בין שורת קוד לשורת שיר
בגילוי נאות. את דין אהרוני רולנד הכרתי לפני יותר מעשור מזירה אחרת לגמרי. שנינו הסתובבנו בין במות ומועדונים כחלק מסצנת צלמי ההופעות המקומית. מצלמות ביד ועיניים דרוכות אל הרגע שבו מוזיקה, אור ותנועה מתלכדים לפריים. לכן כאשר הגיע לידי ספר השירה שלה בוט, עשה לי ילד גיליתי צד נוסף ביצירה שלה. בין פריים לפריים היא גם כותבת שירה, ושירה שמנהלת דיאלוג מסקרן עם העולם הדיגיטלי שסביבנו.
דין אהרוני רולנד פועלת כאמנית רב תחומית בין צילום, שירה ומוזיקה. היא נולדה בירושלים ופועלת לאורך השנים בכמה זירות יצירה במקביל. לצד עבודתה כצלמת עיתונות הקימה את הרכב הנשים הירושלמי טרנטינה שבו ניגנה בס וכתבה משיריה. ספר הביכורים שלה שוט ויסקי ושמלה מנייר יצא בשנת 2019 ובהמשך התפתח גם למופע פרפורמנס רב תחומי בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות.
הספר בוט, עשה לי ילד ממשיך את הקו היצירתי הזה ומפגיש בין עולמות רחוקים לכאורה. מצד אחד שירה ורגש אנושי. מצד שני קוד, בוטים ואלגוריתמים. בכמה מן השירים מתקיים אפילו דיאלוג ישיר בין המשוררת לבין בוט שמנסה להבין את השפה האנושית ואת ההיגיון המוזר של המטאפורות.
דיאלוג עם מכונה
אחד הרגעים המשעשעים בספר מופיע בקטע שכותרתו וידויו של בוט. כאן הבוט מתוודה על הקושי שלו להבין מטאפורות. הוא נתקל בפסוק הידוע מקהלת “כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא” ומנסה לפרק אותו בכלים של היגיון פשוט. מבחינתו נחלים אינם הולכים אלא זורמים, ואם הם זורמים אל הים הרי שהים אמור להתמלא. הסיום הישיר “אז למה סתם לסבך” חושף היטב את הפער בין השפה האנושית לבין החשיבה האלגוריתמית. דווקא במקום שבו הלוגיקה הפשוטה נכשלת מתחילה לפעול השירה.
שורת קוד כבריאה
בשיר בראשית אהרוני רולנד משחקת עם המיתוס הגדול ביותר של התרבות המערבית. רגע הבריאה. אלא שכאן הכול מתחיל דווקא משורת קוד. “הייתי שורת קוד בהיכלים ריקים”. הדימויים שמופיעים בהמשך מזכירים במודע את לשון המקרא ואת רוח ספר בראשית. תהום, ריחוף, חלל ריק שממתין להיווצרות. החיבור בין מיתולוגיה עתיקה לבין שפת מחשב יוצר מעין מיתוס חדש שבו האלגוריתם מחליף את פעולת הבריאה.
בין שירה גבוהה לנמוכה
בשיר שירה גבוהה היא פונה אל עולם הספרות עצמו. ההבחנה המוכרת בין שירה גבוהה לשירה נמוכה מקבלת כאן טיפול שובבי. המשוררת שואלת היכן מניחים שירה גבוהה. האם תולים אותה על התקרה. אולי בראש צריח או על גבעה. השאלות הפשוטות לכאורה מפרקות בעדינות את ההיררכיות התרבותיות המוכרות. בסיום היא מציעה אפשרות אחרת. אולי כאשר שירה גבוהה תפגוש שירה נמוכה תיווצר ביניהן דווקא אהבה.
דרך שירים קצרים יחסית אהרוני רולנד יוצרת עולם פואטי שמחבר בין שפה, טכנולוגיה וחיים יומיומיים. עבורי הקריאה בספר הזה הייתה גם מפגש מחודש עם יוצרת שהכרתי מזווית אחרת לגמרי. פעם ראיתי אותה מחפשת את הרגע המדויק דרך עדשת מצלמה. עכשיו היא עושה פעולה דומה בעזרת מילים. במקום להקפיא רגע של מוזיקה חיה היא לוכדת רגעים של מחשבה ושל שפה. רגעים שבהם גם בוט מנסה להבין מהי בעצם שירה.
הסתקרנתם\ן? הספר זמין במהדורת נייר או דיגיטל באתר עברית.
