יום רביעי, אוגוסט 26, 2026

יוגב בועז – קורא לרחוב לחזור לביתו

היוצר, הגיטריסט והסטוריטלר יוגב בועז משחרר את השיר השני מתוך אלבום הבכורה "הגיטרה תחזור אל העץ", ומעמיק את השפה האמנותית שפיתח לאורך שני עשורים.

יש יוצרים שמעדיפים ללכת במסלול המוכר. יוגב בועז בוחר בדרך אחרת. במשך יותר מעשרים שנה הוא פועל כגיטריסט, יוצר וכותב. במקביל לקריירה כקופירייטר, הוא גיבש שפה מוזיקלית אישית. היא נשענת על פולק, פסיכדליה, השפעות ים־תיכוניות וסיפוריות עשירה. בועז אינו מנסה להשתלב בזרם המרכזי.

אלבום הבכורה, "הגיטרה תחזור אל העץ", צפוי לראות אור בהמשך השנה. כבר בסינגל הראשון, "הכל התחיל מהסוף", בועז סימן את הכיוון. כעת מגיע "קורא לרחוב לחזור לביתו", יצירה שממשיכה את אותו קו אישי ומעמיקה אותו.

מציאות שמחליפה את חוקי ההיגיון

כבר בשורות הראשונות המציאות מתערערת. חלון פתוח מכניס מטוס אל הבית. יציאה לטיול עם הכלב מסתיימת בחזרה עם חתול. אלה אינם גימיקים. אלו דימויים שמבקשים לערער את תחושת הסדר. העולם המוכר מאבד את חוקיו. הדמיון מחליף את ההיגיון. המאזין נסחף פנימה כמעט בלי לשים לב.

כאשר הדובר שר "אומרים שהשתגעתי, אך לא גילו לי איך", הוא אינו מבקש לעורר רחמים. נדמה שהוא מטיל ספק בעצם ההגדרות של שפיות ונורמליות. המשפט הבא, "ואיש אינו זוכר באיזה צד הייתי כשהגשר נעלם", מרחיב את התחושה. לא מדובר רק באדם שמאבד כיוון. גם הסביבה איבדה את נקודת הייחוס שלה.

הקול כמקום של תקווה

הפזמון מחזיק את לב השיר. "הקול הוא הטוב, והטוב הוא הקול". נדמה שזו השורה שסביבה נבנה כל השיר. מיד אחריה מגיע המשפט שמעניק לשיר את שמו – "קורא לרחוב לחזור לביתו". בועז הופך כאן את הסדר המוכר. בדרך כלל האדם שב אל הבית. כאן דווקא הרחוב הוא שנקרא לחזור. ייתכן שזהו געגוע לעולם שבו החוץ והפנים חדלו להיות זרים זה לזה. אולי זו קריאה להשיב את תחושת הבית אל המרחב הציבורי. בועז אינו מספק תשובה אחת, ובכך מעניק למאזין מקום לפרשנות האישית שלו.

בין חיים, זיכרון ותודעה

בהמשך מתחלף הטון. הדובר מבקש להודות על האור שקיבל ולהחזיר לשמש את קרניה. רגע אחר כך הרופא מודיע שליבו נדם מזמן, אך האיש עדיין ניצב מולו. החיים והמוות חדלים להיות מצבים מנוגדים. הם מתקיימים זה לצד זה, כמעט באותה נשימה.

גם הסיום נשאר נאמן לעולם הסוריאליסטי של השיר. כביש נשפך מן הצפון אל הדרום וחוצה את המיטה. השמיכות צופרות. הדירות בורחות. המציאות ממשיכה להתפרק. הדימויים הולכים ונעשים מוזרים יותר. דווקא שם בועז מצליח להשאיר מקום לכל מאזין למצוא את המשמעות שלו.

כמה מילים על ההפקה

יוגב בועז חתום כמעט על כל מרכיבי היצירה. הוא כתב, הלחין, עיבד והפיק את השיר. הוא מבצע את השירה והקולות, מנגן בגיטרות האקוסטיות והחשמליות ומשלב קערות טיבטיות ופעמונים. גם הקליפ נוצר באמצעות בינה מלאכותית, כחלק מהחזון האמנותי הכולל של היצירה.

הכי חדשים

דולי פרטון הלכה לעולמה: הקול, השירים והלב הגדול

דולי פרטון, מאגדות מוזיקת הקאנטרי ומהיוצרות החשובות באמריקה, הלכה היום לעולמה. היא מתה בנאשוויל בגיל 80, ומשפחתה...

מאור אשכנזי אורז את הכאב ופותח דלת לחיים חדשים

לפעמים ישנם רגעים שאתה מקבל אגרוף בבית החזה למשמע מילות שיר שהמלודיה שלו נעימה וסוחפת. כך הרגשתי...

שרית חדד פותחת את הלב: „שירת חיי” מוקדש לבתה שירה

שרית חדד התרגלה לעמוד מול אולמות מלאים ולהפוך כל במה לחגיגה. אולם באלבומה החדש היא מבקשת דווקא...

בין האיילה לזאב: אושי מסלה שרה על הפגיעה ועל הדרך חזרה ללב

אשרת"אושי" מסלה פותחת את "איילה" כאגדה תמימה, ואז מכניסה לתוכה את הזאב. הוא מתקרב כדי לטרוף, והאיילה רק...

אפיק דוארי לא ראתה את השמש, אבל נשארה לחפש את האור

אפיק דוארי משחררת את „לא ראיתי את השמש”, מתוך ה־EP המתקרב „חול”. השיר מתבונן בדיכאון דרך עיניה...

ראשון לציון פותחת את הסוכה והופכת לבמה אחת גדולה

פסטיבל ראשון לציון חוזר זו השנה ה- 38, בחול המועד סוכות ופורש את חגיגותיו ברחבי העיר. השנה...

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

כששופן פוגש את ריו: אמיתי קורץ מצא את הסמבה שהסתתרה בתוך הקלאסיקה

ישנם רעיונות מוזיקליים שאפשר להסביר במשך דקות ארוכות. אחרים זקוקים לכמה שניות בלבד כדי לגרום לחיוך. קחו...

עוף החול יוצאת מג׳נסיס: הבמה הופכת לפסטיבל עצמאי ב־toX ראשון לציון

יש רגע שבו במה מפסיקה להיות רק במה. היא מפתחת אופי, קהל ואפילו קצב חיים משלה. זה...

איתי לוי מסמן וי על הבארבי

יש במוזיקה הישראלית כמה במות שהשם שלהן מספר סיפור עוד לפני שנדלק האור הראשון. מנורה מסמן כוח...

רעש לבן: שתים עשרה שעות של רוקנרול בקיסריה

הרוק הישראלי לא נעלם, הוא פשוט חיכה למתחם גדול וליום ארוך במיוחד. פסטיבל ״רעש לבן״ מבקש להעניק לו את הבמה הזאת בדיוק. ביום שישי, 9 באוקטובר, המארגנים יפתחו את שערי מתחם Zone Festival בקיסריה. מהצהריים ועד חצות יזרמו שם שתים עשרה שעות של רוקנרול. אנשי toMix אספו לדבריהם את כל מי שמעיר את השכנים. הם […]

נותנים גב ליונתן אלטר

יש מוזיקאים שפוגשים שוב ושוב, כמעט בלי לשים לב. הם מחליפים הרכבים ובמות, אבל שומרים על נוכחות...

פסטיבל מספרי סיפורים -הסיפור הישראלי פוגש את הפסקול המקומי

פסטיבל מספרי סיפורים חוזר השנה בפעם השלושים ושלושה לתיאטרון גבעתיים. יוסי אלפי ממשיך להוביל את המפעל התרבותי...

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא