אמש, יום שלישי, הגיעה עידית מינצר אל מזח המשקיט בנמל יפו. לצידה עלתה חמישייה חמה, סקרנית ורבת צבעים. הים נפרש מאחור, והשקיעה עטפה את הצלילים באור רך. כך נפתח מסע בין צפון אפריקה, הסהרה ושורשי הגרוב האפריקאי.
סדרת הג׳אז בשקיעה מול הים אירחה את המופע. הסדרה כבר הביאה למזח את יוגב שטרית ושלישייתו. בהמשך הגיע אבטה בריהון עם פרויקט ״אדיס קן״. גם האחים קדוש חיברו שם ג׳אז, יפו וזיכרון משפחתי. נמל יפו דואג לפנק את שוחרי המוזיקה.
כל הרכב הביא אל המזח שפה אחרת. המופעים יצרו כאן פסיפס ים תיכוני, אפריקאי ויפואי. אמש הוסיפה מינצר לפרקים הקודמים מסע צפון אפריקאי עשיר ומפתיע.
הפתעה אישית על המזח
פגשתי את עידית לא אחת בהופעות שונות לאורך השנים. היא ניגנה לצד אמנים והרכבים מגוונים, ותמיד הוסיפה חותם ברור. ידעתי גם על פעילותה בתזמורת ירושלים מזרח ומערב. בכל זאת, אמש היא הפתיעה אותי. לא ידעתי עד כמה היא נטועה עמוק בהוויה הזאת. החצוצרה שלה לקחה אותנו מאלג׳יריה אל הרי האטלס. משם המשיכה אל הסהרה ואל שורשי הגנאווה.
צבעים ברבריים התחברו לגרוב מרוקאי ולג׳אז חופשי. מקצבים מערב אפריקאיים הוסיפו עומק, חום ותנועה. מינצר העניקה לקהל שייט תענוגות מוזיקלי לאורך חופי אפריקה.
החצוצרה הובילה את המסע
מינצר נשפה קווים חדים, רכים ולעיתים כמעט תפילתיים. החצוצרה שלה דמתה לעיתים לקול אנושי. ברגעים אחרים היא הזכירה קריאה רחוקה מתוך המדבר.
הנגינה שמרה על חופש, אך מעולם לא איבדה כיוון. מינצר לא הציגה את המסורות כמוצג סגור ומאובק. היא הפכה אותן לחומר חי, נושם ומלא תנועה. האלתור העניק לכל מנגינה מרחב חדש. הגרוב שמר על החיבור בין הגוף, הזיכרון והים. כל קטע פתח תחנה נוספת במסע.
הגימברי הביא את מערב אפריקה
דניאל עיברין עבר בין הבס לבין הגימברי. הבס העניק להרכב עומק יציב ורחב. הגימברי הביא מקצבים שנשאו שורשים ממערב אפריקה. הצליל שלו היה מחוספס, אדמתי ומלא כוח.
איתמר פנהי חיבר את שכבות המקצב באמצעות התופים. הוא שמר על דופק מדויק, אך השאיר מקום לנשימה. התופים חברו לגימברי ויצרו בסיס חם ומתמשך.
מעליהם יכלו כלי הנשיפה והמיתר לנוע בחופשיות. הקצב נשאר עמוק, אך מעולם לא הכביד. הוא משך את ההרכב ואת הקהל קדימה.
צבעים ברבריים מן הסהרה
אילון ברגר עבר בין גיטרה, בללייקה ובנג׳ו. כל כלי פתח צבע אחר בתוך המסע. הגיטרה הפיקה צלילים ברבריים מן הסהרה. הבנג׳ו הוסיף חדות, קצב וקריצה מפתיעה. עדן גיאת הרחיב בפסנתר את המרחב ההרמוני. הוא חיבר בין החצוצרה, הגימברי וכלי המיתר. הפסנתר העניק למקצבים קרקע מודרנית וג׳אזית.
כך נוצר קוקטייל עשיר של צלילים ומסורות עתיקות. הצבעים הגיעו מאזורים שונים, אך התחברו בטבעיות. החמישייה שמרה על זהות ברורה לאורך כל המסע.
מסלול מוזיקלי ללא גבולות
מינצר החלה את דרכה בקרן יער, ובהמשך אימצה את החצוצרה. לראשונה נתקלתי בה כחלק מהרכב שליווה את רות דולורס וייס במופע השקתה אלבום – My middle name is misery. במשך עשור שימשה סולנית בתזמורת ירושלים מזרח ומערב. היא ניגנה לצד אהוד בנאי, ברי סחרוף, חוה אלברשטיין ודודו טסה. במקביל השתתפה בפרויקטים ניסיוניים ואלקטרוניים. ביניהם נמצא גם FF2RMX של שארגו ורן סלוין. המסלול הרחב הזה התנקז אמש אל ההרכב שהובילה.
כאן היא לא העניקה צבע ליצירה של מישהו אחר. היא הציבה במרכז שפה אישית, מגובשת ומלאת ביטחון. השפה הזאת חיברה מסורת, חופש, זיכרון וסקרנות.
כשהים נכנס אל המוזיקה
מזח המשקיט מעניק לסדרה אופי שקשה לשחזר באולם סגור. הים אינו משמש רק תפאורה מאחורי הנגנים. הרוח נכנסת אל הצלילים ומשנה את ההאזנה. האור היורד מוסיף לכל קטע שכבה נוספת.
אמש קיבל המזח פרק אפריקאי עמוק וסוחף. אלג׳יריה פגשה את מרוקו, והסהרה פגשה את יפו. מקצבי מערב אפריקה התחברו לג׳אז ולגרוב עכשווי. החמישייה יצרה ערב חם, מרובד ומלא תנועה. בסיום נשארה תחושה של מסע רחוק ומוכר.
עידית מינצר לא רק הובילה מופע מוצלח. היא חשפה עומק מוזיקלי שלא הכרתי אצלה. עבורי, זאת הייתה ההפתעה הגדולה של הערב. עבור הקהל, זה היה תענוג מוזיקלי מול הים.
חברי ההרכב
עידית מינצר ניגנה בחצוצרה והובילה את החמישייה. עדן גיאת ניגן בפסנתר. דניאל עיברין ניגן בבס ובגימברי. אילון ברגר ניגן בגיטרה, בללייקה ובנג׳ו. איתמר פנהי ניגן בתופים.
כמה רגעים מתוך המופע
