לפעמים הדרך להבין יוצר עוברת דווקא דרך המילים שאינן מושרות. ב"צודקת" איה כורם פותחת את הדלת אל מאחורי הקלעים של חייה ומניחה על הדף רגעים קטנים מן היומיום. בהומור, בגילוי לב ולעיתים גם במבט מפוכח מאוד היא משרטטת דיוקן של מישהי שלרוב צודקת וגם כשלא תמיד יש לה מה לומר על זה.
כשהשירים הופכים לסיפורים
ספרה החדש של איה כורם פותח את מאחורי הקלעים של החיים במוזיקה, בין הבמה לבית המשפט ובין הומור עצמי למבט מפוכח על הדרך של יוצרת. הספר זמין בגרסאות דיגיטל ונייר באתר של "עברית".
איה כורם פועלת כבר שנים בתוך המרחב המוזיקלי המקומי כיוצרת שקולה האמנותי ברור ומובחן. יש ביצירה שלה שילוב טבעי בין פופ אינטימי לבין מחשבה תרבותית רחבה יותר. השירים נשענים על מלודיה נגישה ועל הגשה קולית מאופקת, אך מאחוריהם פועל תמיד טקסט שמבקש להתבונן בעולם בעין סקרנית ולעיתים גם אירונית. היא לוקחת רגע קטן מן היומיום ומפתחת ממנו מחשבה רחבה יותר על יחסים, על זהות ועל החיים עצמם.
אני מלווה את יצירתה כבר למעלה מחמש עשרה שנים דרך השירים, האלבומים והמופעים. במהלך הזמן הזה למדתי לא רק לאהוב את המוזיקה שלה אלא גם לזהות את קו המחשבה שמניע אותה כיוצרת ואת העולמות התרבותיים והרעיוניים שבתוכם היא נעה ושוחה. מאחורי הקול הרך לכאורה פועלת תודעה חדה וסקרנית שאינה מסתפקת בשיר פופ נוסף אלא מחפשת תמיד את הסיפור שמסתתר מתחת לפני השטח של היומיום.
לאורך השנים התפתח לצד היצירה המוזיקלית גם ערוץ כתיבה נוסף. במשך תקופה ארוכה שלחה כורם ניוזלטר אישי למאזיניה ובו טורים קצרים על אינסידנטים קטנים מחייה. הטקסטים נכתבו בלשון ציורית ולעיתים סמי פואטית ולא פעם גם הומוריסטית ומתחכמת קמעה. היא סיפרה שם על רגעים יומיומיים של הורות, זוגיות, עבודה ונדודי הופעות אך כמעט תמיד הסתתר מאחורי האנקדוטה גם מהלך מחושב. בסופו של כל טור הייתה מושכת את הקו אל יעד ברור ומובילה את הקוראים בעדינות אך בנחישות אל המקום שבו רצתה שיהיו. לפעמים אל שיר חדש, לעיתים אל הופעה קרובה ולעיתים אל מחשבה נוספת להיאחז בה.
בשנים האחרונות התרחבה הכתיבה הזו גם אל דפי העיתונות עם מדור קבוע במגזין סוף השבוע של ישראל היום. גם שם נשמר אותו סגנון אישי. התחלה ברגע קטן מן החיים שמתרחב אט אט למבט רחב יותר על המציאות.
אינטימיות גם על הבמה
מי שראה את כורם בהופעה מכיר גם את המימד הדיבורי שמלווה את המוזיקה שלה. אין מדובר בשיחה עם הקהל אלא במעין פתיחת לב על הבמה. היא מספרת, משתפת ולעיתים אף חופרת קמעה בעניינים קטנים או גדולים מן החיים. ברוב המקרים המונולוג הזה מוביל אל השיר הבא כאילו הדיבור עצמו מכין את הקרקע למנגינה שתגיע מיד אחריו.
בתוך ההופעות שלה למלל הדיבורי יש מקום של כבוד ונפח ממשי. הוא יוצר תחושה של אינטימיות בין האמנית לקהל. מרחב שבו הגבול בין הבמה לבין האולם מתרכך לרגע והמפגש הופך אישי יותר.
מן השיר אל הדף
אל המקום הזה נכנס גם הספר החדש שלה – "צודקת". אם בשירים היא מצליחה לעבות רגע קטן לכדי סיפור מוזיקלי קצר כאן היא עושה מהלך דומה בפרוזה. הטקסטים בספר צומחים מתוך אירועים יומיומיים לכאורה. זיכרונות ילדות מנצרת עילית, חיי הורות, זוגיות, נדודי הופעות או התמודדויות מקצועיות. כמעט תמיד הם נעים אל מקום רחב יותר של מחשבה והתבוננות.
הספר נפרש כאסופה של רגעים קטנים מן החיים. כאלה שבדרך כלל חולפים מבלי שנעצור עליהם במחשבה נוספת. נסיעות להופעות בוואן שבו תמיד קר מדי או חם מדי, מאמצים למצוא דירה סבירה בתל אביב, התמודדויות קטנות של הורות וזיכרונות מן הילדות במקום קטן בצפון.
הטקסטים אינם מבקשים לספר סיפור חיים ליניארי אלא לנוע בין תחנות, בין מחשבות ובין מצבים. לעיתים זו אנקדוטה משעשעת ולעיתים רגע של מבוכה או גילוי עצמי. בתוך המרחב הזה פועלת אותה תכונה שמוכרת גם מן השירים שלה. היכולת להתחיל ממשהו יומיומי מאוד ולהוביל את הקורא בעדינות אך בבטחה אל רעיון רחב יותר.
להיות זמרת
אחד הפרקים הבולטים בספר עוסק במקצוע עצמו. לא במיתוס של הבמה אלא במציאות שמאחוריה. שנים של חזרות, הופעות קטנות וקהל שלא תמיד בא בשבילך. הדרך להיות זמרת כך היא מתארת עוברת דרך התעקשות ארוכה מאוד. היא דורשת מצד אחד עור עבה כדי להמשיך ומצד שני רגישות מספקת כדי להפוך את החוויות לשירים.
בתוך הדברים שיבצתי כמה משפטים קצרים שמזקקים את החוויה של החיים בתוך עולם המוזיקה.
" לפעמים שואלים אותי אם כדאי להיות זמרת. כשאני אומרת לא אנשים צוחקים כאילו התבדחתי "
" להיות זמרת זה אומר להיעלב לפרנסתך "
" צריך עור עבה מספיק כדי להמשיך ודק מספיק כדי לכתוב על זה שירים "
" להיות זמרת זה להציע את עצמך למכירה ולראות אם יש מי שקונה "
" בסוף את מבינה שאת חלק מהאחוז הבודד של אלה שפשוט לא יכולים אחרת "
המשפט
פרק נוסף שנצרב במיוחד בזיכרון עוסק במאבק המשפטי שניהלה מול חברת התקליטים עננה. במקום לתאר את האירוע בשפה משפטית יבשה כורם מציירת אותו כמעט כסצנה קולנועית. בית המשפט הופך לזירה דרמטית והמצלמה המדומיינת נעה בין השופטים עורכי הדין והמשפחה היושבת מאחור.
כך מתגלה רגע שבו הסיפור האישי של יוצרת אחת פוגש מערכת משפטית שלמה שמנסה להכריע בשאלה רחבה יותר על חופש יצירתי ועל חוזים בתעשיית המוזיקה.
" אני כבר לא שם אלא צופה בסצנה מתוך דרמת בית משפט "
" עדיין יש פה חוזה שלא בטוח שאפשר לאכוף "
" על היצירות הקיימות תקבלו תמלוגים אבל יצירות שעוד לא נולדו "
" זהו זה נגמר עכשיו זה רק עניין של זמן "
בין הומור למבט מפוכח
בסופו של דבר הספר אינו ניסיון לכתוב אוטוביוגרפיה מלאה אלא אוסף רגעים שמרכיבים דיוקן של יוצרת בתוך החיים עצמם. יש בו הומור עצמי, מבוכה אנושית ולעיתים גם מבט מפוכח מאוד על המציאות שבה פועלת מוזיקאית בישראל.
כך מתגלה כי המעבר מן השיר אל הספר אינו קפיצה בין תחומים אלא המשך טבעי של אותה יצירה. אם בשירים המנגינה נושאת את הסיפור קדימה כאן המילים עומדות לבדן. הן מצליחות לעשות את אותו הדבר בדיוק. לקחת רגע קטן ולהפוך אותו לסיפור שמדבר אל רבים.
ולקינוח הנה השיר על יונתן שפירא, המופע הראשון בו פגשתי את איה כורם, קפה ביאליק, עליו השלום…
