יום שני, אוגוסט 24, 2026

נועם קלינשטיין נמשכת כמו מגנט – ״מהפנט״ בין אהבה לאובססיה

נועם קלינשטיין משחררת את ״מהפנט״ ונכנסת אל השטח שבין אהבה לאובססיה. יחד עם גיא קופלמן היא חוזרת לצלילי הפופ של שנות האלפיים. בדרך היא מגלה שאפשר להתרחק מאדם, אבל הרבה יותר קשה להוציא אותו מהראש.

אפשר לברוח מאדם, אבל קשה הרבה יותר לברוח מהרעיון שלו. במיוחד כשהוא כבר התיישב עמוק בתוך הראש. זה בדיוק המקום שאליו נכנסת נועם קלינשטיין בשיר החדש ״מהפנט״. השיר יוצא היום ומגיע רגע לפני חזרתה לבארבי ב־19 באוקטובר.

הפעם קלינשטיין אינה שרה על אהבה רגועה או פרידה סופית. היא מתארת קשר שמתעקש להישאר גם אחרי ההחלטה להתרחק. היא יוצאת לרחוב, מנסה להתעלם ומיד פוגשת אותו שוב. אחר כך הוא מופיע בתמונות, במילים ובשירים. אפילו נסיעה אל סוף העולם אינה מצליחה לפתור את הבעיה.

אין לאן לברוח

״איפה שלא מסתכלת, אתה בכל דלת״, היא שרה בפזמון. משם מגיע גם הדימוי שמחזיק את השיר כולו. אותו אדם פועל כמו מגנט, והיא אינה מצליחה להתנתק. ככל שהיא מנסה לייצר מרחק, המשיכה רק נעשית ברורה יותר. זהו טקסט פשוט במכוון, אבל הרעיון שמאחוריו מורכב יותר. האם היא מחפשת אותו, או שהוא באמת מופיע בכל מקום? האם מדובר באהבה גדולה, או במחשבה שכבר הפכה לאובססיה? קלינשטיין משאירה את השאלה פתוחה ומאפשרת לשני הכיוונים להתקיים יחד.

גם היא עצמה מתייחסת בדיוק לנקודה הזאת. לדבריה, ״מהפנט״ עוסק בגבול שבין אהבה לאובססיה. בשלב מסוים כבר קשה לדעת מי משני הצדדים אובססיבי. אולי היא מחפשת אותו, ואולי דווקא הוא ממשיך למצוא אותה. וכך המילה ״מהפנט״ מקבלת משמעות כפולה. מצד אחד יש בה משיכה, תשוקה וחוסר יכולת להסיט מבט. מהצד השני מסתתר גם אובדן מסוים של שליטה. האדם שמולה כבר אינו רק בן זוג אפשרי. הוא הופך לנוכחות שממלאת את כל שדה הראייה שלה.

בחזרה לפופ של שנות האלפיים

את ״מהפנט״ כתבה והלחינה קלינשטיין יחד עם גיא קופלמן. קופלמן אחראי גם לעיבוד ולהפקה המוזיקלית. המעטפת המוזיקלית אינה מנסה להסתיר את מקורות ההשראה שלה. להפך, היא מביטה במכוון אל הפופ של שנות האלפיים. קלינשטיין מספרת שזו המוזיקה שעליה גדלו היא ובני דורה. עכשיו היא ביקשה להביא את אותו עולם אל החומרים שלה.

הבחירה הזאת מתאימה מאוד לטקסט. במקום להפוך את האובססיה לבלדה כבדה, השניים שולחים אותה לרחבת הפופ. הקצב קליל, המלודיה נדבקת והפזמון מבקש לחזור שוב ושוב. במובן מסוים, גם המוזיקה עצמה מתנהגת כמו אותו אדם מהשיר. אתה מסיים לשמוע, והפזמון עדיין מסתובב בראש. בדיוק כמו הדמות שממנה קלינשטיין מנסה לברוח.

גם הקליפ ממשיך את המשחק הזה. קלינשטיין מדברת על קריצה לעולם סרטי האימה ועל שילוב רקדניות. כך מקבל הרעיון הרומנטי מעטפת משעשעת, צבעונית וקצת מאיימת.

רגע לפני הבארבי

ב־19 באוקטובר תחזור קלינשטיין למועדון בארבי. עד אז ״מהפנט״ מסמן עבורה עוד צעד קטן הצידה מהמסלול הקודם. הוא אינו שובֵר את השפה המוזיקלית שלה, אך מוסיף לה צבע אחר.

יש כאן פופ שמחייך אל שנות האלפיים. יש גם טקסט שמסתיר מתחת לחיוך תחושה פחות נוחה. ובעיקר יש פזמון שעושה בדיוק את מה ששמו מבטיח.

הוא נדבק, חוזר ומתעקש להישאר. ממש כמו מגנט.

הכי חדשים

ארן אמיר יוצא אל הלילה לבדו – וחוזר עם "On My Own"

העיר הופכת לבית ארן אמיר ממשיך במסלול החדש שלו עם "On My Own". זהו שיר מתוך אלבום חדש...

אביב גפן והתעויוט נעלו את דוקוטקסט: אור הירח מעל הספרייה הלאומית

הספרייה הלאומית, ירושלים ערב ירושלמי, אביב על המסך חמישי בערב, לוהט כיאה לאוגוסט. אך ביציאה מחניון הספרייה הלאומית בירושלים...

אלול עולה על הבמה: מתימן ועד סלוניקי, הסליחות מקבלות צליל חדש

יש תקופות בלוח השנה שבהן המוזיקה מקבלת תפקיד שונה. חודש אלול הוא בדיוק תקופה כזאת. בתי הכנסת...

הג'מעה שוב בבית: „תמונות יפואיות 2” מחזירה את יפו למסך

יש סיפורים שמסיימים לקרוא וסוגרים את הספר. אחרים פשוט מסרבים להסתיים. „תמונות יפואיות” שייכת ללא ספק לסוג...

מרמב״ם ליפו: הבית נסגר, אבל הג׳אז המשיך לנוע

יש רחובות שמספרים את ההיסטוריה שלהם דרך הקירות. רחוב רמב״ם התל אביבי והסמטאות הסמוכות מספרים אותה גם...

מקס יונאתה חוזר לתל אביב – ערב אחד, שני ענקי ג'אז וסקסופון טנור אחד

ישנם ערבי ג'אז שמביאים איתם הופעה, ויש ערבים שמציעים מסע שלם. כזה מסתמן הערב שמכינה קהילת הג'אז...

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

כששופן פוגש את ריו: אמיתי קורץ מצא את הסמבה שהסתתרה בתוך הקלאסיקה

ישנם רעיונות מוזיקליים שאפשר להסביר במשך דקות ארוכות. אחרים זקוקים לכמה שניות בלבד כדי לגרום לחיוך. קחו...

עוף החול יוצאת מג׳נסיס: הבמה הופכת לפסטיבל עצמאי ב־toX ראשון לציון

יש רגע שבו במה מפסיקה להיות רק במה. היא מפתחת אופי, קהל ואפילו קצב חיים משלה. זה...

איתי לוי מסמן וי על הבארבי

יש במוזיקה הישראלית כמה במות שהשם שלהן מספר סיפור עוד לפני שנדלק האור הראשון. מנורה מסמן כוח...

רעש לבן: שתים עשרה שעות של רוקנרול בקיסריה

הרוק הישראלי לא נעלם, הוא פשוט חיכה למתחם גדול וליום ארוך במיוחד. פסטיבל ״רעש לבן״ מבקש להעניק לו את הבמה הזאת בדיוק. ביום שישי, 9 באוקטובר, המארגנים יפתחו את שערי מתחם Zone Festival בקיסריה. מהצהריים ועד חצות יזרמו שם שתים עשרה שעות של רוקנרול. אנשי toMix אספו לדבריהם את כל מי שמעיר את השכנים. הם […]

נותנים גב ליונתן אלטר

יש מוזיקאים שפוגשים שוב ושוב, כמעט בלי לשים לב. הם מחליפים הרכבים ובמות, אבל שומרים על נוכחות...

פסטיבל מספרי סיפורים -הסיפור הישראלי פוגש את הפסקול המקומי

פסטיבל מספרי סיפורים חוזר השנה בפעם השלושים ושלושה לתיאטרון גבעתיים. יוסי אלפי ממשיך להוביל את המפעל התרבותי...

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא