מילותיו של השיר "הביתה" (לא שירו של אהוד מנור בביצועה של ירדנה ארזי…) נכתבו בשנת 1945 על ידי המשורר והמחזאי אהרון אשמן בהשפעת אֵימי מלחמת העולם השנייה והזוועות שנעשו לעם היהודי – השואה. את הלחן כתב ידידיה אדמון. שלוש שנים מאוחר יותר בצעה הזמרת שושנה דמארי את השיר בפני פליטי השואה ששהו במחנה מעצר של המנדט הבריטי בקפריסין. האלפים שנסו מהזוועות באירופה ההרוסה בתקווה להגיע לבית של העם היהודי שהחל להיבנות מחדש בארץ ישראל. השיר זכה לביצועים נוספים עם השנים, ביניהם ביצועו של הזמר יהורם גאון.
כעת יוצא לאור ביצוע חדש, מעורר צמרמורות, של הזמרת נתנאלה יעקובוב ("היה לי חבר היה לי אח", "שיר היונה", "ספינת הזכרונות", "הליכה לקיסריה") אשר בחרה בשיר הישן ויצרה לו עיבוד חדש. כיום השיר הישן נושן מתחבר באופן ישיר לפצע שנפער בלב האומה עם חטיפתם של תושבי יישובי העוטף בידי מחבלי החמאס אל עומקי המנהרות ברצועת עזה. יש במילות השיר לצד הקריאה הנואשת לשוב הביתה גם שביב תקווה שמאיר ניצוץ קטן בלב החשיכה. האזינו.
כך נתנאלה הבוקר עם יציאת השיר – "נראה שאסון ה-7 באוקטובר הזכיר לנו בפעם הנוספת את גורל עמנו, שצרוב היטב בזכרון הקולקטיבי שלנו. בכל כמה עשרות שנים הוא מתעורר כשקורה אירוע טראומטי בסדר גודל כמו זה. מיד כששמעתי על אסון החטופים נזכרתי מתוך זעקה פנימית בשיר ״הביתה״ של אהרון אשמן, וידידיה אדמון שבוצע בקולה של שושנה דמארי. בזמנו נכתב השיר עבור אותם ניצולי שואה, שקיוו שהם בדרך לגאולה, ובדרכם ארצה נעצרו על ידי הבריטים, ונכלאו במחנות בקפריסין. שושנה דמארי נשלחה במיוחד לקפריסין כדי לבצע את השיר באזני הניצולים. את השיר שמעתי עוד בילדותי, ואין ספק שהוא נשאר צרוב בזכרוני כבר מאז. בחרתי לבצע ולהפיק את השיר מחדש, גיליתי שיש בו חמישה בתים, אך שלושה בתים מתוך החמישה מתכתבים באופן מצמרר ביותר עם האסון הנורא שאירע בעוטף, וביער ״רעים״. עצם ההפקה של השיר היו רגעים של צורך אישי לזעוק לשמים את הזעקה הנוראה של החטופים ומשפחותיהם, שבימים אלו חיים עם תקווה נואשת. ביקשתי לתת להם קול."
וכמובן שאצרף את הביצוע של שושנה דמארי כפי שתועד במסגרת תכנית הטלוויזיה בשנות השבעים בהנחייתו של דן אלמגור