יום שני, אוגוסט 24, 2026

הלוויתן הוא לא רק יצור ימי

ערימות של כתובים

ראשית אעלה כאן את האסוציאציה הראשונה שעלתה בראשי כאשר הבמה באולם 2 של התיאטרון הקאמרי הוארה בפתחה של ההצגה. התפאורה שעוצבה בידי סשה ליסיאנסקי וכללה הרי הרים של ספרים מגובבים האחד על השני בערימות, הזכירה לי את החלל יוצא הדופן של "יונג יידיש" בתחנה המרכזית החדשה בדרום תל אביב, מרכז תרבות המשמר את כל הכתבים בשפת היידיש, ערימות ערימות של רבבות ספרים, מגזינים, תקליטים וחפצים שונים כמוצרי תרבות העולם שהולך ונעלם אט אט של אותה שפה ששימשה את יהדות מזרח אירופה במאה שעברה ואף לפני כן.

הלוויתן, מחזה, הקאמרי. צילום: רדי רובינשטיין
הלוויתן, מחזה, הקאמרי. צילום: רדי רובינשטיין
הלוויתן, מחזה, הקאמרי. צילום: רדי רובינשטיין
הלוויתן, מחזה, הקאמרי. צילום: רדי רובינשטיין

וזהו סיפור המחזה

המחזה עצמו, אשר נכתב במקור בידי המחזאי האמריקאי סמואל ד. הנטר, תורגם לשפה העברית בידי אלירן הרוש ובוים לבימת התיאטרון הקאמרי על ידי עירד רובינשטיין, מתמקד בדמותו של צ'ארלי, מורה לספרות המצוי במשבר אישי עמוק בעקבות אהבה שנחתמה במות האהוב, הובילה אותו להיפרד מאשתו, אם ביתו הקטנה, ולמצוא לעצמו מפלט בבולמוסי אכילה בלתי נשלטים ההופכים אותו לאוביסט. משקלו הגבוה באופן קיצוני גוזר עליו לא רק מגבלות גופניות, אלא גם בדידות עמוקה. בניסיון נואש למצוא נחמה ותיקון, הוא מבקש לחדש את הקשר עם אלי, בתו המתבגרת, לפני שיהיה מאוחר מדי.​ מדובר בסיפור אנושי נוגע ללב על בדידות, חרטה ורצון לתיקון.​

את דמותו צ'ארלי, מגלם השחקן דביר בנדק, אשר השתתף בעשרות מחזות, סדרות אלויזיה וסרטי קולנוע, ומי שחווה בעצמו גוף אוביסט והתמודד עם השמנת יתר, השמנה שהובילה אותו ליטול חלק כשחקן בסרט הקולנוע "סיפור גדול" המביא את סיפורם של ארבעה גברים שמנים החיים בעיר רמלה אשר מאסו במאבק התמידי לרדת במשקל גופם והקימו  נבחרת של מתאבקי סומו. מצב בחיים שהביאו בהמשך לעבור ניתוח בריאטרי שהוביל לירידה עצומה במשקלו וניכוס אורח חיים בריא ואף ספורטיבי.

על הסיפור ההיסטורי הזה נוגע הבמאי עירד רובינשטיין במסגרת הפוסט שלו בחוברת המחזה שחולקה לבאי הפרמיירה ואניח ציטוט חלקי ממנה – "..השם של דביר קפץ מיד לראש כשקראתי את המחזה. בראש ובראשונה בגלל היכולות הווירטואוזיות שלו, וגם בגלל הערך המוסף של הסיפור האישי שלו: דביר התמודד בעצמו עם השמנת יתר. אמנם לא קיצונית כשל צ'ארלי, אבל החוויה הזו טמועה בו. היא לנצח תהיה מרכיב באישיות שלו. בהרבה מקרים, השמנה כזו היא התחנה האחרונה, אבל דביר היה שם וחזר כדי לספר…"

דביר מתעלה כאן במשחק שמוגבל על פי המחזה בתנועות, אלו מתבטאות במיוחד בחיוכים תמידיים, בחיכוך גרון, התנשמויות כבדות ובסוף הוא פוצח במסע על גבי כסא גלגלים מכונס בתוך תחפושת השמן הכבדה ופוסע אט אט במספר סיבובים מסביב לבמה, אקט שבתכלס הוא תרגיל אירובי לא פשוט

