שבת, אוקטובר 10, 2026

נועם קלינשטיין נמשכת כמו מגנט – ״מהפנט״ בין אהבה לאובססיה

נועם קלינשטיין משחררת את ״מהפנט״ ונכנסת אל השטח שבין אהבה לאובססיה. יחד עם גיא קופלמן היא חוזרת לצלילי הפופ של שנות האלפיים. בדרך היא מגלה שאפשר להתרחק מאדם, אבל הרבה יותר קשה להוציא אותו מהראש.

אפשר לברוח מאדם, אבל קשה הרבה יותר לברוח מהרעיון שלו. במיוחד כשהוא כבר התיישב עמוק בתוך הראש. זה בדיוק המקום שאליו נכנסת נועם קלינשטיין בשיר החדש ״מהפנט״. השיר יוצא היום ומגיע רגע לפני חזרתה לבארבי ב־19 באוקטובר.

הפעם קלינשטיין אינה שרה על אהבה רגועה או פרידה סופית. היא מתארת קשר שמתעקש להישאר גם אחרי ההחלטה להתרחק. היא יוצאת לרחוב, מנסה להתעלם ומיד פוגשת אותו שוב. אחר כך הוא מופיע בתמונות, במילים ובשירים. אפילו נסיעה אל סוף העולם אינה מצליחה לפתור את הבעיה.

אין לאן לברוח

״איפה שלא מסתכלת, אתה בכל דלת״, היא שרה בפזמון. משם מגיע גם הדימוי שמחזיק את השיר כולו. אותו אדם פועל כמו מגנט, והיא אינה מצליחה להתנתק. ככל שהיא מנסה לייצר מרחק, המשיכה רק נעשית ברורה יותר. זהו טקסט פשוט במכוון, אבל הרעיון שמאחוריו מורכב יותר. האם היא מחפשת אותו, או שהוא באמת מופיע בכל מקום? האם מדובר באהבה גדולה, או במחשבה שכבר הפכה לאובססיה? קלינשטיין משאירה את השאלה פתוחה ומאפשרת לשני הכיוונים להתקיים יחד.

גם היא עצמה מתייחסת בדיוק לנקודה הזאת. לדבריה, ״מהפנט״ עוסק בגבול שבין אהבה לאובססיה. בשלב מסוים כבר קשה לדעת מי משני הצדדים אובססיבי. אולי היא מחפשת אותו, ואולי דווקא הוא ממשיך למצוא אותה. וכך המילה ״מהפנט״ מקבלת משמעות כפולה. מצד אחד יש בה משיכה, תשוקה וחוסר יכולת להסיט מבט. מהצד השני מסתתר גם אובדן מסוים של שליטה. האדם שמולה כבר אינו רק בן זוג אפשרי. הוא הופך לנוכחות שממלאת את כל שדה הראייה שלה.

בחזרה לפופ של שנות האלפיים

את ״מהפנט״ כתבה והלחינה קלינשטיין יחד עם גיא קופלמן. קופלמן אחראי גם לעיבוד ולהפקה המוזיקלית. המעטפת המוזיקלית אינה מנסה להסתיר את מקורות ההשראה שלה. להפך, היא מביטה במכוון אל הפופ של שנות האלפיים. קלינשטיין מספרת שזו המוזיקה שעליה גדלו היא ובני דורה. עכשיו היא ביקשה להביא את אותו עולם אל החומרים שלה.

הבחירה הזאת מתאימה מאוד לטקסט. במקום להפוך את האובססיה לבלדה כבדה, השניים שולחים אותה לרחבת הפופ. הקצב קליל, המלודיה נדבקת והפזמון מבקש לחזור שוב ושוב. במובן מסוים, גם המוזיקה עצמה מתנהגת כמו אותו אדם מהשיר. אתה מסיים לשמוע, והפזמון עדיין מסתובב בראש. בדיוק כמו הדמות שממנה קלינשטיין מנסה לברוח.

גם הקליפ ממשיך את המשחק הזה. קלינשטיין מדברת על קריצה לעולם סרטי האימה ועל שילוב רקדניות. כך מקבל הרעיון הרומנטי מעטפת משעשעת, צבעונית וקצת מאיימת.

