אמש שב אבטה בריהון אל הבמה עם האלבום החדש Addis Ken. המופע נערך על המזח השקט בנמל יפו. הוא היווה תחנה נוספת בסבב ההשקה הנוכחי. במקביל הוא פתח פרק נוסף בסדרת מופעי הג'אז של המשקיט לקיץ 2026.
יום חדש באמהרית
שם האלבום מתורגם מאמהרית ל"יום חדש". האלבום כולל שלוש עשרה רצועות מקוריות. בריהון ממשיך לחבר בין אתיו ג'אז לגרוב קצבי. הוא משלב מלודיות ג'אז עם תפילות ומנגינות מהמסורת העתיקה של יהודי אתיופיה. כך נוצר פס קול אישי, שורשי ועכשווי.
זה אינו מופע ההשקה הראשון של האלבום. ההרכב כבר הופיע במספר במות בישראל. הוא אף חצה גבולות והציג את החומרים החדשים מעבר לים. למרות זאת, תמיד טוב לפגוש את בריהון וחבריו מקרוב. המוזיקה שלהם מצליחה לשמור על רעננות בכל מפגש מחדש.
שקיעה, ים וצלילים
נסו לדמיין את הרגע. השעה שמונה בערב. השמש משלימה את דרכה אל קו האופק. כדור האש האדום צובע את הים בגוונים חמים. הבריזה מגיעה מכיוון המים. הצלילים הראשונים עולים מן הבמה. הקהל מתכנס מול הנוף. חלקו אוחז בכוס יין. אחרים פשוט נשענים לאחור ונותנים למוזיקה להוביל.
מי שהצטרף לקבוצת הווטסאפ השקטה של נמל יפו קיבל גם כוס יין כחלק מהחוויה. אולם המשקה נותר רק תוספת. את מרכז הערב תפסה המוזיקה.
הרכב שמנגן בנשימה אחת
לצדו של בריהון ניצבו רועי מור בקלידים, דוד מיכאלי בקונטרבס וניצן בירנבאום בתופים. הארבעה פעלו כיחידה אחת. כל אחד מהם תרם את קולו הייחודי. יחד הם יצרו זרימה טבעית ומדויקת.
הסקסופון של בריהון הוביל את הדרך. מור צבע את המנגינות בגוונים עשירים. מיכאלי שמר על הדופק העמוק. בירנבאום העניק תנועה וחדות. החיבור ביניהם נשמע טבעי ונטול מאמץ.
מפליגים בלי לעזוב את המזח
במשך למעלה משעה לקח בריהון את הקהל למסע בין שירי האלבום. לעיתים נדמה היה שהמזח עצמו מפליג עם הצלילים. המוזיקה חיברה בין זיכרון למסורת. היא חיברה בין ג'אז מודרני למקורות עתיקים. היא גם העניקה לקהל רגע נדיר של ניתוק מהמולת היומיום.
כאשר הצליל האחרון דעך, נותרה תחושה ברורה. Addis Ken אינו רק שם של אלבום. הוא גם הצהרת כוונות. בריהון ממשיך להתפתח, לחקור ולהרחיב את גבולות היצירה שלו. הקהל ביפו זכה אמש לחוות זאת מקרוב.
