העיר הופכת לבית
ארן אמיר ממשיך במסלול החדש שלו עם "On My Own". זהו שיר מתוך אלבום חדש באנגלית. אמיר מוכר גם כחבר לשעבר בלהקת נוער שוליים. לצד הבס, הוא פועל לאורך השנים גם כמוזיקאי וכמעבד.
אלא שהפעם הוא אינו נשען על הנוסטלגיה. הוא מביט קדימה, או בעצם הצידה, אל הרחוב. שם מתחיל הסיפור של "On My Own". השעה שלוש לפנות בוקר והעיר עדיין ערה. החום דביק, הריחות קשים והאנשים ממשיכים לנוע. בתוך ההמון צועד אדם שבחר להיות לבדו. העיר אינה מצטיירת כאן כגלויה נוצצת. היא מלוכלכת, חושנית, מעט מסוכנת ומפתה מאוד. יש בה נשים לבושות להרשים וגברים שמחפשים טרף. יש גם סמים, כיסים ריקים והרבה אספלט. ובתוך כל אלה מופיעה דווקא תחושת חופש.
לבד, אבל לא בודד
המשפט החוזר "On my own" אינו נשמע כמו תלונה. להפך, הוא הופך להצהרת עצמאות קטנה. הדובר אינו מתחרט שעזב את הבית. הרחובות עצמם כבר מספקים לו תחושת שייכות חדשה. המוזיקה משלימה את מה שחסר מסביב.
השיר מתייחס למסע אל הרחובות הריקים של העיר. במקביל, הוא גם מסע פנימה אל בחירה אישית. אמיר עוסק בחופש שנמצא דווקא בתוך אי־הוודאות. המוזיקה מקבלת כאן תפקיד של בית ושל חברה קרובה. המילים עצמן מעניקות לרעיון הזה צבע עמוק יותר. הדובר עובר בתוך קהל כמו רוח רפאים. הוא בלתי נראה, אבל קולט כל צליל סביבו. אפילו העתיד כבר אינו דורש ממנו תשובה ברורה. די לו ללכת, להקשיב ולהמשיך.
הסירנות כבר לא מפחידות
אחד הדימויים היפים בטקסט מגיע עם הסירנות. הן עשויות להיות סירנות משטרה ברחוב. באותה נשימה הן גם אותן סירנות מהמיתולוגיה. שם הן פיתו מלחים אל האבדון באמצעות שירתן. כאן מתרחש היפוך מעניין. הסירנות כבר הפכו לחברות של הדובר. היללות שלהן נשמעות כמו סרנדה לילית. הסכנה אינה נעלמת, אבל היא נטמעת בתוך העיר. הוא כבר למד לנוע לצידה.
גם הדימוי של "Stealing silver pearls from a moon" עובד נהדר. הירח הופך למאגר של פנינים כסופות. הדובר גונב ממנו רגעים קטנים וממשיך הלאה. זו כמעט תמונת קומיקס, אבל גם רגע קולנועי לחלוטין.
הרוק פוגש את האספלט
מוזיקלית, מדובר בשילוב של רוק אלטרנטיבי ופופ־רוק מלודי. הצליל משרת היטב את הדימויים העירוניים. הוא אינו מנסה להעמיס דרמה מעבר לנדרש. במקום זאת, הוא בונה תנועה מתמשכת לאורך הלילה.
מאחורי ההפקה המוזיקלית עומד דורון פלסקוב. ארן אמיר עצמו מנגן בס ואחראי גם לתכנותים. אלעד נדב יושב מאחורי התופים. מוטי ביקובסקי מנגן בגיטרות. אליהם מצטרף גבע אלון בגיטרות נוספות. את שכבת הסינטים מוסיף בן שופן. בקולות משתתף אלי לולאי. החיבור הזה מחזק את התחושה בין רוק חי לסביבה עירונית אלקטרונית. הגיטרות שומרות על גוף, בעוד הסינטים והתכנותים מרחיבים את הרחוב.
גם התמונה חשובה
אמיר אינו עוצר במוזיקה בלבד. הוא מפתח שפה ויזואלית סביב הפרויקט. הקליפ נוצר באמצעות כלי בינה מלאכותית. הסגנון שאב השראה מעולמות הקומיקס והפופ־ארט המודרני. הבחירה הזאת מתחברת היטב לנרטיב. השיר עצמו בנוי כמעט כמו רצף פריימים. רחובות, דמויות, ירח, סירנות והולך רגל בודד. כל תמונה מתחלפת באחרת, בלי לעצור את התנועה.
ממשיך ללכת
"On My Own" אינו שיר על בדידות במובן השבור שלה. הוא עוסק דווקא בהשלמה עם הלבד. הרחוב מחליף את הסלון והמוזיקה מחליפה את החברה. העיר מקבלת את מי שאינו מבקש ממנה יותר מדי. אולי כאן נמצא גם הכוח של השיר. ארן אמיר אינו מנסה להסביר את החיים מחדש. הוא פשוט יוצא החוצה באמצע הלילה. הוא מכניס אוזניות, צועד קדימה ומאפשר למוזיקה לעשות את השאר.