לצידו של דביר מצויים השחקנית רות אסרסאי בדמותה של ליז, אחות בית חולים, ידידת נפש של צ'ארלי הנוהגת לבלות עמו בביצו בצפייה בסרטים וסדרות טלויזיה לצד אכילת חטיפים בלתי נשלטת ונדנוד בלתי פוסק להגיע לבית חולים כדי להציל עצמו ממצבו הבריאותי האיום, השחקנית הנפלאה שרון כהן רז בדמותה של בתו המתבגרת אלי אותה לא ראה שנים רבות והיא דורשת ממנו כסף רב בתמורה למערכת היחסים הנוכחית, דמות ריאליסטית, מחוספסת בטבעה ודי חצופה וישירה. השחקן עופרי ביטרמן בדמותו של תומאס, המתחזה למסיונר של כנסייה כלשהיא בעוד שהוא בכלל מכור למריחואנה וסמים אחרים שנטש את משפחתו ומתחזה לשליח האמונה ובתפקיד האחרון מצויה השחקנית מיכל עוזיאל בדמותה של מרי, אשתו לשעבר של צ'ארלי שתפקידה מתמקד יותר בהטפות מוסר.

הלוויתן, מחזה, הקאמרי. צילום: רדי רובינשטיין
הלוויתן, מחזה, הקאמרי. צילום: רדי רובינשטיין
הלוויתן, מחזה, הקאמרי. צילום: רדי רובינשטיין
הלוויתן, מחזה, הקאמרי. צילום: רדי רובינשטיין

מובי דיק וקפטן אחאב

סבבי הסצנות בעלילת המחזה נעים פיזית בתוך מעגל התפאורה המדמה את חדר מגוריו העטוף בערימות הספרים אותם מסובב בין הסצנות כרקע להתפתחות העלילה שברקע שלה דמותו של הלוויתן מובי דיק מתוך ספרו של הרמן מלוויל במהלכו מבקש קפטן הספינה אחאב לרדוף את הלוויתן מובי דיק ולצוד אותו. רובו של המחזה עצמו הוא ערימות של דיאלוגים בין צ'ארלי לבתו, לליז ולתומאס החושפים במעין טיפול נפשי שחווים דווקא הצופים את הגורמים לסיטואציה, השמנת היתר, אהבה שספגה אובדן , תשוקה עזה למשהו בלתי נתפס ועוד ירקות.

הלוויתן, מחזה, הקאמרי. צילום: רדי רובינשטיין
הלוויתן, מחזה, הקאמרי. צילום: רדי רובינשטיין
הלוויתן, מחזה, הקאמרי. צילום: רדי רובינשטיין
הלוויתן, מחזה, הקאמרי. צילום: רדי רובינשטיין

מוזיקה ואווירה

את כל הסיפור הבימתי הזה הנמתח לאורך למעלה משעה וחצי עוטף המוזיקאי רועי ירקוני במקטעי צלילים ומנגינות היוצרים דרמות לרגע כשלצידו ביצירה מצוי המוזיקאי עומר הרשמן המנגן בפועל בכלי מיתר – גיטרות ויוקלילי. בנוסף לצלילים שהם מביאים לאווירת המחזה משובצים גם שני שירים ברקע הסיטואציות במיוחד על רקע המתח שנוצר בין צ'ארלי ובין ביתו אלי – הרצועה Teardrop מתוך האלבום Mezzanine של להקת הטריפ הופ Massive Attack שיצא לאור בשנת 1998, פרט מעניין בשיר הוא הסולנית אליזבת' פרייזר המגיעה מלהקת Cocteau Twins והא אף אחראית על ההלחנה, הטקסט עצמו מבקש לגעת במובן מסויים בדמותו של המוזיקאי ג'ף באקלי שהיה בן זוגה של פרייזר וטבע למוות.

מניח כאן את הקליפ הרשמי של השיר שזכה ליותר ממאה מיליון האזנות וצפיות…

 

שיר נוסף שרועי ירקוני משבץ במהלך עלילת המחזה הוא – Wave of Multilation  הלקוח מתוך – Doolittle אלבומה השלישי של להקת הרוק האלטרנטיבי האמריקאית – Pixies. מילות השיר מתבססות ומושפעות מתיאורים של מעשי התאבדות על ידי גברים יפניים בעקבות כשלונות עסקיים, התאבדויות שהיו בנהיגה אל תוך הים..

מניח כאן קליפ ממופע חי של הפיקסיז המבצעים את השיר

 

ואי אפשר בלי הזווית הישראלית לגבי שני השירים, להקת מאסיב אטק הופיעה פעמיים בישראל, בפעם הראשונה כמופע פותח להופעתו ההיסטורית של דיויד בואי בפארק הירקון בשנת 1995 ובפעם השניה במסגרת סבב ההופעות העולמי שלהם בעקבות האלבום ממנו לקוח השיר, שנת 1999, למזלי נכחתי בשתי ההופעות הללו. גם להקת הפיקסיז הופיעה בישראל, המופע הראשון אירע בשנת 2014 במסגרת פסטיבל רוקנר'ולר באצטדיון בלומפילד, מופע בו נכחתי. הביקור הבא היה בשנת 2017 באמפי בקיסריה, הם היו אמורים לשוב בשנת 2020 אולם התפשטות מגיפת הקורונה באותה שנה עצרה את העניין.

הקאסט, השתחוויה. צילום אור גפן
הקאסט, השתחוויה. צילום אור גפן

טעימה, טריילר המחזה

 

הכי חדשים

ארן אמיר יוצא אל הלילה לבדו – וחוזר עם "On My Own"

העיר הופכת לבית ארן אמיר ממשיך במסלול החדש שלו עם "On My Own". זהו שיר מתוך אלבום חדש...

אביב גפן והתעויוט נעלו את דוקוטקסט: אור הירח מעל הספרייה הלאומית

הספרייה הלאומית, ירושלים ערב ירושלמי, אביב על המסך חמישי בערב, לוהט כיאה לאוגוסט. אך ביציאה מחניון הספרייה הלאומית בירושלים...

אלול עולה על הבמה: מתימן ועד סלוניקי, הסליחות מקבלות צליל חדש

יש תקופות בלוח השנה שבהן המוזיקה מקבלת תפקיד שונה. חודש אלול הוא בדיוק תקופה כזאת. בתי הכנסת...

נועם קלינשטיין נמשכת כמו מגנט – ״מהפנט״ בין אהבה לאובססיה

אפשר לברוח מאדם, אבל קשה הרבה יותר לברוח מהרעיון שלו. במיוחד כשהוא כבר התיישב עמוק בתוך הראש....

הג'מעה שוב בבית: „תמונות יפואיות 2” מחזירה את יפו למסך

יש סיפורים שמסיימים לקרוא וסוגרים את הספר. אחרים פשוט מסרבים להסתיים. „תמונות יפואיות” שייכת ללא ספק לסוג...

מרמב״ם ליפו: הבית נסגר, אבל הג׳אז המשיך לנוע

יש רחובות שמספרים את ההיסטוריה שלהם דרך הקירות. רחוב רמב״ם התל אביבי והסמטאות הסמוכות מספרים אותה גם...

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

כששופן פוגש את ריו: אמיתי קורץ מצא את הסמבה שהסתתרה בתוך הקלאסיקה

ישנם רעיונות מוזיקליים שאפשר להסביר במשך דקות ארוכות. אחרים זקוקים לכמה שניות בלבד כדי לגרום לחיוך. קחו...

עוף החול יוצאת מג׳נסיס: הבמה הופכת לפסטיבל עצמאי ב־toX ראשון לציון

יש רגע שבו במה מפסיקה להיות רק במה. היא מפתחת אופי, קהל ואפילו קצב חיים משלה. זה...

איתי לוי מסמן וי על הבארבי

יש במוזיקה הישראלית כמה במות שהשם שלהן מספר סיפור עוד לפני שנדלק האור הראשון. מנורה מסמן כוח...

רעש לבן: שתים עשרה שעות של רוקנרול בקיסריה

הרוק הישראלי לא נעלם, הוא פשוט חיכה למתחם גדול וליום ארוך במיוחד. פסטיבל ״רעש לבן״ מבקש להעניק לו את הבמה הזאת בדיוק. ביום שישי, 9 באוקטובר, המארגנים יפתחו את שערי מתחם Zone Festival בקיסריה. מהצהריים ועד חצות יזרמו שם שתים עשרה שעות של רוקנרול. אנשי toMix אספו לדבריהם את כל מי שמעיר את השכנים. הם […]

נותנים גב ליונתן אלטר

יש מוזיקאים שפוגשים שוב ושוב, כמעט בלי לשים לב. הם מחליפים הרכבים ובמות, אבל שומרים על נוכחות...

פסטיבל מספרי סיפורים -הסיפור הישראלי פוגש את הפסקול המקומי

פסטיבל מספרי סיפורים חוזר השנה בפעם השלושים ושלושה לתיאטרון גבעתיים. יוסי אלפי ממשיך להוביל את המפעל התרבותי...

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא