגדרים אניני טעם: "יא מניאק למה לא אמרת לי".

"בארבי"…. לא לא הבובה, מועדון הבארבי….

מה לא נכתב ונאמר על המקום ההוא שמתאים יותר להיות מוסך לטיפולים תקופתיים ברכב מאשר מועדון רוק…. אני לא חושב שיש מקום עם סאונד ותאורה יותר גרועים בעולם מאשר במקום ההוא, שלא לדבר על "חדרי ההלבשה" שאולי מתאימים ל"צ'רצ'ילים פוגשים את הסיגנונות" אבל לא לאומנים ידועי שם (וסטון, בהומור ודיפלומאטיות בריטית העירה על כך בהופעה)…. ואם מוסיפים את העובדה שמערכת המיזוג ממש לא הצליחה להתגבר על חום יולי אוגוסט עובדה שהפכה את המקום לחמאם טורקי הרי שכל מה שרציתי באמת לשאול את הגברת סטון לו הייתי פוגש בה פנים אל פנים הוא "מה בחורה כמוך עושה במקום כזה"…. יתכן וזו הסיבה שהגברת סטון נעזרה המון ב"תה הצמחים" שהוגש לה מדי פעם ושגרה לה לעיתים לאבד תחושה עם המציאות העגומה….

אם דיברנו על סטארטאפ בפתח הדברים הרי שאתמול פותח סטארטאפ נוסף בתחום תאורת הבמה שבו האומן נמצא רוב הזמן מעבר לקו התאורה ובהעדר "ספוט" מכוון הקונסולה הלהקה מוארת בצבעי אדום, כחול וכו' בעוד האומן נמצא בחשכה…. מפעים, מרענן ומרגש.

דה פז בנד. צילום: לאה אבישר

דה פז בנד. צילום: לאה אבישר

הופעת החימום של גל דה פז…. או "אל תירו בי אני בסך הכל הסאונד מאן".

את דעתי על הגברת דה פז הבעתי יותר מפעם אחת גם במסגרת הבלוג הזה ועל מנת לחסוך מכם חיפושים מיותרים אסכם כבר עכשיו שהיא אכן מהווה את ההבטחה ואת "הדבר הבא" בסצינת הרוק והבלוז המקומי.

החומרים של דה פז, במיוחד מהאלבום האחרון כתובים היטב, מדובר בזמרת עם קול ענק והיכולות המוסיקליות שלה פנומנאליות (לא מעט בזכות העובדה שהגברת הקדישה מזמנה וממרצה ללמוד מוסיקה אצל הטובים ביותר בבית הספר "רימון"). בנוסף, דה פז היא גם פרפורמרית מהרמה הגבוהה ביותר שיודעת להגיש שיר, יודעת להלהיב את הקהל וזאת מבלי לפגום באיכות במוסיקלית שלה המושפעת רבות מהסול האמריקני. דה פז היא שילוב מוצלח ועדכני של ג'ניס גופלין, ארית'ה פרנקלין ומארייה קרי, עם נגיעות כסאחיסטיות של דורו פאש ולי אארון… באופן אישי אני "מכור" לקטע Down the rabbit hole ותמיד שמח ל"פגוש" בו מחדש.

לדה פז יש גם קהל מעריצים נאמן שמלווה אותה ושמספרם, בצדק, הולך וגדל, עובדה שבוודאי מקדמת את הקריירה של הזמרת הצעירה הזו ותביא אותה בסופו של דבר למקום הראוי לה בפנתיאון היוצרים המקומיים. הקהל הזה גם דחף מאד את ההופעה של ההרכב של "דה פז בנד" ששיאו בביצוע מדוייק ומרגש ל – Got To Stay Alive

יחד עם זאת, (ואני כותב את הדברים מתוך תמיכה מלאה בדה פז ולהקתה), נשגב מבינתי מדוע זמרת עם קול עוצמתי ומנעד מטורף כדה פז נזקקת לכל כך הרבה REVERB  ואקו. כל טכנאי אולפן מתחיל יודע שהשניים לא הולכים ביחד(האחד נועד להגדיל את הנפח של הצליל בדומה לכנסייה או לאולם קונצרטים והשני כשמו כן הוא "תהודה"). הרמות שהסאונד מאן של דה פז השתמש בהן מזכירות את רמות האקו של נאומי מנהיגי החמאס בכינוסים בדרום הרצועה. משום מה לאיש הקול של דה פז הייתה נטייה ללחוץ על האפקט כל פעם שהגברת הצעירה עלתה לטונים גבוהים או ל"צרחה" בנוסח ג'ניס ג'ופלין (והיא עושה את זה הרבה – קצת יותר מדי לטעמי), עובדה שטשטשה לחלוטין את היכולת המוסיקלית של דה פז ויצרה מעין ערבול ווקאלי לא ברור שנבע מהתהודה המוגזמת וההתנגשויות בין הריברב לאקו וחבל…. דה פז לא צריכה אפקטים של סאונד כדי להבליט את היכולות המוסיקליות המדהימות שלה – זה מיותר, זה פוגם, זה פוגע ומתאים לזמרות בתחילת הדרך !

אני גם תוהה בקול רם האם זמרת ברמתה של דה פז צריכה להופיע כחימום ליוצרות כבאת' הארט או ג'וס סטון ? אני לא יודע (ואני לא ממש סגור על זה) אם הופעה שכזו גורמת לה נזק או מקדמת אותה במשהו בעיקר בגלל הזהות הסגנונית. אם כי בניגוד להופעה של ההרכב "האקוסטי" של דה פז באמפי פארק רעננה שם היא ממש "הלכה לאיבוד", ההופעה בבארבי הבליטה את האנרגיות של ההרכב (אם כי גם בבארבי, בגלל האקוסטיקה הנוראית של המקום הייתי ממליץ לדה פז להופיע עם הרכב "חשמלי" שיבליט את הכישרון המוכח של חברי להקתה ומתאים יותר לאנרגיות של המקום) ותשאיר את המופעים האקוסטיים למקומות כמו "שבלול" או "זאפה הרצליה" הבנויים לסאונד שכזה (או למקומות בהם מצוי פסנתר סטאנווי ראוי – יובל ברוסילובסקי נגן הקלידים המוכשר של ההרכב של דה פז ראוי לסאונד יותר ראוי ממה שהפיק כלי המקלדת שניגן עליו אתמול).

אבל האמת ? כל זה בקטנה, ומאחר שדה פז פרפקציוניסטית חולנית גם אני מבקר אותה ואת המוסיקה שלה באופן הכי מחמיר שיש. ההבטחה הגדולה של הרוק הישראלי כבר אמרנו ? זה שדה פז ולהקתה הצליחו לרגש על אף החום המטורף בקטעים My Misery    Off The Grid ,Got To Stay Alive כבר אמרנו ? אני כבר מחכה להופעה החשמלית של ההרכב ב –  21.9.  ב"בארבי" והפעם אני מקווה שהמזגן יפעל ובבקשה…. ללא אקו…..

ג'וס סטון, סטאר קווליטי. צילום: לאה אבישר

ג'וס סטון, סטאר קווליטי. צילום: לאה אבישר

ג'וס סטון ולהקתה או "מי נתן לך את הזכות להיות כל כך מוכשרת".

למעשה למי שאצה דרכו יכל לוותר על החלק הזה על אף מרכזיותו בביקורת – מדובר ביוצרת אלוהית, בעלת יכולות קוליות לא אנושיות, מוסיקלית עד אימה, מלווה בחבורת נגנים וזמרות רקע מושלמים, שיודעת לפלרטט עם הקהל שלה על גבול עשיית אהבה ובחירת רפרטואר שירים עשיר המתאים כמעט לאוהבי כל סגנון אפשרי.

למעשה סטון היא התמהיל כחול העיניים (סליחה על השובינזם הגברי אבל היא דומה כמעט לחלוטין לבר רפאלי) של כל מה שאתם ממכירים מדיוות הסול והאר אנד בי האפרו אמריקני – תערבבו היטב את אריתה פרנקלין עם טינה טרנר, קצת מאריה קרי, קצת בילי הולידיי, צ'אקה חאן, דונה סאמר ווויטני היוסטון, עם מוסיקת "בריט פופ" של זמרות משנות ה -60 – לולו, דאסטי ספרינגפילד ומריאן פיית'פול.

בשנים האחרונות התמכרה סטון למוסיקת הרגאיי והיא מבצעת את הסגנון כאילו שנולדה בג'אמייקה כפי שהדברים באים לידי ביטוי בקטע המלהיב Harry's Symphony המהווה מעין הומאג' לסגנון.

סטון שעלתה לבמה מעט "מבושמת" (במובן החיובי של המילה) התגברה במהירות על ההלם התרבותי של הופעה בבארבי (לאחר כמה קונצרטים באולמות פאר ובפסטיבלי ג'אז ברחבי אירופה), "באיזשהו מקום דמיינתי שאני מופיעה במעין מועדון כזה, יש לו אווירה וייחוד משלו". צחקה סטון, ואולי התכוונה למערכת המיזוג שלא הצליחה לצנן ולו במעט את חום יולי אוגוסט של המידל איסט.

יובל אראל, שעל שמו קרוי הבלוג, שלח לי באמצע ההופעה בווטסאפ את הסטליסט של הקונצרט. הגאוניות של סטון הייתה לא להצמד לרשימה ומדי פעם פנתה לקהל ושאלה מה הוא רוצה לשמוע… הבקשות היו מגוונות וכללו שירים של הסופרימס ושאר כוכבי שנות ה -60 אותם ביצעה סטון א-קאפלה באופן מושלם.

למרות "תה הצמחים המחוזק" סטון שמרה על עירנות מפתיעה שלה ושל הקהל ולעיתים היא הפעילה את ברי המזל שהתקבצו בבארבי ב"שירה בציבור" בנוסח איצטדיוני ענק. לשיא הגיעו הדברים בביצוע מדהים ללהיטה Super Duper Love . הקהל הישראלי המוסיקלי קיבל "תפקיד" מוגדר שאפשר לסטון לאלתר ו"לסלסל" על "המנטרה הקבועה" ששר הקהל.

למרות שכל אחד מנגניה של סטון יכל להחשב כוירטואוז מוסיקלי היא ממעטת לאפשר להם להתבטא בסולואים. ומעדיפה שכל המוסיקאים ושתי זמרות הרקע המצויינות שלה יעבדו בצוותא כמכונה המתואמת היטב. ואכן קטעים כ – Newborn, Music ו – Fell in Love With a Girl שנכתב במקור על ידי הוויט סטרייפס נשמעו כאילו שנלקחו היישר מאולפן ההקלטות – הכל נורא נורא מדוייק, מוקפד לפרטים ומאוזן מבחינה מוסיקלית. ולכן, מה רבה הייתה שמחתי כשסטון בצעד שנראה איפולסיבי עצרה לרגע את ההופעה הלכה להתייעץ עם נגניה ולפתע, ללא כל אזהרה מוקדמת פצח הגיטריסט המופלא שלה בסולו "חולני" שלאחריו הביצוע המושלם ביותר ששמעתי בימי חיי ל – I PUT A SPELL ON YOU, מה שסטון ולהקתה ביצעו הוא דבר השמור ככל הנראה רק למלאכים…. פתאום המכונה המתוכנתת והמורכבת הרשתה לעצמה להתפרע ברמות של להקת רוק כבד בפסטיבל דונינגטון – תיפוף שהזכיר את ימיו הגדולים של ג'ינג'ר בייקר, סולו גיטרה שמהווה הכלאה של ג'ו בונמאסה עם גארי מור וסטיב וואי, נגינת באס ג'ק ברוס ושתי זמרות רקע הנשמעות כמו זמרות הרקע המיתולוגיות של קלפטון ופינק פלויד – טסה ניילס וקאטי קאסון.

סטון על אף עדינותה ולוק המושלם של ליידי בריטית מטופחת פתחה מבערים כאילו שרוחה של ג'ניס ג'ופלין נכנס בה. הסולמות הכרומאטיים, העוצמות הווקאליות, המעברים המטורפים בין מינורי למאג'ורי והשליטה המדוייקת ברבעי טונים – וואו….

ולאחר שהרבה לסתות צנחו והמילה שמושמעת ביותר ברחבי ב"בארבי" הייתה "וואו", המשיכה סטון ללהיט האלמותי SON OF A PRACHER MAN (שזכה בשנות נעורי לשני ביצועים מהממים של….. דאסטי ספרינגפילד ושל…. ארית'ה פרנקלין – שתי דיוות שסטון, כאמור, היא גלגול מוסיקלי שלהן).

סטון הפכה בקלאסיקה הזו חיים חדשים…. היא מענגת איתו, זועקת איתו, מלטפת איתו ודוקרת איתו. מצדיקה כל אות בביקורות שנכתבו עליה ברחבי העולם, כל כתר שנקשר לראשה והכתיר אותה כאחת מהזמרות החשובות בימינו. פתאום אתה שותף להבנה מדוע מיק ג'אגר רצה אותה בלהקתו, מדוע כל הכוכבים הענקיים כרובי וויליאמס ורוד סטיואט חיזרו אחריה על מנת לשתף עמה פעולה – הגברת יודעת לשיר ובגדול.

אצל סטון אין עליות וירידות במופע, יש רק עליות ועליות, גם כשמדובר בשירים פחות "מתוחכמים" כ Landlord, STUCK ON YOU, או THE ANSWER, סטון יודעת להחזיק מתח, לתת עוד כמה אחוזם על מנת למנוע נפילה, להתעשע בקלילות עם הקהל ולתת לכולם תחושה שהיא פשוט נהנית מכל רגע…  היא יודעת גם להפנות את תשומת הלב ולהדגיש מתי כדאי לשים לב למילים כפי שקרה בשיר המדהים UNDERWORLD  אותו כתבה עם ג'ורג' קלינטון :

I wanna see what you want me to feel

I can imagine it'd be much more than

A turn of the tables so you can be able

To feel the heat of the every beat

Let go, let go, leave those cufflinks on the street

It's an itch you got to scratch, yeah burn your mail, mail

[?]

No hot, you got to match, you can stay or you can bail

I hold a lighter, hope you cash, hope you dash

We dim the brightness, you relax, you relax

I wanna see what you look like when you leave but will you leave?

Will you feel lovely as you smoke the breeze?

Boy to nature by the trees

Mother Nature's leaves

Welcome to the underworld

Where the love's at first sight

The kind that we like

Under, under, under, underworld

Welcome to the underworld

Where the people stay high

All of their lives

Underworld

 

השיר הזה הוא פשוט STATE OF THE ART, מבחינת כתיבת טקסט, הלחנה וביצוע…. זה שיר שעלול לגרום לכל מוסיקאי לשקול להחליף מקצוע ולעבור לסריגה או לאוריגאמי. זה שיר שמהפנט אותך וגורם לך לחדור עמוק עמוק לנבכי הנפש, ממש כפי שעשה בימי הביניים הפילוסוף האיטלקי דנטה אוליגיירי בן פירנצה עם "הקומדיה האלוהית שלו".  (וכאמור, החום ב"בארבי" אכן נתן מושג מוחשי למונח "שאול" ).

ג'וס סטון, ליגה עולמית. צילום: לאה אבישר

ג'וס סטון, ליגה עולמית. צילום: לאה אבישר

סיכום והערכת מצב

אני לא מבין מהיכן כל מני עיתונאים מתארים את המצב הקשה מבחינה תרבותית של ישראל בעקבות המצב הגיאופוליטי ומאמצי תנועת הבי.די.אס… עיון מקרי ברשימת ההופעות מעלה תמונה של פריחה שלא הייתה כמותה מזה שנים של אומני על המגיעים לארץ ומגישים הופעות שאינן מביישות את הנעשה באירופה: סאנטנה, ג'ו בונמאסה, ג'וס סטון, באת' הארט, הסקורפיונס, דיפ פרפל, יאן אנדרסון, זוקרו, ארוס רמאזוטי, פורינר, הירומי, צ'יק קוריאה, ביונסה, רובי וויליאמס, אלטון ג'והן ורבים וטובים…

בהרבה מהמקרים לא זוכים המופעים הללו בין אם באשמת המפיקים ובין אם באשמת התקשורת הממוסדת לחשיפה כלל, ולמרות זאת העסק ממשיך לדפוק ובגדול ואנחנו בהחלט על המפה עם הופעות בינלאומיות של מיטב הכוכבים מתחומים שונים ומשונים המגישים כאן הופעות מושקעות לשמחתם של חובבי המוסיקה בארץ.

ההופעה של ג'וס סטון הוותה אבן דרך שכן מדובר באומנית על שבחרה להופיע במועדון קטנטן בתנאים לא תנאים בדרום תל אביב ובכל זאת הגישה קונצרט שבעיניי יחשב לאחד הטובים שנראו כאן במדינה. יחד עם זאת התופעה של "אומן בהפתעה" היא תופעה שמותירה הרבה מאד חובבי מוסיקה מתוסכלים וממורמרים וחבל…. אז קצת יותר פרגון וערנות מכלי התקשורת הממוסדים וקצת יותר מקצועיות של היחצ"נים והמפיקים עשויים להגביר עוד יותר את השיאים האומנותיים אליהם הגענו.

הערת הבלוג – המדיניות היא לא להתערב בטקסטים של האורחים בבלוג, ואכן, יש קושי מסויים עם מועדון בארבי בהשוואה לעומתית להיכלי הופעות מרופדי כסאות, אולם זהו קסמו של המקום, רוקנ'רול זה עניין מחוספס. יתכן והמופע הספציפי הזה לקה בבעיות מנהלה כגון מיזוג וסאונד, בדרך כלל הבלוג מרגיש טוב בבארבי.

וידאו גולשים (sharonek1)

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s