המופע החדש של עידן עמדי, “קרוב”, מבקש להחזיר את השירים אל המקום הראשוני והחשוף שלהם: הקול, הסיפור, הנגינה והמפגש הישיר עם הקהל. אמש התקיים המופע הראשון מתוך עשרה מופעי סולד אאוט כאן בתאטרון האקספו בתל אביב אליו מתנקזים 450 אנשים למפגש סמי אינטימי ואקוסטי של עמדי שפותח עם "קרוב".
אינטימי
המראה הכללי מזכיר מאוד את "צוותא" הנוסטלגי. פסנתר, כמה גיטרות, נגנית צ'לו והכל במעטפת חמימה של אהבה בחסות הכוכב עמדי שמספר לנו רגע לפני "עדיין פרא" על ימי התמימות והיותו נער בשכונת תלפיות בירושלים טרום עידן הגוגל והצ'אט, עולם שברובו ערפל וכל מה שנשאר זה רק כמה מילים מתוך סרט והמתנה חודשים שהסרט יגיע מהקולנוע לטלוויזיה.
"דיבר אלי יצור שאינו נשבר, גם כשהוא נופל לרגע לא עוברת בו מחשבה של רחמים עצמיים, פרא, לא מתלונן, דמות של כוח שלא מפחדת, שלא כואב לה. בהתחלה זה היה רק מילים, אחרי זה מנטרה ואז הפך לשיריון ובו אני התאהבתי. השיריון הזה שמר עלי בכל מקום וגרם לי להמשיך לצעוד. מקום אחד לא איפשר להיכנס עם השיריון וזה העולם המופלא של כתיבת שירים שכדי ליצור אתה צריך ללמוד לעצור רגע, להרגיש, להודות שכואב לך ולשים על השולחן את כל מה שהתאמצת להסתיר, פחד, געגועים, בדידות, אהבה. בשביל לכתוב שיר אחד שיגע בלבבות, אתה צריך להתפשט מהעור של עצמך, להרגיש הכל ועדיין לא לתת לחיים האלו לאלף אותך."
"אני רוצה לשמוח, לצחוק בכל הכוח, לאהוב אותך, עד הסוף עד שיכאב". עידן מרגש ותוך כדי ניגש להניף בגאווה דגלים וחולצות, שלטים שהובאו אליו הקהל כדי להנציח לרגע את יקיריהם. תפארת בנינו ובנותינו שנלקחו מאתנו בטרם עת. אוסף זרי פרחים, מחלק כפיים ואהבה רבה מורגשת כאן הערב.
"קול זיכרון ישן" והזיקה לשכונת הכורדים בירושלים שם ידעו כולם על כולם. עמדי מספר שבצעירותו עבד כמלצר, סבל, ירקן ואחראי על דוכן הביצים שבערב חג הפסח מכר טונות ביצים לחרדים. לא היה להם הרבה אבל אף פעם לא הורגש חוסר. מחסור זה תפיסת עולם/ אופי. סבו היה מספר סיפורים בבית הכנסת במתח רב וסבתו מתוקה מדבש.
בית אבא
רגע לפני "סופרמן", עידן מספר שבבית הוריו, שם על עצמו את חליפת ריצוי הבית, לתת שקט להורים. את סופרמן לא אהב כי הוא מושלם מדי. קשה לאהוב מישהו שאין לו סיכוי להפסיד. "אצלנו זה שונה, אנחנו משתדלים להאיר את הדברים הטובים בנו, את הכישלונות מסתירים בבוידעם. אל תחשבו שהכישרון או ההישגים יגיעו מהשמיים. עברתי דרך רצופת כישלונות בשביל כל הישג שאתם רואים. מתחת לכל חליפה יש הרבה רגעים שחורים ואולי זה בעצם כוח העל היחיד שיש לבני האדם, ליפול ואז לקום, להצליח מתוך ההריסות לבנות בית עוד פעם, לדמיין עתיד."
עידן הכי קרוב שיש עכשיו על הפסנתר, מרסק את הלב והנשמה עם "כאב של לוחמים" הכל כך מזוהה עימו וזה שגורם לנו לדמוע כל פעם מחדש. זה שגם היווה לו לפריצת דרך באודישן המפורסם בכוכב נולד.
החברים
"ככל שמתקרב אוקטובר אני מתחיל לנבול", הוא לא שוכח לרגע את חבריו שנפלו במהלך הלחימה האחרונה בעזה ומספר עליהם. "זוכר כמעט הכל" מוקדש להם. אלכסיי שמקלוב, עקיבא יסינסקי, גבריאל בלום ואלירן יגר ז"ל. מספר שהוא ממשיך לחיות עם תחושת האשמה שהם הלכו והוא נשאר.
"מה את מרגישה", "יהיה לנו טוב". מגוון שירים מהרפרטואר של עמדי.
עידן מספר על העבודה המשותפת עם המפיק המוזיקלי, פטריק סבג שהיה לו לחבר נפש וגילה לו עולם של אמנות, תל אביב של מעלה וקסמים מופלאים. פטריק הזכיר לו למה התחיל לכתוב שירים מלכתחילה.
מעטפת מסע הרגש מגיעה לשיא עם "חלק מהזמן" הכל כך חזק ויפהפה. " כִּי בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן, קְצָת חָשׁוּךְ אַתָּה שׁוֹמֵעַ, אָז תַּדְלִיק כְּבָר אֶת הָאוֹר, תַּעֲשֶׂה מָה שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ".
איך אפשר שלא לפזז קלות גם אם בישיבה עם "בזמן האחרון". אנו אוספים תובנות עם "לדפוק ת'ראש" , "תחיה כאילו אין מחר לא צריך סיבה, כי בסוף הכול חולף כפרה אין ממה לחשוש, תשתה את הצרות לחיים זמן לדפוק ת׳ראש". ועל אותו ליין, "לתת לחיים לרקוד" כי יש עוד "דברים יפים לראות".
נגמר
הקהל שואג את "אושר", במראה לבבי, הכי קרוב אלינו ויחד עם "נגמר" שמתאר חזרה של חיילים משירות בשטחים הביתה. "כֵּן אֲנִי יוֹשֵׁב שָׁם, חוֹשֵׁב קְצָת עָלַיִךְ, לְהַכְאִיב מְעַט לַלֵּב, אֶת הַמִּשְׁפָּט הַבָּא אַתְּ בֶּטַח מַכִּירָה: יוֹם־יוֹמַיִם אֲנִי בָּא בַּחֲזָרָה", אנו בהחלט נמסים כאן מהבחור הכובש עם הטי שירט והג'ינס.
דברי הסיום של עידן: "היום בבמות הגדולות, הכל נורא חזק, רועש וגדול והמקום של מוזיקה מתחיל הרבה פעמים לבד בחדר, נורא שקט, נורא קטן, ואתה מנסה לדמיין אחרי מה יקרה עם השירים האלה. אף פעם לא הייתי מהאמנים שאמרו מוזיקה זה החיים שלי, זה יציל אותי, יביא לי אוויר לנשימה. זה תמיד היה הדבר שנורא אהבתי לעשות אבל אחרי הפציעה, אחרי המלחמה, אולי הדבר היחיד שהקים אותי מהמיטה באמת עם איזה תשוקה לעתיד, לדמיין עתיד מחדש ופתאום הבנתי את אותם אמנים שאומרים שזה אוויר לנשימה. לכתוב שירים, לכתוב על המקום הזה, על האהובים והאהובה שלי אז אני רוצה לומר לכם תודה שאתם לוקחים חלק בניסוי הזה וניפגש עוד הרבה במתכונת הזו".
עמדי מסיים עם "ערב ערב": "ערב, ערב, אני מזיע את הלב שלי, כך גם אותך אהובתי הלהקה תירה צרורות, להיט אחרי להיט, עד שהלילה יעבור עד שהשמש שוב תאיר.".
22 שירים ושעתיים וחצי של שיא הרגש במעטפת אהבה אין סופית הם הכוח של המופע האינטימי "קרוב", החדש של עמדי. גיבור ישראל. סשן חד פעמי של ישראליות טהורה של נתינת הלב ואהבה שאין מילים לתאר. תערובת של עונג, בכי, עצבות אך גם המון שמחה וים של אהבה.
