יום שני, אוגוסט 31, 2026

ג'וי ריגר – אחכה לך

התרגשות בתיאטרון הלאומי הבימה: המחזה האלמותי של ברטולד ברכט, מעגל הגיר הקווקזי, חוזר לבמה בגרסה חדשה, רעננה ומלאת נשמה, בבימויו של המנהל האמנותי הטרי של התיאטרון, נועם שמואל. ההצגה תעלה ב־10 בדצמבר באולם רובינא, ובמרכז הבמה – סיפור על אהבה, צדק, הקרבה ואימהות שלא נולדה אלא נבחרה.

חשוב לזכור

המחזה עלה לראשונה בשנת 1962 בתיאטרון חיפה בתרגומו של נתן זך, עשרים שנה מאוחר יותר הוא עלה שוב בתיאטרון הקאמרי ובהמשך אף בהבימה, גרסאות תרגום מאוחרות יותר של רבקה משולח עלו לפני חצי יובל וכעת בהבימה מאמצים את תרגומו של אלי ביז'אווי.

אחכה לך – לא רק שיר אלא געגוע ממשי

עוד לפני שהמסך עולה, נוחתת אצלנו הבוקר טעימה ראשונה מההפקה – השיר והקליפ “אחכה לך”, בביצועה של ג’וי ריגר, שמגלמת במחזה את דמותה של גרושה. רגע קטן של חסד בתוך עולם בוער: שיר אהבה־פרידה, אותו היא שרה לאהובה החייל סימון (תומר מחלוף), רגע לפני שהוא יוצא אל הקרב. הלחן של טל בלכרוביץ', למילותיו של אלי ביז’אווי (בעקבות ברכט), מצליח לייצר גשר ישיר בין המחזה הקלאסי למציאות הישראלית של היום – מלחמות, המתנה, תפילה לשובו של אהוב.

“אחכה לך…” היא שרה בקול שברירי ובטוח בעת ובעונה אחת – והלב יודע שזה לא רק משפט תיאטרוני, אלא תחושה שחיה כאן, עכשיו.

השיר "אחכה לך" שכתב אלי ביז’אווי (בעקבות ברכט) ומבצעת ג’וי ריגר, הוא הצהרת אהבה וציפייה בעולם של מלחמה ואי־ודאות. הטקסט נע בין שדה שפורח וקמל, בין עץ שמלבלב ועץ קירח – דימויים שמגלמים תקווה לצד פחד. החזרתיות של "אחכה לך" הופכת ממילים לשבועה, כמעט תפילה: הבטחה לאהוב שחוצה עונות, קרבות וגבולות הזמן. גם אם ישוב אחרון הלוחמים, הדוברת מבטיחה להמשיך ולהמתין – באמונה, בשקט, באומץ של מי שאהבה היא המגן האחרון שנותר לה.

הסיפור – מי ראוי לאהבה? מי זכאי לילד?

העלילה נפתחת בגרוזיה הפאודלית. מרד מדמם קורע את הארץ, המושל נרצח, ואשתו בורחת תוך שהיא נוטשת את בנה הפעוט. גרושה, נערת מטבח חסרת כל, אוספת את התינוק אל זרועותיה – ומול כל סכנה, בורחת איתו אל ההרים.

כששוך הקרבות וחוזרים הסדרים, מופיעים החיילים וחוטפים את הילד על פי צו בית דין. האם, אלמנת המושל, דורשת את בנה – לא מתוך אהבה, אלא מתוך זכות על הירושה והאדמות.

שתיהן נשלחות אל פני השופט אצדק – אותו מגלם נורמן עיסא, כדי להכריע: למי שייך הילד? לזו שילדה, או לזו שגידלה והצילה? מוער לכם מהמקורות? משפט שלמה…?

הקאסט שמחזיר את ברכט לחיים

הפקה עם צוות שחקנים מהשורה הראשונה של "הבימה": ג’וי ריגר בדמותה של גרושה, הלב הפועם של ההצגה. נורמן עיסא בדמותו של השופט אצדק, ציני, חכם ואנושי יותר מכולם. מאיה מעוז בדמותה של אשת המושל ותומר מחלוף בתפקיד סימון החייל והאהוב הנצחי.

למה זה מרגש עכשיו?

כי ברכט מדבר עלינו. על מציאות שבה צדק לא תמיד חי לפי החוק, אלא לפי הלב. על מלחמה שמפרקת משפחות. על חיילים שנוסעים ולא בטוח שיחזרו. והשיר של ג’וי ריגר? הוא כמו קרן אור בסופת חול, רגע של אמת בתוך עולם ציני.

לתאריכים וכרטיסים לחצו כאן

 

 

הכי חדשים

חוזרים לנשום: Crunchies משיקים שיר חדש אחרי עשור

עשור חלף מאז שלהקת Crunchies הוציאה את אלבומה "Encounter Point". כעת חוזרים שלושת חבריה לפעילות משותפת עם...

שמעון בירן ינהל את מרכז ענב לתרבות

עיריית תל אביב־יפו בחרה בשמעון בירן למנהל החדש של מרכז ענב לתרבות. בירן יחליף את תומר כהן,...

תובל חיים שר את מה שלא הספיק לומר

ישנם שירים שנולדים מתוך רעיון, ואחרים פורצים מתוך מקום שכבר אי אפשר להשתיק. "מה שלא הספקתי לומר",...

השחף עזב את הקבוצה

אמש ירד המסך על "שחף", העיבוד של עודד קוטלר למחזה מאת אנטון צ'כוב. ההצגה האחרונה חתמה מסע...

רועי פרייליך סופר ״אחת ושתיים״ ופותח את ״אמא רוק׳נ׳רול״

רועי פרייליך סופר ״אחת ושתיים״ ופותח דלת לעולם מוזיקלי חדש. מאחוריה מחכה ״אמא רוק׳נ׳רול״, אלבום מקורי שמבקש...

הלילה של קרן פלס יוצא סוף־סוף לאור

יש יצירות שמגיעות אל הבמה כשהן כבר שלמות. אחרות ממשיכות להשתנות, להתפתח ולהפתיע גם את מי שיצר...

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פטיפון משיקה מועדון חברים חדש למוזיקאים

מאז שהתקליט התמוסס בין רגליו של הדיסק, עולם המוזיקה עבר כמה גלגולים. בהמשך כמעט נעלם גם הדיסק...

פרנק־אן־פורטר עזב את הטירה – טים קארי הלך לעולמו

השחקן והזמר הבריטי טים קארי הלך לעולמו בגיל 80. מנהלתו אישרה כי מת בשלווה בביתו בלוס אנג׳לס....

כששופן פוגש את ריו: אמיתי קורץ מצא את הסמבה שהסתתרה בתוך הקלאסיקה

ישנם רעיונות מוזיקליים שאפשר להסביר במשך דקות ארוכות. אחרים זקוקים לכמה שניות בלבד כדי לגרום לחיוך. קחו...

עוף החול יוצאת מג׳נסיס: הבמה הופכת לפסטיבל עצמאי ב־toX ראשון לציון

יש רגע שבו במה מפסיקה להיות רק במה. היא מפתחת אופי, קהל ואפילו קצב חיים משלה. זה...

איתי לוי מסמן וי על הבארבי

יש במוזיקה הישראלית כמה במות שהשם שלהן מספר סיפור עוד לפני שנדלק האור הראשון. מנורה מסמן כוח...

רעש לבן: שתים עשרה שעות של רוקנרול בקיסריה

הרוק הישראלי לא נעלם, הוא פשוט חיכה למתחם גדול וליום ארוך במיוחד. פסטיבל ״רעש לבן״ מבקש להעניק לו את הבמה הזאת בדיוק. ביום שישי, 9 באוקטובר, המארגנים יפתחו את שערי מתחם Zone Festival בקיסריה. מהצהריים ועד חצות יזרמו שם שתים עשרה שעות של רוקנרול. אנשי toMix אספו לדבריהם את כל מי שמעיר את השכנים. הם […]

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא