הערב ב־מועדון האזור התחיל בשקט מתוח והקהל כבר ידע שהוא עומד מול רגע חד פעמי, כזה שלא חוזר על עצמו. האורות ירדו והצליל הראשון סימן כיוון ברור, בלי הקדמות מיותרות ובלי גינונים, רק כניסה ישירה אל תוך הלב של המוזיקה.
אבטה בריהון עלה לבמה עם נוכחות שקטה ובטוחה והסקסופון שלו נשמע כמו קול פנימי חשוף שמחפש תשובות תוך כדי תנועה. השירה הביאה עומק ורוחניות והקהל נכנס מיד פנימה, כאילו כל מה שנדרש היה רק לתת למוזיקה לעבוד.
לצדו של רועי מור נבנה מרחב מוזיקלי מדויק ורגיש שבו כל צליל מקבל משמעות. הפסנתר הוביל תנועה חכמה והבס של דוד מיכאלי יחד עם התופים של ניצן בירנבאום יצרו גרוב עמוק ויציב שמחזיק את הכל במקום הנכון. זה היה מפגש חי בין מסורת עתיקה לבין שפה עכשווית נושמת.
החומרים החדשים נשמעו בשלים ובטוחים וכל שיר הרגיש כמו פרק מתוך סיפור רחב יותר. התפילות העתיקות קיבלו חיים חדשים והקהל הגיב מיד, בלי מחסומים ובלי מרחק, כאילו מדובר במסע משותף שנבנה תוך כדי תנועה.
האלבום החדש – "Addis Ken" שתרגומו הואם יום חדש בשפה האמהרית, שיצא דרך Origin Records כבר מסמן דרך בינלאומית ברורה, אבל הרגע הזה נשאר כאן, מקומי ואינטימי. רגע לפני סיבוב הופעות באירופה ובאפריקה, זה היה ערב שמחזיק בתוכו גם התחלה וגם המשך, כזה שנשאר עם הקהל הרבה אחרי הצליל האחרון.
טעימה מהמופע
