תגית: ביקורת תיאטרון
להתראות ותודה על הקרמשניט: פרידה משפחתית עם עוגה, ביטלס וחשבונות פתוחים
יש משפחות שמכינות כיבוד לקראת ביקור הילדים. משפחתם של איזי ותיקי מכינה כיבוד לקראת השבעה שלה עצמה. על השולחן מחכים מכתבי פרידה, ובבית ממתינה ערכת קלין אקזיט. רק הילדים אינם מוכנים לשתף פעולה עם התוכנית.
הפרידה כבר ערוכה על השולחן
מחזהו...
מסע לעבר עם שונאים סיפור אהבה
יש הצגות שמתחילות עם עליית המסך ומסתיימות בירידתו. "שונאים סיפור אהבה" אינה אחת מהן. היא מתחילה הרבה לפני, היא ממשיכה זמן רב אחרי, והיא מחזירה אל סיפורי השואה ששמעתי בילדות. היא מחזירה אל האנשים שניסו לאחות חיים שנשברו. היא מחזירה אל התקווה שמישהו עוד יימצא. אמש נכחתי בהצגה בתיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר. בין […]
כשהחיים בורחים מהמוות
יש מחזות שנשארים בני תקופתם. אחרים מצליחים לחצות עשורים ולהישמע כאילו נכתבו אתמול. "הלוויה חורפית" של חנוך לוין שייכת לקבוצה המצומצמת הזאת. כמעט חמישה עשורים חלפו מאז נכתב והועלה לראשונה, אולם נדמה שהזמן רק העמיק את משמעותו. מלחמות באות...
השותפה: שתי נשים. אינספור הפתעות
את ערב הבכורה של "השותפה" פספסתי. התחייבויות קודמות קראו לי לנמל יפו, אל מופע ההשקה של Idiot!. את החוב השלמתי אמש באולם 2 של התיאטרון הקאמרי. רוב הכרטיסים נמכרו לוועד המורים. האולם כמעט התמלא עד אפס מקום. בעיקר מורות. לא...
מיקה שלי: המחזמר שהחזיר אותי אל קיץ 1967 ואל הצלילים שעיצבו דור שלם
אמש נערכה הפרמיירה החגיגית של "מיקה שלי", המחזמר הישראלי החדש המבוסס על שיריו של יאיר רוזנבלום. כבר עם עליית המסך הורגש כי אין מדובר בעוד מחזמר נוסטלגי. גדי ענבר כתב מחזה המחבר בין סיפור אהבה אישי לבין אחת התקופות...
"היומן" על הבמה. דרמה מוזיקלית שמבקשת לרגש יותר מאשר לבדר
יש שאלה שמלווה אותי כמעט בכל פעם שתיאטרון ישראלי מעלה מחזה או מחזמר מחו"ל. מדוע להשקיע בהפקה מיובאת כאשר המחזאות הישראלית ממשיכה לייצר יצירות מקוריות. השאלה הזאת עלתה גם עם עלייתו של "היומן". אלא שככל שהערב מתקדם היא נדחקת...
הלילה ה־12 בהבימה: כך מחזה בן יותר מארבע מאות שנה מצליח להפתיע מחדש
קלאסיקה שחוזרת שוב ושוב אל הבמה
"הלילה ה־12" נמנה עם מחזותיו המוכרים והמוצגים ביותר של שייקספיר על במות ישראל. מאז קום המדינה עלה המחזה שוב ושוב בתיאטראות הרפרטואריים, בהם הבימה, התיאטרון הקאמרי, תיאטרון באר שבע, תיאטרון החאן ותיאטראות נוספים. כל דור...
אמא קוראז' הגיעה ליפו והמלחמה שוב נראית קרובה
יש מחזות שנשארים בני תקופתם. יש יצירות שחוצות דורות. "אמא קוראז' וילדיה" שייכת לסוג הנדיר הזה. ברטולט ברכט כתב את המחזה בשנת 1939. הוא הציב את העלילה במלחמת שלושים השנים. הוא ביקש לדבר על מלחמה אחת, אך למעשה כתב...
לנקות את הראש: מי שמנקה את הלכלוך יודעת גם מאיפה הוא מגיע
יש משהו משמח במפגש עם מחזה ישראלי מקורי. במיוחד בתקופה שבה במות רבות נשענות על עיבודים ותרגומים. "לנקות את הראש" מאת אילן חצור מחזירה את מרכז הבמה ליצירה מקומית. כזו שנולדה כאן. המדברת בשפה שלנו, ומכירה היטב את המציאות...
משתגעים מאהבה? עכשיו גם אני מבין למה
כשתיאטרון חיפה נוחת בתל אביב
יש ערבים שבהם מגיעים להצגה מתוך סקרנות. יש ערבים שבהם מגיעים כדי ליהנות. כבר בדקות הראשונות של "משתגעים מאהבה" היה ברור שהערב הזה שייך לקטגוריה השנייה. במשך כשעה וחצי, ללא הפסקה, לוקחת ההפקה את הקהל למסע...
