את עמרי בראל הכרנו במשך השנים מכמה זירות שונות. תל אביבים מכירים אותו כאחד האנשים מאחורי ״א לה רמפה״ ומיזמים תרבותיים נוספים בעיר. אחרים פגשו אותו בעולם האמנות והפרפורמנס. אבל לפני יותר מעשור הופיעה גם רמיזה מוקדמת לכיוון המוזיקלי שלו.
זה קרה כאשר M. Ward הגיע להופעה בתיאטרון גשר ביפו. במהלך הערב עלה עמרי לבמה לדואט גיטרה וקלידים עם האורח האמריקאי בביצוע לקטע ״Rollercoaster״. באותו רגע עוד קשה היה להבין עד כמה המוזיקה נוכחת אצלו עמוק בפנים. היום זה כבר ברור לגמרי.
אלבום הבכורה ״זמן לבזבז״ אוסף לתוכו שנים ארוכות של כתיבה חיפושים והתבוננות פנימית. שבעה שירים מרכיבים מסע אישי שנע בין אהבה משפחה לילות עירוניים וטבע פתוח. האלבום נבנה לאורך שש שנים סוערות של מגפה מלחמה ושינויים אישיים. התחושה הזאת נוכחת כמעט בכל רגע בו.
בין סערה לשקט
שיר הנושא ״יש זמן לבזבז״ פותח את הדלת לעולם שלם של נדודים וחופש. בראל שר על חולות נודדים ועל לילות ללא פחד. הזמן הופך כאן למרחב שאפשר לנשום בתוכו ולא למשהו שצריך לרדוף אחריו.
לעומתו ״עננים״ ו״כל הטעויות״ נכנסים עמוק יותר אל סערות רגשיות. הרחובות נשטפים. הגלים גועשים. מערכות היחסים נסדקות אך ממשיכות לחפש תיקון. בראל לא בורח מהחולשה האנושית. הוא כותב אותה בפשטות ישירה. גם ״עיוור חיים״ נשמע כמו וידוי לילי חשוף. זה שיר על פחד מרגשות ועל עייפות מצטברת. המשפט ״אין לי אוויר לנשום״ נטמע בתוך עיבוד שמחזיק מתח תמידי בין רוך לקריסה.
השיר שמחזיק את הלב
מתוך האלבום בולט במיוחד ״אמא״. זהו שיר פשוט לכאורה אך כזה שנוגע בדיוק במקום הנכון. בראל כותב על יחסים שיש בהם אהבה אשמה מרחק וסליחה. אין כאן ניסיון לייפות את המציאות. דווקא הכנות מחזקת את העוצמה.
אנסמבל כלי הנשיפה מעניק לשיר צבע חם ואינטימי. עידית מינצר בקרן יער אלי פרמינגר בחצוצרה וויטאלי אסטרין בטרומבון עוטפים את המילים ברגש מדויק.
אלבום שנבנה מתוך דרך משותפת
״זמן לבזבז״ נשמע כמו יצירה שנבנתה מתוך קהילה של חברים ויוצרים. בניה רכס שותף ליצירת ״גחלילית״. רן שם טוב חתום על המיקס וההפקה יחד עם בניה רכס ויונתן לוויטל. אורי טולדנו מוסיף קולות וצבעים נוספים. דוד בינרט מלווה את האלבום לכל אורכו בכתיבה ובליווי אמנותי. בראל עצמו מנגן על גיטרת לפ סטיל שמעניקה לשירים גוון מרחף וחמים. ברקע אפשר לשמוע השפעות של פולק אמריקאי אינדי ישראלי ומוזיקה לילית כמעט טקסית.
הקטע הסוגר ״גחלילית״ מרחיב עוד את הגבולות. הטקסט של שירה גפן משתלב היטב בעולם של האלבום. זה רגע שמרגיש כמו חלום לפני הזריחה. בסופו של דבר ״זמן לבזבז״ אינו אלבום שמחפש רעש או דרמה מוגזמת. הוא מבקש מהמאזין לעצור רגע. להקשיב למסע שנבנה לאט. בעולם שממהר כל הזמן זאת בחירה לא מובנת מאליה.
עמרי בראל מסכם את הדרך במילים האישיות שלו – ״אלבום הבכורה שלי בא לעולם! ושמו בישראל – ״זמן לבזבז״. אלבום שעבדתי עליו לרוחב ולעומק בשש השנים האחרונות(!!) זמן לבזבז אמרנו? לקחתי את כל מה שאני אוהב במוזיקה, את הרוב לפחות, עירבבתי חזק חזק בשייקר, והנה התוצאה כאן לפניכם. הלכתי בדרכים עקלקלות, חיפשתי יגעתי מצאתי גנזתי חלמתי שיחררתי צילמתי הקלטתי נברתי נרדמתי עפתי צללתי ושלל פעלים שאין בהם מספיק לתאר את גודל המסע שעברתי כדי להביא לעולם את התוצאה המיוחדת הזאת, באוזני לפחות. הטו אוזן, וקחו את 27 הדקות של האלבום, ב־7 קטעים, וצאו למסע מוזיקלי קצר ומתפתח (בנסיעה באוטו/אופניים/הליכה הכי מומלץ)״