רגע לפני הבארבי

ב־19 באוקטובר תחזור קלינשטיין למועדון בארבי. עד אז ״מהפנט״ מסמן עבורה עוד צעד קטן הצידה מהמסלול הקודם. הוא אינו שובֵר את השפה המוזיקלית שלה, אך מוסיף לה צבע אחר.

יש כאן פופ שמחייך אל שנות האלפיים. יש גם טקסט שמסתיר מתחת לחיוך תחושה פחות נוחה. ובעיקר יש פזמון שעושה בדיוק את מה ששמו מבטיח.

הוא נדבק, חוזר ומתעקש להישאר. ממש כמו מגנט.

הכי חדשים

סמל תרבות: עולם הבמה הישראלי חגג 80 לנעם סמל

שמונים שנה, אינספור הצגות וסיפור אחד גדול יש אנשים שעולים על הבמה, ויש אנשים שבזכותם הבמה ממשיכה לפעול....

מי מדבר בשם התרבות? יאיר לפיד פגש את נציגי קואליציית התרבות והיצירה

כבר דיווחנו כאן על מפגשים שקיימו נציגי ארגוני התרבות והיצירה עם גורמים במערכת הפוליטית. מטרתם הייתה לקדם...

שלמה ארצי חוזר לעוטף, ויש מקומות שבהם השירים נשמעים אחרת

יש משהו בשירים של שלמה ארצי שהופך אותם לחלק בלתי נפרד מחיינו. לפעמים נדמה שהם היו כאן...

סימני דרך: שבעה שירים, שבעה קליפים והחיים שאחרי השבעה באוקטובר

יש רגעים שבהם המוזיקה מפסיקה להיות רק אוסף של צלילים ומילים. היא הופכת למקום שבו אפשר להניח...

אחים – תובל חיים ממשיך את השיחה המוזיקלית עם יותם, עכשיו גם על המסך

יש סיפורים שהמוזיקה מצליחה לספר טוב יותר מכל מילה. סיפורם של האחים תובל ויותם חיים הוא אחד...

בוי ג'ורג' מכריז על מופע שני בישראל – ומקדיש אותו לקהילת הנובה

הקשר בין בוי ג'ורג' לישראל מקבל כעת פרק נוסף ומשמעותי במיוחד. אחרי שכל הכרטיסים למופע הראשון שלו...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

שותים מנדטים: המרץ 2 ועיתון הארץ נפגשים על הבר

המועדון האלטרנטיבי המרץ 2 ושכניו ממערכת עיתון "הארץ" יוצאים לשיתוף פעולה חדש. אנשי מערכת עיתון "הארץ" יוצאים...

הלילה הוא שירים: חנן יובל חוגג 80 עם חברים

אירוע של פעם ב-80 שנה יתקיים בנובמבר בהיכל התרבות בתל אביב. מיטב אמני ישראל יתכנסו לערב חגיגי...

שש דקות וארבעים שניות: פצ׳ה קוצ׳ה חוזרת להיכל התרבות

אירוע פצ׳ה קוצ׳ה תל אביב חוזר אל היכל התרבות במהדורה ה־26. המארגנים פתחו כעת את מכירת הכרטיסים...

20 אלף איש כבר הבטיחו מקום בטקס הזיכרון הלאומי

פחות מיממה הספיקה לציבור כדי לשריין 20 אלף מקומות. טקס הזיכרון הלאומי ממשיך לעורר היענות ציבורית רחבה....

צלילי בזלת חוזר: האוקטוברפסט של הצפון נוחת בקצרין

פסטיבל צלילי בזלת חוזר במהלך אוקטובר 2026 למרגלות הרי הגעש של הגולן. הפסטיבל יפתח את חגיגות היובל...

פסטיבל תל אביב חוזר ומרחיב את גבולות הבמה

פסטיבל תל אביב חוזר לעיר ומעמיק את החיבור בין מוזיקה ואמנות. המהדורה השנייה תתקיים בין 1 ל-8...

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא