יום ראשון, נובמבר 15, 2026

ארבע תערוכות חדשות במשכן האמנויות בעין חרוד

מהפרוכת שמסתירה ומגלה ועד רחם קולקטיבית שמזמינה קרבה, ארבע תערוכות מציעות מסע בין גוף, זהות וקהילה

בפתח חודש מאי, המשכן לאמנות עין חרוד פותח שער לארבע תערוכות חדשות. כל אחת מהן נוגעת בשאלה אחרת של מבט, גוף, זיכרון וקהילה. יחד הן יוצרות מהלך רחב על אמנות ישראלית עכשווית והיסטורית. זהו רגע של מפגש בין דורות, בין שפות, ובין קצוות רגשיים ורעיוניים.

החלל כולו נע בין הסתרה לגילוי, בין אינטימי לציבורי. הצופה נע בתוכו כמו בתוך סיפור שמתפרק ונבנה מחדש. יש כאן עבודות שמבקשות לחשוף, ויש כאלה שמעדיפות לרמוז. המתח הזה מחזיק את התערוכות יחד ופותח פתח לקריאה אישית.

לפני מי: אמנות ישראלית מאחורי הפרוכת // קבוצתית
לפני מי: אמנות ישראלית מאחורי הפרוכת // קבוצתית

לפני מי – אמנות ישראלית מאחורי הפרוכת

התערוכה הקבוצתית שאצר ידידיה גזבר יוצאת מתוך מושג הפרוכת. לא כאובייקט דתי בלבד, אלא כרעיון. הפרוכת כאן היא מחיצה, שער, וגם פיתוי. היא מסתירה ומגלה באותו רגע. העבודות נעות בין ישיר למרומז. חלקן משתמשות בשפה חזותית מוכרת. אחרות בוחרות בדרך עקיפה. כולן מחזיקות את אותו עיקרון כפול. כיסוי הוא גם הגנה, אך גם הרחקה. המתח הזה נבחן דרך מערכות יחסים, וגם דרך הקשר חברתי ופוליטי. הפרוכת מופיעה כסמל לשבר, אך גם כהזדמנות למפגש. מתוך ריבוי הקולות עולה שאלה פשוטה אך חדה. לא מול מה אתה עומד, אלא לפני מי.

בתיה ויהושע גרוסברד // תערוכה זוגית
בתיה ויהושע גרוסברד // תערוכה זוגית

תערוכה זוגית – יהושע ובתיה גרוסברד

אבי לובין מפגיש לראשונה בין גופי העבודה של יהושע ובתיה גרוסברד. זוג אמנים שפעלו יחד, אך נשמעו אחרת לגמרי. שניהם נולדו בפולין והגיעו לארץ ערב המלחמה. כאן התגבשה שפתם האישית. ציוריו של יהושע נעים מהאפל אל האור. הצבע מצטמצם והצורה מתפרקת. הוא עובר מנוף למקטעים של קירות וחלונות. הדמויות נעדרות, אך הנוכחות מורגשת. בתיה הולכת בכיוון אחר. היא נעה מפיגורטיבי למופשט. הקו מתחלף בכתם. השחור לבן מתפוצץ לצבעים עזים. יש בה הדהוד של האקספרסיוניזם האמריקאי. הפער בין השניים בולט, אך גם הקירבה. זו תערוכה על זוגיות אמנותית. על חיים משותפים ושפות שונות.

אדוה דרורי // רחם קולקטיבית
אדוה דרורי // רחם קולקטיבית

רחם קולקטיבית

אדוה דרורי יוצרת מיצב שמבקש להחזיר את הגוף למרכז. הפעולה מתחילה בחוץ ונמשכת פנימה. שלוש עבודות ליבוד נוצרו יחד עם הקהילה. מגע, מים וצמר מתחברים לפעולה אחת. התהליך הפיזי יוצר קשר. החומר משתנה ונבנה מחדש. גם המשתתפים עוברים תהליך דומה. יש כאן הזמנה למגע ולקרבה. בתוך החלל נוצרת סביבה עוטפת. אוהלים, כריות ומשטחים רכים. הכל מרגיש כמו מקום לנשום בו. מרחב שמאפשר להיות, לבד וביחד. על רקע מציאות מורכבת, דרורי מציעה אלטרנטיבה. דיאלוג במקום ניכור. אמפתיה במקום ריחוק. האמנות כאן פוגשת קהילה וגוף באותה נשימה.

נבאא פוואז // בעיה קטנה
נבאא פוואז // בעיה קטנה

בעיה קטנה

נבאא פוואז מציגה מיצב פיסול וידאו אישי וישיר. היא נוגעת בנושא שלא מדובר. בעיה גופנית שנשארת בשקט, ולכן גדלה. העבודה נבנתה במיוחד לחלל. היא משלבת חומר ודימוי נע. יחד הם יוצרים תחושת חוסר נוחות מכוונת. הצופה נדרש להישיר מבט. פוואז עוסקת בהסתרה ובהדחקה. היא מציעה פעולה פשוטה אך לא קלה. לדבר. לשבור את השתיקה כדי לאפשר ריפוי. הזהות שלה כאישה מוסלמית דתיה מוסיפה שכבה נוספת של מורכבות.

לבוא, לראות, להיות חלק

ארבע התערוכות הללו מציעות מסע אחד. מסע בין גבולות, בין גופים ובין קולות. זהו מפגש שמבקש מהצופה להיות נוכח, לא רק לצפות.

המשכן לאמנות עין חרוד מזמין את הציבור להיכנס פנימה. להאט את הקצב ולהקשיב. לפגוש אמנות שמבקשת לגעת, לשאול ולפתוח. זו הזדמנות לראות את האמנות הישראלית כשהיא חיה, נושמת ומדברת בקולות רבים.

מידע נוסף אודות המשכן והתערוכות, יש אפשרות להירשם להסעה מאורגנת לפתיחה, כל המידע כאן

הכי חדשים

די לאלימות: כשהאריות הוותיקים חוזרים לשאוג

מהאריות ועד הקריאה לעצור את האלימות יש שמות במוזיקה הישראלית שמחזירים אותי מיד כמה עשורים לאחור. חיים אלגרנטי...

מינקובסקי: שושלת של חוקרים, ראפר אחד ושבעה שירים עם פנים מוכרות

יש שמות משפחה שנחקקים בזיכרון. אצלי, השם מינקובסקי מתקשר קודם כול למשטרת ישראל. לא למוזיקה, לא לבמות...

פסטיבל ירושלים לאמנויות 2026: בין היפ הופ, מחול ותיאטרון פורץ גבולות

ירושלים היא עיר של ניגודים. מצד אחד, היסטוריה בת אלפי שנים, מסורות עתיקות וקדושה כמעט בכל פינה....

קצר, בועט ולעניין: פסטיבל תיאטרון קצר חוזר לצוותא

יש משהו משחרר בתיאטרון קצר. בלי הקדמות ממושכות, בלי עלילות שמסתעפות לכל הכיוונים ובלי צורך למלא ערב...

קטנטנות לא נפרדות מישראל: אלחו וסול חוזרים לבמה

הנוסטלגיה הארגנטינאית מסרבת לרדת מהבמה מתברר שהרומן הישראלי עם "קטנטנות" רחוק מלהסתיים. שלושים שנה אחרי שהטלנובלה הארגנטינאית כבשה...

הפיליפינים כבשו את אירוויזיון אסיה

שבעים שנה אחרי שתחרות האירוויזיון יצאה לדרכה באירופה, הגיע תורם של האסייתים. בשבת אחר הצהריים התיישבנו מול...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

קואצ'לה 2027: הכוכבים הגדולים והסאונד הישראלי במדבר

המדבר שוב מתמלא במוזיקה אחד מאירועי המוזיקה הגדולים בעולם כבר נערך לקראת המהדורה הבאה. פסטיבל קואצ'לה (Coachella) חשף...

כשהמוזיקה פוגשת את המסך: פסטיבל סאונדטראק חוזר לתל אביב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, אחרים בזכות השחקנים, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם מסרבת לעזוב אותנו. לפעמים...

עברי לידר חוזר לבארבי, עם השירים שהתחילו הכול

יש אמנים שחולמים לכבוש את קיסריה, אחרים מכוונים להיכל מנורה ולאלפי צופים שמריעים מולם. אבל בשנים האחרונות...

הפסנתר יורד שוב לאילת: שלושה ימים של מוזיקה ישראלית, רוק ומפגשים מסקרנים

מה עושה הפסנתר באילת? פעם, כשהזכירו את פסטיבל הפסנתר, המחשבות נדדו כמעט אוטומטית לתל אביב. לאולמות, למפגשים האינטימיים...

עומר אדם קונה לעצמו מקום בזאפה, והפעם לא על הבמה

יש אמנים שחולמים לכבוש במות, למלא אולמות ולשמוע אלפי אנשים שרים את השירים שלהם. עומר אדם כבר...

מבלוז לבאך: הצלילים חוזרים לנמל יפו

מה מחכה לנו בבית המכולות בנמל יפו? אחרי סדרת ההופעות המתוכננת של "Blues & Booz" שתחל השבוע,...