יש רגעים שבהם שיר פשוט בורח מהמדינה שבה נולד
בזמן שתחנות הרדיו בישראל עדיין לא ממש סימנו אותם, Temper City כבר עושים צעדים בתוך השוק האמריקאי. בלי קמפיין ענק ובלי גב תקשורתי נוצץ, ההרכב הישראלי הצליח לייצר תנועה אמיתית סביב Self Aware. השיר התחיל את דרכו בטיקטוק, המשיך לפלייליסטים גדולים, ומשם כבר נכנס אל Billboard Hot 100.
זה לא עוד סיפור ויראלי רגיל. משהו במקרה של Temper City מרגיש מדויק מאוד לזמן הנוכחי. הם לא נשמעים כמו להקה שמנסה לפרוץ לחו"ל. הם נשמעים כאילו נולדו מראש בתוך העולם הזה. השפה המוזיקלית שלהם בינלאומית לחלוטין. אין כאן ניסיון להסביר מאיפה הם באו. המוזיקה פשוט יוצאת החוצה ופוגשת קהל.
הדרך הארוכה לפני הפריצה
מאחורי Temper City עומדים חן קורדובה, אביב ברנהולץ ואיתן פלד. קורדובה וברנהולץ פעלו במשך שנים כצמד המפיקים Sync. הם עבדו עם אמנים ישראלים גדולים כמו נועה קירל ונטע ברזילי. העבודה מאחורי הקלעים העניקה להם ניסיון חשוב בהפקת פופ עכשווי ובהבנת שוק הסטרימינג.
קורדובה וברנהולץ מכירים עוד מגיל 12. הם נפגשו במגמת מוזיקה בחולון והחלו ליצור יחד כבר אז. בהמשך עבדו גם עם יוצרים בינלאומיים מתוך עולם ה EDM והפופ. החיבור עם איתן פלד הפך בסופו של דבר להרכב חדש לגמרי.
פלד עצמו פעל עוד קודם כיוצר עצמאי על קו תל אביב ולוס אנג'לס. הוא שילב בעבר עברית, אנגלית וערבית בתוך היצירה שלו ואף היה מועמד לתואר "פריצת השנה" בגלגלצ בשנת 2020. דווקא ב Temper City הוא בחר ללכת לכיוון אחר לגמרי. כמעט בלי סממנים מקומיים ועם שפה מוזיקלית שמכוונת ישירות החוצה.
אבל Temper City הוא כבר סיפור אחר לגמרי. פחות פופ מסחרי ויותר אינדי אלטרנטיבי עם אווירה עמוקה ולילית. ההרכב בחר לבנות עולם מוזיקלי אחיד וברור. כזה שנשען על רגש, טקסטורה ותחושת אינטימיות.
הטיקטוק שהוביל לבילבורד
הפריצה החלה כמעט במקרה. חברי ההרכב העלו סרטונים קצרים מהמדבר לצד קטעים מתוך Self Aware. משהו בחיבור בין הוויזואליה המדברית לבין הסאונד המלנכולי התחיל לעבוד ברשת. הסרטונים צברו צפיות במהירות. הקהל התחיל להשתמש בקטעי השיר בתוך סרטונים נוספים. האלגוריתם כבר עשה את השאר.
@temper.city Replying to @Bonnie!! are you self aware? #band #newmusic #spotifypremium #indiemusic
מספרי הסטרימינג זינקו בתוך זמן קצר. Self Aware נכנס לפלייליסטים גדולים בספוטיפיי ובאפל מיוזיק. בהמשך הגיע גם הרגע המשמעותי באמת. כניסה אל Billboard Hot 100 האמריקאי.
כאן כבר מדובר בהישג נדיר במיוחד. אמנים ישראלים נכנסו בעבר למצעד האמריקאי. עפרה חזה, יעל נעים ודניס לויד כבר עשו זאת. אבל במקרה של Temper City יש פרט מעניין יותר. ככל הנראה מדובר בהרכב הישראלי הראשון שנכנס אל Billboard Hot 100.
ממשיכי הקו של דניס לויד
ההשוואה המתבקשת מגיעה מיד אל Dennis Lloyd. גם הוא הצליח לפרוץ דרך סטרימינג ופלייליסטים עולמיים. גם אצלו הקהל האמריקאי התחבר קודם לשיר ורק אחר כך גילה את הזהות הישראלית.
Temper City פועלים במרחב דומה, אבל עם גישה מעט אחרת. הסאונד שלהם איטי יותר ואפל יותר. הם משלבים אינדי פופ, אלקטרוניקה ורוק אלטרנטיבי בתוך מעטפת מאוד מדויקת. השירים שלהם לא רצים מיד אל הפזמון הגדול. הם בונים אווירה ומכניסים את המאזין פנימה לאט.
אפשר למצוא אצלם גם משהו מהגישה של Asaf Avidan. לא מבחינת ההגשה הקולית, אלא בדרך שבה האווירה מובילה את השיר. גם Garden City Movement עולים מיד בהקשר של ההפקה הלילית והחלומית.
האם הם גילו את ה DNA של דור ה Z
אולי זה הסיפור המעניין באמת. Temper City לא רק הצליחו לייצר להיט. הם הבינו היטב איך דור ה Z צורך מוזיקה כיום.
הדור הזה מחפש תחושה לפני הכול. פחות דרמה גדולה ויותר אינטימיות. פחות מופע ראווה ויותר אותנטיות. Temper City בונים בדיוק על המקומות האלה. השירה קרובה ושקטה יחסית. ההפקה עוטפת ולא תוקפת. הכול מרגיש אישי מאוד גם כשהשיר נשמע גדול.
יש כאן גם הבנה עמוקה של תרבות הסטרימינג. שירים כיום חייבים לתפוס מהר מאוד. אבל הם גם לא יכולים להישמע מתאמצים. Temper City מצליחים לייצר את האיזון הזה. המוזיקה שלהם נשמעת טבעית לגמרי, למרות שכל פרט בה מחושב היטב.
גם המבנה המוזיקלי מותאם לעידן הטיקטוק והפלייליסטים. אין המתנה ארוכה. אין פתיחות מסורבלות. השיר מכניס את המאזין ישר לתוך מצב רוח ברור.
ישראלים בעולם בלי להכריז שהם ישראלים
הצלחה ישראלית מעבר לים כבר אינה תופעה נדירה. לאורך השנים צמחו כאן אמנים שהצליחו לבנות קהל עולמי אמיתי. כל אחד מהם עשה זאת בדרך אחרת. ובכל זאת, במקרה של Temper City נדמה שמשהו השתנה עמוק יותר.
Balkan Beat Box למשל הגיעו לעולם מתוך זהות ברורה מאוד. הם לקחו מקצבים בלקניים, מוזיקה ים תיכונית, אלקטרוניקה והשפעות מזרח תיכוניות ויצרו מהן חגיגה גלובלית. דווקא הישראליות והאזוריות עמדו במרכז הסיפור שלהם. הקהל חיפש אצלם צבע מקומי ואנרגיה תרבותית מובחנת.
גם Garden City Movement פעלו בזירה בינלאומית, אבל עדיין נשאו איתם איזו תחושת תל אביביות לילית. הם יצרו אלקטרוניקה אוורירית ואינטימית, עם אסתטיקה מאוד עכשווית, אבל עדיין היה אפשר להרגיש מאיפה הם באים.
אצל A-WA הסיפור היה אפילו מובהק יותר. שלוש האחיות הפכו את השורשים התימניים ואת השפה הערבית לחלק מרכזי בזהות האמנותית שלהן. העולם התחבר דווקא למקום הייחודי שהן הגיעו ממנו.
גם Noga Erez הצליחה לבנות לעצמה מעמד משמעותי בזירה הבינלאומית. המוזיקה שלה נשענה על הפקה אלקטרונית חדה, גישה אמנותית ברורה ונוכחות בימתית חזקה. השיא הגיע עם הופעתה בפסטיבל Coachella Valley Music and Arts Festival, אחד מאירועי המוזיקה החשובים בעולם. אבל גם במקרה שלה, הקהל עדיין פגש אמנית עם זהות ישראלית מוצהרת יחסית.
Temper City פועלים כמעט הפוך. הם לא מדגישים מקור, שורש או זהות מקומית. אין כאן פולקלור, אין חיפוש אחר צליל "ישראלי" ואין ניסיון לייצג מקום מסוים. להפך. הם מטשטשים גבולות לחלוטין.
זאת אולי הנקודה הכי משמעותית בדור החדש של האמנים הישראלים. פעם אמנים ניסו להביא את ישראל לעולם. היום חלקם פשוט מנסים להיעלם בתוך העולם עצמו. לא כטריק שיווקי, אלא מתוך הבנה תרבותית עמוקה יותר.
הקהל של דור ה Z צורך מוזיקה בצורה אחרת לגמרי. הוא פוגש שיר בתוך פלייליסט או סרטון קצר. לא דרך מדינה, תרבות או סיפור רקע. לכן הזהות הלאומית הופכת כמעט שולית. מה שחשוב הוא האווירה, הרגש והיכולת להשתלב בתוך העולם האלגוריתמי של הסטרימינג.
במובן הזה Temper City מסמנים שלב חדש. הם לא "הרכב ישראלי שמנסה להצליח בחו"ל". הם פשוט הרכב בינלאומי שנולד במקרה בישראל. אולי זה בדיוק ההבדל הגדול בינם לבין הדורות שקדמו להם.
ישראלים בלי דגלים
אולי זאת הנקודה הכי מעניינת בכל הסיפור. Temper City לא ניסו להביא "ישראליות" אל העולם. הם פשוט יצרו מוזיקה אוניברסלית לחלוטין. כזאת שיכולה להיכנס בקלות לפלייליסט בניו יורק, ברלין או לוס אנג'לס. דווקא בגלל זה הקהל התחבר. בלי הסברים. בלי תוויות. רק שיר שפגע בדיוק ברגש הנכון ובזמן הנכון.
עכשיו נשאר לראות אם Self Aware הוא רק רגע ויראלי מוצלח או תחילתה של דרך חדשה להרכב הישראלי הצעיר. כרגע לפחות, נראה ש Temper City כבר נמצאים כמה צעדים לפני כולם.
