יום שלישי, אוגוסט 25, 2026

אבנר טואג – ככה תקבלו אותי

אבנר טואג משחרר שיר וקליפ חדש ומחדד קול אישי חשוף

המוזיקאי והיוצר אבנר טואג חוזר עם שיר חדש שממשיך קו יצירתי מדויק ואישי. השיר "ככה תקבלו אותי" נכנס ישר ללב ומבקש הקשבה פשוטה. הוא לא מנסה להרשים. הוא מבקש להיות.

בין רעש פנימי לצורך בקבלה

הטקסט נוגע בעייפות מהרעש האנושי ומהדיבורים. הדובר מזהה איך ריצוי מחליף חיבור אמיתי. הוא מבין שהוא נסחף למרדף שקט ומתיש.
התחושה נבנית לאט ומחלחלת פנימה. אבנר טואג נשאר במקום חשוף וישיר. הוא לא מסתתר ולא בונה דמות אחרת. הפזמון מציב את הלב של השיר בלי עיגולים. "ככה תקבלו אותי כבר" נשמע כמו בקשה וכמו קביעה.

רגעים קטנים של תיקון

הבית האחרון נע לכיוון עדין יותר. הדובר מנסה לשנות דרך פעולות יומיומיות פשוטות. הוא מפחית כעס, עוצר מילים פוגעות ומחפש שקט.
הוא לא פותר הכל, אבל כן מנסה להקל. זיכרון של צחוק ישן עולה ומאיר. הרגע הזה קטן אך טעון מאוד. הוא מוסיף עומק לשיר ופותח סדק של תקווה.

סאונד וקליפ שנשארים קרובים

ההפקה נשענת על המילים ומחזקת אותן. אבנר מוביל את הכתיבה, הלחן וההפקה יחד. ניר מרדן מנגן תופים מדויקים ומאופקים. גל עובד מאזן את הכל במיקס נקי וברור. הקליפ שומר על הקו האישי של השיר. הרבה רוקנ'רול מחוספס וקירבה בתי אמצעית המחפה על השבריריות והאינטימיות הלירית. תמיר פיינגולד מביים ועורך בגישה ישירה. הדימויים נשארים קרובים ולא מתאמצים להרשים.

כמה מילים על הדרך

אבנר טואג בנה לעצמו מקום בולט באינדי המקומי. הוא כותב, מלחין ומפיק את המוזיקה שלו בעצמו. שני האלבומים הראשונים ביססו שפה אישית וישירה. הם קיבלו השמעות רחבות וחיזקו את הנוכחות שלו. במקביל הוא מנגן ומשתף פעולה עם יוצרים שונים. העבודה המשותפת הרחיבה את המנעד המוזיקלי שלו. הוא מחבר בין אינדי למיינסטרים בלי לאבד כנות. כך הוא ממשיך לצבור קהל שמקשיב ונשאר.

דיבורים

כך הוא מספר עם יציאת השיר – "*מי אני מה אני מה אני עושה פה* 
אני דוגר עליו כבר תקופה וכל כך שמח שהוא סוף סוף עוזב את העולם המצומצם שלי. השיר הזה מסמל עבורי פרק חדש ושונה ביצירה שלי. 
הוא נכתב על רגעים קטנים שפתאום קלטתי שאני חי חיים שאני לא יודע איך הגעתי אליהם. לקחתי סיכונים הלכתי אחרי הלב והאינטואיציה ומצאתי את עצמי חי במציאות שפתאום לא הצלחתי לאתר איפה היא התחילה. הכל הרגיש כאוטי אבל לא בצורה מפחידה או שלילית. מין קבלה וזרימה עם הכאוס והאבסורד של החיים. ואז התחילה המלחמה הנוכחית…לפעמים כיף לכעוס, גם אני רוצה להיות מובן ואוהב. לפעמים יש לי נטייה לחשוב שהדרך היא ריצוי והסתרה. ואז אני מתחיל להרגיש ריקבון פנימי ונזכר שנותר לי להיות עצמי ומי שיקבל שיקבל."

מבט קדימה

השיר החדש מסמן כיוון ברור לאלבום שבדרך. פחות רעש, יותר אמת.
אבנר טואג נשאר נאמן לעצמו וזה עובד.

הכי חדשים

בין האיילה לזאב: אושי מסלה שרה על הפגיעה ועל הדרך חזרה ללב

אשרת"אושי" מסלה פותחת את "איילה" כאגדה תמימה, ואז מכניסה לתוכה את הזאב. הוא מתקרב כדי לטרוף, והאיילה רק...

אפיק דוארי לא ראתה את השמש, אבל נשארה לחפש את האור

אפיק דוארי משחררת את „לא ראיתי את השמש”, מתוך ה־EP המתקרב „חול”. השיר מתבונן בדיכאון דרך עיניה...

ראשון לציון פותחת את הסוכה והופכת לבמה אחת גדולה

פסטיבל ראשון לציון חוזר זו השנה ה- 38, בחול המועד סוכות ופורש את חגיגותיו ברחבי העיר. השנה...

ברית מילה: סולטי חוצבת אמת מתוך הרעש

המילה הכתובה עומדת במרכז יצירתה של סולטי. היא אינה רק אמצעי להעברת מסר, אלא חומר גלם. סולטי...

דיקלה שוברת את היופי ומרכיבה את עצמה מחדש

דיקלה פותחת את הדלת יש אמנים שזקוקים לקרדיט כדי שנזהה אותם. דיקלה זקוקה לכמה הברות בלבד. הקול, הסלסול...

ספיר סבן מצאה את עצמה דווקא בתוך „שירים עצובים”

לפעמים שם של שיר מספר רק מחצית מהסיפור. „שירים עצובים” נשמע כמו הזמנה לשקוע עמוק בתוך שברון...

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

כששופן פוגש את ריו: אמיתי קורץ מצא את הסמבה שהסתתרה בתוך הקלאסיקה

ישנם רעיונות מוזיקליים שאפשר להסביר במשך דקות ארוכות. אחרים זקוקים לכמה שניות בלבד כדי לגרום לחיוך. קחו...

עוף החול יוצאת מג׳נסיס: הבמה הופכת לפסטיבל עצמאי ב־toX ראשון לציון

יש רגע שבו במה מפסיקה להיות רק במה. היא מפתחת אופי, קהל ואפילו קצב חיים משלה. זה...

איתי לוי מסמן וי על הבארבי

יש במוזיקה הישראלית כמה במות שהשם שלהן מספר סיפור עוד לפני שנדלק האור הראשון. מנורה מסמן כוח...

רעש לבן: שתים עשרה שעות של רוקנרול בקיסריה

הרוק הישראלי לא נעלם, הוא פשוט חיכה למתחם גדול וליום ארוך במיוחד. פסטיבל ״רעש לבן״ מבקש להעניק לו את הבמה הזאת בדיוק. ביום שישי, 9 באוקטובר, המארגנים יפתחו את שערי מתחם Zone Festival בקיסריה. מהצהריים ועד חצות יזרמו שם שתים עשרה שעות של רוקנרול. אנשי toMix אספו לדבריהם את כל מי שמעיר את השכנים. הם […]

נותנים גב ליונתן אלטר

יש מוזיקאים שפוגשים שוב ושוב, כמעט בלי לשים לב. הם מחליפים הרכבים ובמות, אבל שומרים על נוכחות...

פסטיבל מספרי סיפורים -הסיפור הישראלי פוגש את הפסקול המקומי

פסטיבל מספרי סיפורים חוזר השנה בפעם השלושים ושלושה לתיאטרון גבעתיים. יוסי אלפי ממשיך להוביל את המפעל התרבותי...

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא